כשמו כן הוא: "הם שיבטו את טיירון" הוא סרט משובט

עם כל טירוף המערכות של השבועיים–שלושה האחרונים, בין הצבעים הוורודים המתקתקים של "ברבי" לאפלה הקודרת סטייל יום הדין של "אופנהיימר", שכחנו קצת ממדורת השבט שמאחדת אותנו באמת, כעם, כצופים וכשוחרי תרבות ששיחות סביב התמי 4 הן חלק בלתי נפרד משגרת יומם: רשתות הסטרימינג.

בין הקרנה אחת לאחרת עלה הסרט "הם שיבטו את טיירון" לנטפליקס, בלי באזז מיוחד או איזו הודעה בין-ממדית חוצבת להבות ורשתות חברתיות. לקראת השיממון הקולנועי של אוגוסט (למעט סרט פה, סרט שם) חזרתי למסך הקטן כדי למצוא איזו פנינה שובת לב ונפש ולמען השם - איכותית. טוב, לא ציפיתי באמת לתפוס איזה "אופנהיימר", אבל הכותרות שהתייחסו ל"הם שיבטו את טיירון" החדש של נטפליקס סקרנו אותי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• השיר שכמעט ייצג את ישראל באירוויזיון: נועה קירל שחררה את דז'ה-וו
• שיר אהבה פשוט: רשימת אירועי התרבות לרגל ט"ו באב
• ההופעה של מירי מסיקה הייתה מרגשת, מצחיקה ונוסטלגית

הסקרנות גברה כשגיליתי מי השחקן הראשי: ג'ון בוייגה. זוכרים? ההוא, פין מ"מלחמת הכוכבים"? בדיוק. בוייגה לוהק אז כדי למלא משבצת ספציפית מאוד על סמך אפיון ספציפי מאוד (הוא אמר את זה בעצמו באחד הראיונות). ב"טיירון" הוא ממלא משבצת ספציפית לא פחות אבל עם אמירה אמיתית. טוב, ניסיון של אמירה.

לצדו של בוייגה משחק ג'יימי פוקס, שנעלם מהעין הציבורית לזמן ממושך בעקבות מצב רפואי מסתורי (וחזר לתודעה לא מזמן עם סרטון מסתורי בהתאם). את הסרט ביים ג'ואל טיילור. זוהי עבודת הבימוי הראשונה של טיילור, שאחראי לתסריטים של "קריד 2" הפושר ו"ספייס ג'אם: אגדה חדשה" הקריר. אז ציפיות גדולות מצדי לא היו כאן. ומה לגבי האכזבות?

פונטיין (בוייגה) הוא סוחר סמים בשכונה נחשלת של אוכלוסייה אפרו-אמריקאית, יעני גטו. לילה אחד הוא נורה למוות על ידי יריבו, אך קם רענן וטרי כמו לחם במאפייה במיטתו למחרת בבוקר. האירוע הזה מתחיל כדור שלג של אירועים מלחיצים ומצחיקים גם יחד. פונטיין יוצא לחקור את ההתרחשויות האלו יחד עם צוות מאולתר וחסר כל יכולת הכולל סרסור מוחצן (ג'יימי פוקס) בעל תסרוקת בלתי אפשרית וזונה מתוחכמת בשם יו-יו (טיונה פאריס, "קנדימן").

"טיירון" מורכב מטלאים על טלאים של ז'אנרים: הוא מתחיל כסרט דרמה על שכונה ענייה ובעייתית, גולש לקומדיה רועשת עם קאסט שחור בסגנון "המספרה" וממשיך כסרט פעולה בסגנון מדע בדיוני של ג'ורדן פיל, שרוחו נחה על היוצרים. טיילור מתכתב בתסריט באופן מובהק עם סרטי הבלאקספלוייטיישן של שנות ה-70 (יו-יו היא אחת לאחת פאם גריר ב"פוקסי בראון") ועם סרטיו של ג'ורדן פיל, ובפרט "תברח".

המאפיין העיקרי בסרטיו של פיל הוא האמירות החברתיות-פוליטיות שלו (המעייפות לעיתים) על האומה האמריקאית הלבנה והפריבליגית, זו שמנצלת את השחורים לטובתה. גם ב"טיירון" יש ניסיון ראוי להערכה לעשות כן, אבל כשלם אחד גדול, הסרט קטן מסך חלקיו. האלמנטים השזורים לאורכו הם השראה ברורה מ"תברח" המצוין, אבל הבעיה העיקרית ב"טיירון" היא שלעומת הסרט של פיל, ההתרה הסופית של האירועים בו מסורבלת, לא ברורה ומעט מטופשת.

הסרט מתחיל מצוין, ועד לסוף חציו הראשון הוא נראה כמו מוצר רענן מספיק כדי להחזיק את הצופה מול המסך - אך ככל שהוא גולש לתוך אווירת הסיי-פיי, בייחוד לאחר שנראה כמו קומדיה מטורללת, הוא מתחיל לצנוח ולאבד גובה ובעיקר עניין.

אחרי הטרוניות על ליהוקו הבעייתי של בוייגה לפרנצ'ייז "מלחמת הכוכבים", השחקן האנגלי מקבל את הגאולה (סוג של) שהוא היה זקוק לה ב"טיירון". הוא מתגלה כשחקן מוכשר - לפחות בחלק הראשון של הסרט - אך צונח יחד עם הסרט. ג'יימי פוקס גונב את ההצגה (כמו תמיד בערך) כאחת היציאות המצחיקות בסרט, אבל שוב, גם במקרה הנ"ל החלק השני לא עושה איתו חסד. הוא הופך את הדמויות ממצחיקות ומגניבות למשמימות ויבשות, ומה שאפיין אותן בהתחלה מתמסמס. רק טיונה פאריס מצליחה איכשהו להחזיק את הראש מעל מי המסרים העמוקים שמציפים את הסרט עם אנרגיות קוליות של פוקסי בראון.

הסוף של "טיירון", שבו פונטיין נאלץ להתמודד עם מציאות כואבת, הוא גם נקודת האכילס שלו. הציפייה לסגירה הרמטית של הסיפור ויציאה עם תובנות כושלת, וכשתכבו את הטלוויזיה תצאו מבולבלים יותר מאשר נכנסתם לסרט הזה. אז כן, "טיירון" לא מציע משהו חדשני שלא ראינו ומשתמש באלמנטים מוכרים מסרטים של יוצרים אחרים. כסרט "נטפליקסי" שנמשך משום מה שעתיים הוא בסדר ותו לא.

"הם שיבטו את טיירון": 3 כוכבים | במאי: ג'ואל טיילור | ארה"ב, 122 דקות