אם כבר מול המסך, רק כך: הסרטים האייקוניים שחייבים לראות עם הילדים

חופשת הפסח בעיצומה ונראה שכבר מיציתם את כל האפשרויות להעסיק את הילדים • היות שהם ממילא יעבירו את הזמן מול המסך - כדאי שהם יעשו את זה מול קלאסיקות נצחיות שכיף לראות גם בפעם ה-20 • זו הרשימה המלאה

הסרטים האייקוניים שחייבים לראות עם הילדים
הסרטים האייקוניים שחייבים לראות עם הילדים | צילום: IMDB, יח"צ

מזה כחצי שנה שנראה כי אנחנו חיים בסרט אחד ארוך ומתמשך, ספק אימה ספק סרט אסונות אפוקליפטי, כשבכל יום ניצת פה איום חדש - ומי יודע מתי יגיע הסוף; אחרי שהתגברנו על הכטב"מים האיראניים, הגיע הזמן להיערך לאיום הבא והלא-פחות מפחיד: חופשת הפסח.

בכל שנה הורים ברחבי ישראל מחפשים נואשות פעילויות שיעבירו את הזמן להם ולילדיהם שמטפסים על הקירות. אז אמנם חלק ממנו כבר עבר, אבל היי - החופש הגדול ממש מעבר לפינה - ולכן התגייסנו כדי לקחת חלק במאמץ המלחמתי, וארגנו לכם רשימת קלאסיקות שעליהן גדלנו והיינו שמחים שיועברו גם לדור הבא.

צלילי המוזיקה (1965)

אי-אפשר להתחיל לדבר על קלאסיקות לילדים ונוער מבלי לציין את "צלילי המוזיקה". הסרט שהוקרן לראשונה לפני כמעט 60 שנה, נמצא עד היום במקום השישי ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בקופות בכל הזמנים.

העלילה מתמקדת במריה (ג'ולי אנדרוז האייקונית), בחורה צעירה שמתעתדת להפוך לנזירה. התוכניות שלה משתנות כשהיא נשלחת להיות אומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון טראמפ (כריסטופר פלאמר). בזכות אופייה התוסס והיכולות המוזיקליות שלה, מריה מצליחה לכבוש את הילדים שתחילה התנכלו לה, ומלמדת אותם לשיר. לבסוף, גם אב המשפחה מתאהב בה, ואחרי מהמורות רבות בדרך הם הופכים למשפחה אחת גדולה (אופס, ספוילר).

ההצלחה של הסרט טמונה לא רק בעלילה הסוחפת שמשאירה את הצופה מרוכז ודרוך לאורך כל הדרך, אלא גם - ואולי בעיקר - בשירים של הצמד רוג'רס והמרשטיין (צמד כותבים יהודים, אגב), שמאז הפכו לנכסי צאן ברזל. המפורסם שבהם הוא, איך לא, "הדברים שאותי משמחים" (my favorite things), שתורגם לכמה שפות וגם בעברית הפך לקנון.

אי.טי - חבר מכוכב אחר (1982)

נקפוץ עשור וחצי קדימה לסרט שאין כמעט ילד שלא גדל עליו, אלא אם הוא עצמו נחת ממאדים.

הילד אליוט (הנרי תומאס) מתיידד עם החייזר אי.טי שמגיע בטעות לכדור הארץ מכוכב לכת אחר. הוא ואחיו מייקל (רוברט מקנוטון) וגרטי (דרו ברימור הקטנה) מנסים לסייע לחייזר להסתתר מפני מדענים שרוצים לחקור את התופעה יוצאת הדופן. הפרידה שמגיע לבסוף היא בלתי נמנעת, וז גם הסצנה שהפכה לאחד מהרגעים הכי סוחטי דמעות בהיסטוריית הקולנוע ההוליוודי, אשר זכתה לעשרות רימייקים.

