זה אחד הסרטים הכי מצליחים של נטפליקס אי פעם. מאיפה לעזאזל הוא הגיע?

רומי, ג'ינו ומירה הן שלוש נשים צעירות - בחיי היום-יום, הן Huntr/x, שלישיית קיי-פופ נשית מצליחה במיוחד; כשאף אחד לא מסתכל, הן הגרסה הנוכחית של ציידות השדים הוותיקות, אלו שמגינות על העולם מהשד האכזר גי-מה ושליחיו. המטרה הבאה שלהן? להקת הקיי-פופ הגברית Saja Boys, שחבריה חתיכים, אולטרה-פופולריים ואולי גם שדים בסתר. האם התקציר הנ"ל נראה לכם כמו הזדמנות ללהיט ענק חוצה מדיה, שישאיר את חותמו עוד זמן לא קצר על תעשיית הקולנוע? אם עניתם כן, ברכותיי - אתם כבר מבינים הרבה יותר עניין ממפיק ממוצע בנטפליקס.

על מה אנחנו מדברים? על הדבר הכי חם כעת בעולם - סרט האנימציה "ציידות השדים של הקיי-פופ", שעלה לנטפליקס ב-20 ביוני. מאז, הוא הספיק לעטות על עצמו כמה וכמה תארים מכובדים, בהם הסרט המקורי השני הכי פופולרי בנטפליקס בכל הזמנים (יותר מ-180 מיליון צפיות), סרט האנימציה המקורי הכי נצפה בנטפליקס בכל הזמנים והסרט הרביעי דובר האנגלית הכי נצפה בנטפליקס בכל הזמנים. רק לפני מספר ימים הכריזה החברה כי תקרין את הסרט בבתי הקולנוע בצפון אמריקה ובאנגליה, לצד גרסת "סינג-אלונג" (שירה בציבור). תוכניות לשני סרטי המשך, סדרת טלוויזיה, ספין-אוף קצר ומחזמר בימתי כבר נמצאים בהליכים מתקדמים.

כל אלו, וזאת מבלי שדנו בשמות שעושה פסקול הסרט במצעדי הלהיטים: האלבום, בהפקת שמות חמים בתרבות הקיי-פופ (טדי פארק וLindgren, בין היתר), הוא הפסקול שהגיע הכי גבוה השנה במצעד האלבומים האמריקאי, אלבום סרט האנימציה הראשון שהגיע למעמד שכזה מאז האלבום שליווה את "ספיידרמן: ממד העכביש" ב-2018, והאלבום המצליח ביותר מבית נטפליקס מזה שנתיים. וכעת, לסינגלים והדמויות (הפיקטיביות) מאחוריהן: שני הסינגלים הראשיים, "Golden" ו"Your Idol", עמדו בראש טבלת ההשמעות בספוטיפיי ארה"ב בחודש שעבר, ובכך הפכו את Huntr/x ו-Saja Boys ללהקות הקיי-פופ המצליחות ביותר בפלטפורמה בכל הזמנים, בעודן עוקפות להקות *אמיתיות* מצליחות כדוגמת בלאקפינק" וBTS. מאז, תפס "Golden" את המקום הראשון במצעד הסינגלים האמריקאי, המצעד שמכתיב סדרי עולם עוד משנות ה-40.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• הקומדיה הרומנטית הזו מציעה מבט ריאליסטי לעולם הדייטינג המודרני. עדיף לפתוח טינדר

• כוכב "ספיידרמן" מתרגש: "הפעם זה מרגיש אחרת"

• אחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם ביטל השתתפות סרט על 7 באוקטובר

למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי שאלה אחת עדיין לא נענתה בבירור - איך לעזאזל כל זה קרה? איך סרט ללא שמות עצומים שמלווים אותו (אלא אם כן אתם מעריצי-על של "דרקון המשאלות", סרט האנימציה הקודם של הבמאי כריס אפלהנס, שחתום על "ציידות השדים" לצד מגי קאנג) מגיע לכאלו פסגות? איך סרט בשירות סטרימינג - שרחוק מימי הזוהר שלו - מנפץ מצעדים ושיאים? התשובה באמת אינה אחידה, אבל ננסה לתת כמה פתרונות.

ראשית כל, זה לא סוד שהתרבות הדרום-קוריאנית כבר מזמן שולטת בחיינו בצורה שלא דרום קוריאה או שאר העולם אי פעם הכירו - מאז המכה שהנחית הסרט "פרזיטים" על עולם התרבות אי אז ב-2019, כשזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן וגרף לא פחות מ-4 פרסי אוסקר (כולל לסרט הטוב ביותר) בלילה אחד, אנחנו נחשפים לשלל מותגים, אמנים, יצירות ועוד מהמדינה האסייאתית שזוכים להצלחה כבירה, מ"משחק הדיונון" ועד BTS.

בקונטקסט הזה, "ציידות השדים" מצליח לעשות את הבלתי ייאמן - הוא מצליח להבין לעומק את התרבות הדרום-קוריאנית (מרמת חיי היום-יום ועד הפולקלור המקומי, כדוגמת סיפורי השדים ודמות מלאך המוות המיתית, שמתבטאת כאן ב-Saja Boys), לשלב אמנים ואמניות קוריאניים או ממוצא קוריאני בכל אחד משלבי ההפקה (במאית, תסריטאים, שחקנים/ות, זמרים/ות ועוד) ולקרוץ לקהל הקוריאני בבית מבלי באמת להיות קוריאני כלל - כן, קראתם נכון, זוהי הפקה אמריקאית. בימים שבהם "ייצוג" נהפכה כבר למילה קלישאתית שהוליווד רודפת אחריה יומם וליל, סרט אחד מצליח לזחול תחת הרדאר ולהביא ייצוג אמיתי *מבלי* להכריז על כך או "לזייף" משהו למען יראו וייראו.

אלמנט נוסף שנדמה שהוביל לניצחון "ציידות השדים" הוא ה"אנושיות" שבו, או יותר נכון, עלייתו האורגנית לתהילה, במקום חישובי אלגוריתם של מה יעבוד ומה לא או כל סיוע טכנולוגי אחר. כשסרט צומח בכוחות עצמו לכאלו גבהים, מגובה בכישרון אמיתי מאחוריו, אין פלא ש-REI AMI, אחת הזמרות הקוריאניות מאחורי שלושת הדמויות הראשיות, השתלחה באלו שטענו השבוע ב-X כי הסרט מייצג את "השתלטות ה-AI על תעשיית המוזיקה". "EJAE, אודרי נונה ואני לא AI - אתם מטומטמים??", כתבה לפני מספר ימים בחשבון ה-X שלה - ובצדק.

בדומה למקרה סרט האקשן "ארגייל" מהשנה שעברה, שזכה לביקורות פושרות ולכישלון קופתי ענק כשעלה בבתי הקולנוע, שהפך תוך מספר חודשים לאחד הסרטים הנצפים ביותר בשירותי הסטרימינג האמריקאיים (ללא סיבה של ממש), נדמה שאלגוריתם מדוקדק אינו כה "שוס" כמו שנטו לחשוב רבים, וכנראה גם לא AI. אולי, ורק אולי, למרות שנראה שהאומנות נזרקת לפח הזבל הקרוב בעבור יצירות טכנולוגיות זריזות ורווחיות, אולי לא מעט מאיתנו רוצים לראות מה אחרים עושים, יוצרים ואפילו חושבים. אולי הגיע הזמן להיזכר שסרט לא נוחת מהשמיים, אלא הוא מגיע מליבם של אנשים כמו כולנו.