הוליווד נדחקה החוצה מפסטיבל קאן 2026. האם זה בכלל ישפיע עליו?
בעוד אמריקה מתקוטטת תכופות עם שותפותיה האירופיות, פסטיבל הקולנוע היוקרתי במהדורותו הנוכחית הדיר כמעט לחלוטין את נציגי הוליווד משעריו. רגע לפני שהשטיחים האדומים נפרשים שוב, הנה מי שכן יככב ואולי אף יכבוש את הפסטיבל הנחשב בעולם - מהמאסטר האיראני שנמנע מסיבוכים פוליטיים, ועד ההשתלטות היפנית על התחרות
מספר חודשים לתוך 2026, וכבר בטוח להגיד שאמריקה לא ראתה שפל כזה ביחסיה עם מדינות אירופה (לפחות המערביות) מאז ימי מלחמת העולם השנייה. בעוד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתקוטט עם ראשי גרמניה, צרפת או בריטניה על חוסר תמיכתם במלחמתו באיראן, יותר ויותר אמריקאים שוקלים (כך לפי דיווח בעיתון ה"וול סטריט ג'ורנל" בפברואר האחרון) לעבור דווקא לאירופה.
אין זו הפתעה, אם כך, שימי ה"התחנפות" להוליווד של פסטיבל הקולנוע קאן - מהגדולים והוותיקים במוסדות התרבות של אירופה המודרנית - נשכחו הרחק בעבר. שנה אחרי הפרימיירה הרועשת של הסרט האחרון בסדרת "משימה בלתי אפשרית" ושנתיים אחרי שסרט אמריקאי עצמאי קטן - "אנורה" שמו - סחף את הפסטיבל בדרכו לזכייה מהפכנית באוסקר, אמריקה כמעט ונעדרת לחלוטין מיבול הסרטים שיגיע לעיירת החוף הציורית בצרפת. לא תמצאו כאן את מרטין סקורסזה או קוונטין טרנטינו על שטיחים אדומים - כפי שאירופה מבקשת להתנתק מהתלות הביטחונית בארה"ב, כך תעשיית הקולנוע העולמית (והאירופית בפרט) מבקשת להראות שהיא יכולה להסתדר יפה מאוד בזכות עצמה.
רגע לפני שהוא נפתח ביום שלישי הקרוב, יצאנו לבדוק: מה כאן נראה במהדורת 2026 של פסטיבל קאן?
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
ראשית כל, אולי בכדי לפצות על היעדר הבמאים הגדולים מהוליווד, "העמיס" הפסטיבל את חבר השופטים בכמה מהכוכבים הגדולים ביותר של הקולנוע העולמי בשנים האחרונות. עם הבמאי הקוריאני המוערך אך המקופח פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "החלטה לעזוב") בראש, בין השופטים בתחרות הראשית השנה תוכלו למצוא את המועמדת לאוסקר דמי מור; גיבורי עונת הפרסים האחרונה הבמאית זוכת האוסקר קלואי ז'או ("ארץ נוודים", "המנט") וסטלן סקושגורד ("ערך סנטימנטלי"); והשחקנית האירית רות נגה ("לאבינג"). השחקן ג'ייקוב אלורדי, טרי ממועמדות לאוסקר על תפקידו ב"פרנקנשטיין" וכוכב הסדרה המדוברת "אופוריה" שחזרה לאחרונה לחיינו, נאלץ למשוך את חלקו (בעיתוי מחשיד) בחבר השופטים לנוכח פציעה בכף רגלו. יוצאיה האחרים של הוליווד - אייקון התרבות ברברה סטרייסטנד והבמאי הניו-זילנדי מאחורי פרנצ'ייז "שר הטבעות" פיטר ג'קסון - יקבלו פרס מפעל חיים, ואחד מסרטיה הידועים ביותר של התעשייה - "תלמה ולואיז" - מעטר את כרזת הפסטיבל, במלאות 35 שנים לצאתו לאקרנים.
סרטיהם החדשים של הבמאים היהודים-אמריקאים ג'יימס גריי ("אודסה הקטנה", "שתי אהבות") - "Paper Tiger", דרמת פשע בכיכובם של אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון ומיילס טלר ("וויפלאש"), ואיירה זקס ("מעברים") - "The Man I Love", מחזמר פנטסטי על ימי האיידס, בכיכובם של רמי מאלק, רבקה הול ואבון מוס-בכרך ("הדוב") - ישמשו כייצוג אמריקאי בודד בתחרות המרכזית השנה.
