מי עושה בית ספר ל"משחקי הכס"?

"לכאורה זהו רומן היסטורי על רומא העתיקה ועל הקיסר אוגוסטוס, יורשו של יוליוס קיסר ומי שנחשב לאחד מגדולי הקיסרים הרומיים, אבל ויליאמס כתב הרבה יותר מרומן היסטורי. הסיפור הנפלא הזה מתחבר בקלות לפוליטיקה של ימינו אנו. נשאבתי לעולמו של אוגוסטוס המתחיל דרכו כנער חלש ושאפתן והופך בסופו של יום לשליט העולם בעזרת מנהיגות יוצאת דופן, אינטליגנציה רגשית ותחכום פוליטי שגם 'משחקי הכס' מחווירים לידם.

זהו ספר חכם, מפתיע, רענן, מרגש, ואם תרצו גם מחנך, המגיש לקורא רומן מתח הכתוב בצורה מקורית, והמסופר בקולות רבים המגלים כל פעם רק נתח מההתרחשות, עוד נדבך בסיפור הגדול. ויליאמס נותן לגיבורים לספר את הסיפור בגוף ראשון באמצעות מכתבים, מסמכים, יומנים ותעודות.

ויליאמס מחבר את הקורא של המאה ה-21 הישר אל לב ההתרחשויות של המאה הראשונה לפני הספירה. כשוויליאמס מתאר את רחובותיה של רומא אפשר להרגיש ממרחק של למעלה מאלפיים שנה את הריחות ולשמוע את הקולות. הוא מושך אותנו כאמן לצלול פנימה לעולם ההולך ונחשף בפנינו.

התחכום הספרותי הופך את הקריאה בספר למלאכת מחשבת מתוחכמת ותובענית ואנו הקוראים מתבקשים לקחת חלק במשחק ההיסטורי המתוחכם ולהרכיב את השלם מתוך הפרטים. 

חלקו האחרון של הספר הוא כולו חשבון נפש שעושה אוגוסטוס הזקן במכתב ארוך לחברו הטוב ניקולאס איש דמשק. אוגוסטוס כבר יודע שימיו ספורים. יכולת ההתבוננות שלו במה שהיה ויכולתו לנתח את התהליכים בפיכחון נדיר ריגשה אותי. הנה ציטוט: 'אני אדם טיפש וחלש כמו רוב בני האדם, ואם היה לי יתרון כלשהו על פני רעי, הוא נבע מכך שהבנתי את חולשתי ולכן הבנתי גם את חולשותיהם, ומעולם לא התיימרתי למצוא בעצמי כוח וחוכמה יותר משמצאתי באדם אחר, וההבנה הזאת הייתה אחת ממקורות כוחי'".

ניר ברעם ממליץ על "בת המקום"

יונתן יבין ממליץ על "חלומותיהם החדשים"

סמדר שיר ממליצה על "המתיקות שבשכחה"

רוביק רוזנטל ממליץ על "אוקסנה"

אילן שיינפלד ממליץ על "תקווה (טרגדיה)"