למרות מגבלת הראייה שלו, השחקן המוערך לא מוותר: "אמשיך לשחק כל עוד אוכל לעשות זאת"

יש סרטים שנולדים מהר, ויש כאלה שמתבשלים במשך שנים – עד שהם מגיעים לנקודה המדויקת שבה הם סוף-סוף יוצאים לעולם. "לצערי אני אוהבת אותך", סרטו החדש של שחר רוזן (שכתב את התסריט יחד עם דוד בוסי), שייך לסוג השני. הסרט, קומדיה שחורה ישראלית שמתרחשת בשכונת התקווה בתל אביב ושכבר רצה בבתי הקולנוע, מציג שלושה סיפורים ששזורים זה בזה, שבוחן את הגבולות הדקים שבין הישרדות, מוסר ואהבה.

שחקנים רבים מככבים בסרט, בהם רוי מילר, ארז דריגס, רינת מטטוב, דובר קוסשווילי ועוד רבים אחרים, בהם אסף בן שמעון, שמגלם בו דמות של איש שב"כ. בן שמעון מביא איתו לסרט לא רק את כישרון המשחק המוכח שלו (הוא היה מועמד לפרס אופיר על תפקידיו בסרטים "המילים הטובות" ו"התגנבות יחידים"), אלא גם סיפור חיים יותר דופן: מאז ילדותו, בן שמעון מתמודד עם רטיניטיס פיגמנטוזה, מחלת ניוון ברשתית שפוגעת בראייה באופן הדרגתי. למרות תעודת העיוור שהוא מחזיק, הוא ממשיך לשחק, להופיע ולהוכיח שהמגבלה היא רק נקודת מוצא.

"אני לא חושב על זה כמגבלה", הוא מספר בריאיון לרשת 13 לרגל השתתפותו בסרט. "כמו הדמויות בסרט, שכל אחת מהן נושאת את הכוחות שלה ואת המחסומים שלה ואת הקשיים שלה – בסופו של דבר, כשהרצון שלך הוא לייצר דמות עגולה שאתה מחובר אליה, המקום של המגבלה הוא משהו שנמצא מאוד-מאוד בצד".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "זגזגתי בין לחימה לשייקספיר": המילואימניק שהפך את המלחמה לקומדיה מוזיקלית

• "'צעצוע של סיפור' נמצא לכאורה בעולם הילדים, אבל הוא נוגע בנפש של כולנו"

• כמעט 20 שנה אחרי שירדה מהאוויר: סדרת הספין-אוף של "חברים" חוזרת

השחקן בן ה-41 מתאר כיצד הצוות על הסט התאים את עצמו למצבו: "אני בטוח שזה משפיע בדרך כלשהי, כי זה מי שאני. רוב החבר'ה שהצטלמנו איתם ביחד את הסרט מכירים את המגבלה, ויש רגישות שהיא מתרחשת מאליה. חברים שלוקחים אותי לעשות צילומים, חבר שמסביר לי בדיוק את המרחב שבו אני עומד להצטלם, אם אני צריך עזרה בלספור את הצעדים בתוך הסט".

"יש זמן לעבד את הדברים"

לבן שמעון יש קשר אישי עמוק לשכונת התקווה – במשך שלוש שנים הוא למד בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, שנמצא בשכונה. במשך כל התקופה הזו, הוא הרגיש שהוא חי את השכונה מבפנים – חי בה, קנה בה, התחבר לשכנים, לקצב, ירקן, שותה קפה יחד עם חברים חדשים.  לדבריו, השכונה היא הרבה יותר מרקע לסרט, אלא ממש דמות בפני עצמה: "זו שכונה ייחודית עם צבעים מאוד-מאוד ייחודיים. עם חום הלב, עם נתינה, עם דאגה, עם שייכות – ואלה צבעים וכוחות שהשכונה הזאת נושאת, יחד עם חלקים אחרים של קשיים ובעיות שספציפיות גם אליה".

מהו בעיניך סוד הקסם של הסרט ושל הדמויות בו?
"כמו רוב בני האדם בעולם, הדמויות בסרט רוצים משמעות, רוצים הצלחה, מחפשים אהבה. בשכונת התקווה, נקודת הפתיחה פחותה לעומת אנשים אחרים. כולנו רוצים תקווה – תקווה שהמציאות שלנו תלך ותשתפר, שנרגיש בה טוב יותר, בטוח יותר".

העבודה על "לצערי אני אוהבת אותך" ארכה זמן רב מאוד, קרוב ל-20 שנה. לדעתו של בן שמעון, זמן העבודה הארוך תרם בסופו של דבר לתוצאה הסופית. "בתוך תהליך ארוך של זמן, כשאתה בפעולה, אתה יכול לזהות הרבה מאוד דברים שאפשר לתקן. יש לך הרבה זמן לעבד את הדברים, לגלות שגיאות וליצור עוד נשימה חדשה ועוד זווית", אמר.