תומאס, שלמרות (ואולי בזכות) שהיה רק בן 10 במהלך צילומי הסרט, הצליח להביא כנות ותום אותנטיים למדי. באחד הראיונות הוא סיפר איך הצליח לבכות באודישן לתפקיד, לאחר שנזכר בכלב שלו שנפטר זמן קצר לפני כן. כשסיים את המונולוג והרים את הראש, הוא ראה את סטיבן ספילברג, הבמאי, בוכה גם כן. את התפקיד הראשי הוא קיבל עוד באותו הרגע.

אגב, ספילברג ביים את "אי.טי" בהתבסס על זיכרון הילדות שלו, מהתקופה המורכבת שחווה לאחר גירושי הוריו. התדהמה והבדידות כתוצאה מפירוק הבית, הביאו את ספילברג הילד להמציא לעצמו חבר דמיוני מכוכב אחר, שהפך עבורו לכל מה שהיה לו חסר מההורים הפרודים. לימים, החבר הדמיוני הפך לסרט שובר קופות, כאשר תוך שנה הוא הניב 352 מיליון דולר בארצות הברית בלבד.

 

גרמלינס (1984)

אחרי ההצלחה של "אי.טי", פנה סטיבן ספילברג להפיק את "גרמלינס" - הפעם בבימויו של ג'ו דנטה. השילוב בין השניים יצר עוד הצלחה קופתית לז'אנר נוסף שאהוב על ילדים במיוחד - אימה קומית.

בילי פלצר (זק גליגאן) הוא בחור צעיר שמקבל מאביו כמתנה לחג המולד יצור מוזר מזן מוגווואי שנקנה בצ'יינהטאון. כדי לגדל את חיית המחמד בצורה שלא תייצר בעיות, צריך לשמור על שלושה תנאים: לא לחשוף אותו לאור השמש, לא להרטיב אותו ולא להאכיל אותו לאחר חצות. כמובן שבילי מפשל בדרך וממוגוואי נוצרים הגרמלינס - מפלצות קטנות ואכזריות שרוצות להשתלט על העולם, ומטילות מורא על תושבי העיירה.

באותה שנה זכה הסרט בחמישה פרסי סאטורן: הבמאי הטוב ביותר, סרט האימה הטוב ביותר, המוזיקה הטובה ביותר (של ג'רי גולדמיסת'. כן, גם הוא משלנו), האפקטים המיוחדים ושחקנית המשנה הטובה ביותר.

גרמלינס
מה זה היצור החמוד הזה?? גרמלינס | צילום: האחים וורנר

 

הנסיכה הקסומה (1987)

סטטיסטית, לאחד מכל חמישה חברים יהיה לפחות ממ אחד של איניגו מונטויה בנייד. וברצינות, המדד לסרט על-זמני הוא כזה שהרפרנסים ממנו ממשיכים להיות רלוונטיים ובשימוש גם כמעט 40 שנה אחרי. "הנסיכה הקסומה" עונה בדיוק על הקריטריון הזה.

הסרט מורכב משני סיפורים: בסיפור המסגרת, סבא קורא לנכדו החולה סיפור פנטזיה, כאשר עיקר הסרט מתמקד בסיפור האגדה. בטרקאפ (או נורית בתרגום לעברית) בגילומה של רובין רייט הצעירה, היא בת עשירים שנהנית להתעמר בנער החווה וסטלי (השחקן קרי אלווס), שמאוהב בה עד כלות. במהרה היא מבינה שגם היא מאוהבת, והשניים מחליטים להתחתן.

וסטלי עוזב את החווה כדי להרוויח כסף לחתונה, אבל ספינתו מותקפת על ידי השודד הרשע רוברט ובטרקאפ בטוחה שהוא נהרג. ואם לא די בכך, רגע לפני חתונתה לנסיך אותו היא לא אוהבת, היא נחטפת על ידי נוכל סיציליאני בשם ויזיני (וואלס שון), הסייף הספרדי איניגו מונטויה (מנדי פטינקין) והענק פזיק (המתאבק הצרפתי אנדרה דה ג'איינט). והסוף - אתם בטח מנחשים, אבל עד שהוא מגיע יש שלל קאץ' פרייזים שהפכו מזמן כבר לקאנוניים.