אליהם יצטרפו בקטגוריות אחרות סרטים בבימוי השחקנים (בנפרד) אנדי גרסיה ("הסנדק: חלק שלישי") וג'ון טרבולטה; דוקומנטרי מבית היוצר של סטיבן סודרברג (סרטי "אושן 11", "טראפיק") אודות הריאיון האחרון של ג'ון לנון ויוקו אונו, שעורר מיני-סערה בשל שימושו ב-AI; ו-"Teenage Sex and Death at Camp Miasma", סרטה החדש של במאית האימה-אינדי ג'יין שונברון ("ראיתי את הטלוויזיה זוהרת") בכיכובם של זוכות האמי האנה איינבינדר ("האקס") וג'יליאן אנדרסון ("תיקים באפלה", "הכתר", "חינוך מיני") - שיבקש להמשיך את תמות הנזילות המגדרית שחקרה הבמאית בעבר, וזה שכבר מעורר עניין רב מחוץ לפסטיבל.
אז למי פסטיבל קאן יפנה כדי שיספק קונטרה איכותית להשפעה האמריקאית המידלדלת? את נציגי העולם כולו לא תמצאו כאן (ביקורות על חוסר ייצוג הקולנוע האפריקאי או הדרום-אמריקאי השנה כבר הוטחו בהנהלה), אך בהחלט כמה שמות ראויים. המאסטר הספרדי פדרו אלמודובר ישוב לעשייה במולדתו (אחרי סרטו הראשון באנגלית, "החדר הסמוך", שזכה באריה הזהב בפסטיבל ונציה לפני כשנתיים) עם "Amarga Navidad" ("חג מולד מריר", בתרגום חופשי מספרדית). האם קומדיה טראגית זו תעניק סוף כל סוף לבמאי-תסריטאי בן ה-76 את דקל הזהב לראשונה בחייו? בספק, אך שווה לחכות.
אל אלמודובר יצטרפו בין היתר הבמאי האיראני זוכה האוסקר אסגר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן") עם "Parallel Tales" (בכיכובם של קתרין דנב ואיזבל הופר), שיימנע מרפרור לענייני היום באיראן (פרהאדי הוא אחד ממתנגדיו המפורשים של שלטון האייתוללות), ויעניק פירוש משלו לאחד מפרקי "דקלוג", סדרת המופת של האוטר הפולני המנוח קשישטוף קישלובסקי ("טרילוגיית שלושת הצבעים"); פאבל פאבליקובסקי הפולני ("אידה", "אהבה בימים קרים") ישוב לסיפורו של הסופר הגרמני הגולה תומאס מאן ב-"Fatherland"; הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'יו ("4 חודשים, 3 שבועות ויומיים", שזכה בדקל הזהב ב-2007) יעסוק בשאלת ההגירה הכה-רלוונטית כשישים את הכוכבים והמועמדים לאוסקר סבסטיאן סטן ("המתמחה", באקי בסרטי "מארוול") ורנטה ריינסב ("ערך סנטימנטלי", "האדם הגרוע בעולם") בנעליה של משפחה רומנית-נורווגית שמהגרת לעיירה קטנה בעיר נורדית; וניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), הפרובקטור הדני, שב לעשייה קולנועית עם מותחן האימה "Her Private Hell", בכיכובה של כוכבת עולה בז'אנר, סופי תאצ'ר ("חברה מושלמת").
אחרים - כמו הבמאי ההונגרי לאסלו נמש ("יתום", "הבן של שאול") וסרטו "Moulin" ולוקאס דונט הבלגי ("קירבה"), עם דרמת מלחמת העולם הראשונה "Coward" - ישובו לעברה המלחמתי של צרפת, אולי בכדי להשליך על האווירה המיליטריסטית בעולם בימינו. הבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב ("לוויתן", "השיבה") - בעברו חביבו של הנשיא ולדימיר פוטין, וכיום מי שנמצא בגלות פוליטית בצרפת - ישוב עם סרטו "Minotaur", דרמה על איש עסקים רוסי שנרדף על ידי תחושות אשמה. לא קשה לעשות אחד ועוד אחד.
את הרשימה המגוונת הזו סוגרים מספר מיוצריה המוערכים ביותר של יפן: זוכה האוסקר ריוסקה האמגוצ'י ("הנהגת של מר יוסוקה") שב לפסטיבל עם דרמה יפנית-צרפתית מדוברת ושמה "All of a Sudden"; הירוקאזו קורה-אדה ("המשפחה שלי", "סיפור משפחתי", "תמימות"), מי שכבר גרף את דקל הזהב ב-2018, ישוב עם סרטו "Sheep in the Box", דרמת מדע בדיוני על הורים שאיבדו את בנם ומנסים להחליפו באנדרואיד; ו-"Nagi Notes" - מבית היוצר של אחד השמות המסקרנים בקולנוע היפני המודרני, קוג'י פוקאדה ("חיי אהבה", "אהבה במשפט"). מי מאלו יאחוז בידיו את הפרס המוזהב בעוד מספר שבועות, ומה כל זה אומר על השפעתה של הוליווד בעולם? מקווים לשוב בקרוב עם התשובות.