רב מכר באמצע החיים
ענת לב-אדלר לא ציפתה שספרה "כותבת ומוחקת אהבה" יהפוך כל כך מהר לרב מכר - ולא צפתה את התגובות הנסערות שיעורר הדיון במשבר גיל ה-40 מהזווית הנשית
אני מודה שהרומן הזה הצליח להפתיע אפילו אותי. למרות ארבע השנים שלקח לי לכתוב אותו ולהתרגל אליו, למרות שהוא נמסר מהבטן, עדיין כניסתו לרשימת רבי המכר שבוע בלבד לאחר שראה אור, ובעיקר כניסתו ללבבות של הקוראות והקוראים היא סוג של וואו. מודה, לא ציפיתי. לא ציפיתי לגלים כאלה של הזדהות ושיתוף, לא ציפיתי לכך שמשבר גיל ארבעים בו בחרתי לעסוק יהפוך להיות האקדח הכי טעון בשכונה. אבל לשמחתי הגדולה זה קרה.
מאות התגובות בעמוד הפייסבוק שלי, ההודעות שאני מקבלת לנייד ולאתר האינטרנט שלי, התגובות של נשים וגברים, השיחות בחנויות הספרים עם המוכרים ובעיקר הקהל שמצביע בלב ולא מפסיק לקנות את הספר (שבוע חמישי ברציפות ברשימת רבי המכר) מוכיחים שיעל אלדר, הגיבורה של "כותבת ומוחקת אהבה", לא לבד.
משבר אמצע החיים הוא תחנה שכולנו - גברים ונשים - נעבור בה מתישהו במהלך העשור החמישי שלנו, ונעזוב אותה כשחיינו כבר לא יהיו דומים לאלה שהיו לנו. "מה יש בו, בגיל ארבעים הזה, שהופך את העולם שלנו על פיו, שהופך אותנו לנמרות חשופות ניבים שמבינות שעוד מעט נמות ושכדאי להתחיל לחיות?" שואלת הגיבורה במהלך העלילה. רבים שואלים אותי האם הסיפור הוא עלי. מדובר אכן ברומן מפתח בעל יסודות אוטוביוגרפים - הגיבורה היא עיתונאית, היא נשואה, אמא לשני ילדים ומתגוררת בתל-אביב, בדיוק כמוני. יש לה סבתא-רבתא בשם ננה-ג'ולייט שמדברת אליה בעיראקית ומוסרת לה את סודות השושלת הנשית במשפחתה (בדיוק כמו הסבתא שלי, עם סיפור אישי עוצר נשימה), אבל יעל היא לא אני. בזמן שהגיבורה שלי ניהלה רומן סוער עם גבר נשוי, אני ישבתי בבית מול המחשב וכתבתי עבורה את הסצנות הלוהטות. מה שדומה בין יעל וביני זו העובדה ששתינו עברנו משבר בגיל ארבעים, ושתינו החלטנו לבדוק את מרכיבי העולם שלנו. גם אני כמו יעל, קלטתי פתאום באמצע החיים שלמסע הזה יהיה סוף, שכנראה לא נחיה לנצח. שאלתי את עצמי "האם אני במקום בו אני רוצה להיות? (מבחינת קריירה, זוגיות, שאיפות), האם זה הכל? האם לא הבטיחו לי יותר?".
מדובר כמובן בשאלות שכולנו, גם נשים וגם גברים, שואלים את עצמנו באמצע החיים, לכן הסיפור של יעל תפס בבטן הרכה של הקוראים. אבל, וזאת למדתי במהלך התחקיר לספר, יש הבדל משמעותי בין המשבר של הנשים לזה של הגברים: בעוד גברים חווים את משבר אמצע החיים כמשבר קווי, חותך, שמניע אותם מנקודה A לנקודה B ולרוב מסתיים בניתוק (מהבית, מהזוגיות הקיימת, מהקריירה, ואפילו מהחיים במקרים קיצוניים, כמו למשל הגיבור של המחזה "מותו של סוכן"), הרי שהמשבר של נשים הוא מעגלי. הן בודקות, יוצאות מחוץ לגבולות עצמן אבל התנועה היא מעגלית ובסופה הן חוזרות לסביבתן הטבעית. הן ברוב המקרים לא נוטשות, פשוט מפני שהן לא יכולות. הרי הן אלו שמטפלות בילדים, הן לב המשפחה והבית ואין להן את הפריבילגיה להשליך הכל מאחורי הגב ולהמשיך הלאה, גם כאשר הזוגיות נשחקת, או כאשר השגרה הופכת אפורה ומייגעת.
נקודה נוספת שמפרידה בין המשבר של הגברים לזה של הנשים הוא הדיבור עליו. בעוד המשבר אצל גברים מטופל מאוד, בטח בספרות, לא כך הדבר לגבי המשבר אצל נשים. נשים נתפסות כעוגן, כמי שצריכות להחזיק את מוטות האוהל, ולכן המשבר שלהן חבוי ולא מדובר. כתבתי את הרומן שלי כי הרגשתי שאני רוצה לתת גם לנו קול. לספר את הסיפור שלנו, הנשים בגיל ארבעים, לכתוב באופן הכי אמיתי על ההתמודדות עם החיפוש ועם הבחירה. הספר שלי, למרות שהוא מספר על בגידה באמצע החיים, אינו מטיף לבגידה, אלא לחיפוש, להכרח להקשיב לקולות שבוערים לך בבטן. ומהצורך הזה, מכל הסיפורים ששמעתי, נולדה כתיבת הרומן. אני הייתי רק הצינור. לשמחתי, הסיפור הכה בבטן הרכה של הקוראים, והתגובה שחוזרת על עצמה בעקבות הקריאה היא שמדובר ב"ספר מטלטל שאי אפשר להניח מהיד".
יעל אחרת שמודה שהספר נכנס לה מתחת לעור היא השחקנית ומפיקת הקולנוע יעל אבקסיס, שכתבה לי בעקבות קריאת הספר: "ענת אהובה. סיימתי את 'כותבת ומוחקת אהבה'. קראתי אותו בשקיקה. את נפלאה, נכנסת מתחת לעור ומרפאת פצעים ישנים וחדשים.... הרגיש לי שהספר נגמר בהתחלה שלו. רק עכשיו מתחילה ההתמודדות. נו, יאללה - ספר המשך בבקשה. את סופרת מופלאה. אוהבת, יעל".
גם המשורר רוני סומק, שהיה הגבר הראשון שקרא את הספר אחרי בן הזוג שלי, נסחף אחר העלילה (ולא רק בגלל הסבתא-רבתא העיראקית) וכתב: "הספר דוהר בעיניים, הוא קצבי, מרתק ויש בו סיפור. מדובר בסיפור שרבים יזדהו איתו ואני מרגיש שהוא נכתב בדם הלב".