ביג (1988)

ג'וש בן ה-13 מלא בקונפליקטים פנימיים של גיל ההתבגרות. משמיים נופלת עליו הזדמנות לשנות הכול, כשהוא נתקל במכונת משחקים שמגשימה משאלות. ג'וש מרגיש שהוא מיצה את כל העניין הזה של להיות ילד, ומבקש להיות "גדול". המשאלה שלו מתגשמת במהרה, הוא הופך לגבר בן 30 ומיד עוזב את בית ההורים, מוצא עבודה ואפילו מפתח רומן עם אחת העובדות.

לימים, עם כניסת METOO והפוליטיקלי קורקט לחיינו, החלו לעלות תהיות דווקא אצל מי שגדלו על הסרט אבל התחנכו על ערכים מודרניים - בדבר הקשר הרומנטי בין נער בן 13 לאישה בת 30, והמקום של ההורה שבשום רגע לא מחפש את הילד שלו שביום בהיר אחד נעלם. ובכל זאת, מדובר בסרט קלאסי לכל המשפחה ובייחוד לילדים. הוא מגלם בתוכו את הפנטזיה האולטימטיבית של כמעט כל ילד - להשתחרר מה"עול" ההורי ופשוט "להיות גדול".

טום הנקס הצעיר התאים לתפקיד כמו כפפה ליד, למרות שלא היה הליהוק המקורי, כשמי שהסתמן לגלם את התפקיד הראשי היה לא אחר מאשר רוברט דה נירו. "ביג" הפך את הנקס לכוכב בינלאומי והביא אותו לשורה הראשונה של השחקנים בהוליווד. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה, ובפרס סאטורן בקטגוריית השחקן הטוב ביותר.

מותק, הילדים התכווצו (1989)

לעומת התרגום, השם המקורי - "Honey, I Shrunk the kids" מתאר את העלילה במדויק: ויין סלינסקי (ריק מוראניס) הוא מדען מבולבל, שממציא מכונה שמכווצת עצמים. למרות שהוא בטוח שהמכונה לא עובדת, ילדי השכנים מצליחים בטעות להפעיל אותה, נכנסים לחדר שבו היא עומדת - ומתכווצים יחד עם שני בניו של ויין.

ארבעת הילדים הופכים לכל כך קטנים, עד שהם הולכים לאיבוד בין גרגרי האבק ומתגלגלים לגינת הבית, שהופכת בעיניהם ליער סבוך. מכיוון שהם כה קטנים, המסע הביתה מלא בהרפתקאות ומכשולים.

מדובר בסרט קלאסי לחופש, 101 דקות של צחוק ומתח עם הילדים - וקלאסיקה אחת שלא מתיישנת. ואם לא הזלתם דמעה בקטע עם הנמלה - אין לכם לב.

מותק, הילדים התכווצו
"שומעת מאמי? נראה לי שהילדים התכווצו" | צילום: IMDB

 

שכחו אותי בבית (1990)

הרבה שנים לפני שהקמפיין נגד שכחת ילדים ברכב הפך לדבר שבשגרה, היה זה הסרט "שכחו אותי בבית" שהציג תסריט בלהות של משפחה שנוסעת לחופשה ושוכחת ילד בן שמונה מאחור. מה שמתחיל כהתגשמות חלום עבור קווין (מקולי קאלקין) הצעיר שסוף סוף קיבל פטור מהטפות וחוקים, הופך לסרט אימה כאשר זוג פורצים מגיע לשכונה והוא נאלץ למנוע מהם להיכנס לביתו.

הסרט עלה לאקרנים בשנת 1990 והפך את מקולי קאלקין לכוכב בין רגע. הסצנה עם האפטר שייב הפכה לאחד הרגעים האייקונים בתולדות הקולנוע העולמי, ועד היום נעשה בו שימוש לכל מני רפרנסים. אגב, האגדה מספרת שהרגע הזה היה אילתור מוחלט של קאלקין הקטן.

וגם למעלה מ-30 שנה אחרי, עד היום מדובר באחת מקומדיות הלייב*אקשן הרווחיות ביותר בארצות הברית.

הנזירות בלוז (1992)

שנים לפני שהתחילה לשבת בתוכניות בוקר ולזרוק אמירות שנויות במחלוקת לאוויר, וופי גולדברג הייתה שחקנית, ולא רעה בכלל. ל"נזירות בלוז" היא הגיעה כבר כשם מוכר אחרי מספר הצלחות כמו "רוח רפאים" ו"הצבע ארגמן", ולא מעט פרסים שקטפה.

התסריטאי פול רודניק  ייעד את התפקיד הראשי ב"הנזירות בלוז" לבט מידלר - אולם היא דחתה את ההצעה. גולדברג זכתה מההפקר - מה שאילץ את הכותבים לשכתב את התסריט באופן משמעותי.

העלילה עוקבת אחר דולורס (גולדברג), זמרת ברים כושלת, שמנהלת רומן עם בכיר במאפיה. לאחר שהיא הופכת לעדה לרצח של אחד מעובדיו של בן הזוג, היא נאלצת להיכנס לתוכנית להגנת עדים ובמסגרתה מצטרפת בזהות בדויה למנזר. הפער בין האופי התוסס והצעקני של דולרס לאורך החיים הסגפני של הנזירות, הופך למקור להרבה רגעים קומיים.

בהמשך, דולורס מצטרפת למקהלת הנזירות והופכת אותה ללהקה עדכנית שמבצעת עיבודים מודרניים בסגנון סול ובלוז לשירי תפילה מסורתיים. כך למשל, השיר I will follow him מושמע עד היום בעיקר בגרסת הסרט. אלבום הפסקול הגיע למקום ה-40 בטבלת 200 האלבומים המובילים של בילבורד.

ואם זה לא שכנע אתכם, נספר עוד כי "הנזירות בלוז" גרף למעלה מ-200 מיליון דולר וזיכה את וופי גולדברג בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה/ מיוזיקל לשנת 1993.

קוראים לי בטהובן (1992)

אמ;לק: מדובר בסרט על כלבים. לדעתי כבר קניתי אתכם.

ועכשיו בהרחבה - קבוצה גדולה של כלבים נגנבת מחנות חיות מחמד. אחד הכלבים בחנות, גור מסוג סן ברנרד, מצליח לברוח ולהתגנב לתוך בית משפחת ניוטון. למרות שאב המשפחה ג'ורג' (צ'ארלס גרודין) לא רוצה בו, לבסוף הוא נכנע לאשתו (בוני האנט) והילדים. הגור הקטן מקבל את השם "בטהובן", לאחר שהמשפחה מבחינה שהוא נובח בכל פעם שהילדה אמילי (שרה רוז קאר) מנגנת חלק מהסימפוניה החמישית של לודוויג ואן בטהובן.

העלילה מסתבכת כשבטהובן הכלב נלקח לווטרינר הרשע ד"ר הרמן ורניק (דין ג'ונס), שמסתבר היה זה ששלח מלכתחילה את הגנבים לחטוף גורי כלבים מחנות החיות - ובהם גם את בטהובן הקטן. בעזרת תחבולות רבות, מצליח לבסוף ורניק להערים על בני משפחת ניוטון ולקחת את בטהובן אליו - אבל חשש, כי כמובן שגם לסיפור הזה יש - אחרי המון רגעים מותחים ומרגשים - סוף טוב.

"קוראים לי בטהובן"
לאכול אותו! ועוד עם הסרט האדום הזה! "קוראים לי בטהובן" | צילום: IMDB

 

גברת דאוטפייר (1993)

בשנה בה בעיקר התאכזבנו מהשחקנים היהודים בעולם שלא עמדו לצד ישראל בשעתה הקשה, זו הזדמנות להיזכר בשחקן שהיה שם תמיד וזה שהתגאנו כל כך לספר שהוא אחד משלנו - רובין וויליאמס.

הילארד (ויליאמס) הוא מדבב סרטי אנימציה שבשנה אחת גם נאלץ להתפטר ממקום עבודתו, גם נזרק מהבית על ידי אשתו ובפסיקת בית המשפט גם מאבד חזקה על שני ילדיו. שבור ובעיקר לא מוכן לקבל את רוע הגזירה, הוא מחליט להתחזות לאומנת לילדיו. בדרך זו, הוא הופך מאבא שכמעט ולא מתפקד לאבא במשרה מלאה - אבל בתחפושת.

וויליאמס, כאמור, היה עילוי כאומן סלפסטיק וכך הפך את הדמות של האומנת הסקוטית לאייקונית, וכזו שעד היום משוחזרת בכל מני הזדמנויות. הסרט יצא לאקרנים ב-1993 ועד היום נחשב לקאלט של ממש.

הוקוס פוקוס (1993)

שנים ספורות לפני שתהפוך לקארי בראדשו וכבר לא תוכל לעשות שום סרט לילדים, שרה ג'סיקה פרקר הייתה אחת משלוש המכשפות של "הוקוס פוקוס",  סרט קומדיה-אימה-פנטזיה אמריקאי.

"הוקוס פוקוס" מגולל את סיפורן של שלוש אחיות לבית סנדרסון: וינפרד, מרי ושרה, שהועלו על המוקד משום שעסקו בכישוף ופגעו בילדים. 300 שנה לאחר מכן, הן חוזרות בליל כל הקדושים, ומי שצריך להציל את ילדי העיירה סיילם מהמכשפות הם שלושה ילדים וחתול מכושף.

סרט חביב ליום חופש בבית עם הילדים שהוא גם מצחיק וגם מפחיד במקומות הנכונים, ובואו - כולנו יודעים שאימה וילדים עובד לא רע.

"הוקוס פוקוס"
במקום חצאית טוטו - גלימת רשע. "הוקוס פוקוס" | צילום: IMDB

 

אייס ונטורה: בלש בצחוק (1994)

אייס ונטורה (ג'ים קארי) הוא חוקר פרטי ממיאמי, המתמחה במקרים שבהם היו מעורבים בעלי חיים. הוא נשכר למצוא דולפין לקבוצת פוטבול שרואה בו את קמע המזל שלה, ומוצא את עצמו חלק מחקירה פרועה.

עד "אייס ונטורה", ג'ים קארי הספיק להשתתף ב-13 סרטים, אבל הקריירה שלו לא המריאה. אי-לכך, הוא ממש לא היה האופציה הראשונה לגילום התפקיד הראשי בסרט. השמות של ריק מורניס, ג'אד נילסון, אלן ריקמן ואפילו וופי גולדברג, עלו הרבה לפני שהחליטו לתת לשחקן היחסית אנונימי של "בצבעים חיים" הזדמנות.

הסרט הזניק את הקריירה של קארי והיה להצלחה בקופות. עד עצם היום הזה, מופיע "אייס ונטורה" בראש רשימת הקלאסיקות הקומיות של הקולנוע האמריקאי ושל ג'ים קארי בפרט.

אייס ונטורה"
הגאון הקומי ג'ים קארי בעוד תפקיד מטורלל. "אייס ונטורה" | צילום: IMDB

 

המסכה (1994)

ולעוד סרט אייקוני של הגאון הקומי קארי: סטנלי איפקיס (קארי) הוא פקיד בנק אפרורי שיום אחד נתקל במסכה ירוקה ישנה, מחליט לשים אותה על פניו ובין רגע הופך לדמות ירוקה עם כוחות על-טבעיים, המאפשרים לו לקבל תכונות של דמות מצוירת.

איפקיס, שחובב סרטים מצוירים, מקבל הזדמנות להגשים את כל מה שכאדם רגיל בעל אישיות אפרורית כמו שלו, לא הצליח להגשים. העלילה מסתבכת כאשר הוא הופך למטרה של המשטרה ואנשי הפשע המאורגן.

הסרט הפך לאייקוני בעיקר בזכות יכולות המשחק של קארי, שהפך לאמן הסלפסטיק המרכזי של הוליווד מאז ועד היום, אבל לא פחות בזכות הופעת הבכורה של שחקנית צעירה ויפהפיה, אחת קמרון דיאז. אגב, לעומת הסרטים הקודמים עליהם דיברנו, "המסכה" (שכאמור התבסס על ספר), יועד מראש לקארי. לימים סיפר הבמאי צ'אק ראסל, שביצירת הדמות הקולנועית חשב על קארי עוד לפני שבכלל תכנן להציע לו את התפקיד.

שנת 1994 ללא ספק הייתה השנה של קארי, שגילם תפקיד ראשי בשלושה שוברי קופות, אשר עד היום נחשבים לקאלט: "אייס ונטורה", "טיפשים בלי הפסקה" (Dumb and Dumber) ו"המסכה".

גברים בשחור (1997)

אולי זה הפסקול של הסרט שנמצא עד היום בכל פלייליסט של להיטי הניינטיז, או שפשוט מפגש עם חוצנים זה מתכון להצלחה קופתית - אבל כך או כך,"גברים בשחור" לגמרי צריך להיכנס לרשימת סרטי החובה שלכם לחופש.

סרטו של ברי זוננפלד ("משפחת אדמס") מתמקד בשני סוכנים, קיי וג'יי שמם, שאחראים על טיפול בחייזרים שמגיעים לכדור הארץ ונטמעים בתוך בני האדם. מדובר בצמד מוזר (וויל סמית' וטומי לי ג'ונס), שקוראים זה לזה בשמות קוד ולובשים חליפות שחורות.

לפי הקומיקס שעליו מבוסס הסרט, הדמות של ג'יי היא בחור בלונדיני - מה שוויל סמית', כידוע, הוא לא. לכן, התפקיד הוצע תחילה לדייויד שווימר, שבאותן השנים היה בפיק של "חברים". בסופו של דבר התפקיד עבר לסמית', מה שיצר תקדים של ממש כששיחק בתור בחור אפרו-אמריקאי דמות של בחור בעל צבע עור בהיר.

אבא מתארס (1998)

על רקע הסדרה החדשה שחושפת את מאחורי הקלעים האפלים בערוץ "ניקלודיאון", זו הזדמנות מצוינת להיזכר בעוד כוכבת שההצלחה בילדות שיבשה לה את החיים. לפני שהפכה לנערה בהפרעה, מכורה לאלכוהול, סמים, ותמונות פפראצי בלי תחתונים עם בריטני ספירס, לינדזי לוהן הייתה ילדת פלא. בגיל 10 היא כבר שיחקה באופרת סבון, ושנה לאחר מכן לוהקה לתפקיד ראשי כפול בסרט "אבא מתארס".

העלילה מתמקדת בשתי תאומות זהות האלי ואנני (את שתיהן מגלמת לוהן), שגדלות בנפרד אצל ההורים שהתגרשו - מבלי לדעת על קיומה של השנייה. בהמשך הן נפגשות במקרה באותו מחנה קיץ, אליו במקרה האימא ואבא רשמו את הבנות. מה שמתחיל כקשר עוין, ממשיך להחלטה משותפת של האחיות להחזיר את ההורים ולשוב להיות מה שמעולם לא היו - משפחה.

עבור ילדים להורים גרושים, מדובר בסרט שמגלם את הפנטזיה. כצופה מבוגר, קשה שלא לתהות איך ההורים של השתיים פשוט ויתרו כל אחד על אחת, אבל אם מתעלמים מהסוגיה הלא ברורה הזו - מדובר בסרט שעד היום כיף לראות.

"אבא מתארס"
כשלינדזי פגשה את לינדזי. "אבא מתארס" | צילום: IMDB

 

יומני הנסיכה (2001)

מיה היא נערה בת 15 (אן האת'אווי), לא מקובלת במיוחד ולא מצליחה יותר מדי בלימודים, שגרה עם אימה הגרושה. יום בהיר אחד היא מגלה שהיא לא פחות מאשר נסיכה של ממלכת ג'נוביה. לאורך הסרט, סבתה של מיה מנסה להפוך אותה לנסיכה אמיתית ומלמדת אותה את הקודים התרבותיים - אבל הנערה המתבגרת בעיקר מפשלת.

הסרט נחל הצלחה גדולה והמשיך לסרט שני ואפילו שלישי, שצולם בפער של 16 שנה מהראשון.

"יומני הנסיכה"
כן, זו אן האת'וויי. "יומני הנסיכה" | צילום: IMDB