אוהבים קולנוע? אתם פשוט חייבים לצפות בסרט הזה

ב-2015, נפל דבר בהיסטוריה הקצרה של הקולנוע הישראלי - לראשונה בתולדותיו, סרט קצר ישראלי הועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הקצר ואף היה בעל סיכויים של ממש לחזור הביתה בידיים מלאות. זהו "איה", סרטם של מיכל ברזיס ועודד בן נון, שעוקב אחר אותה איה (שרה אדלר) המחכה למישהו בשדה התעופה. לידה, נהג שמחכה לנוסע אחר ומחזיק שלט עם השם שלו.

כשהנהג מבקש ממנה להחזיק בשבילו לכמה דקות את השלט עד שיחזור, איה הופכת בעל כורחה לנהגת התייר (השחקן הדני אולריך תומסן) שציפה לעומד לצידה. כשאיה מוקסמת מן הזר המסתורי, מתפתחת בין השניים אינטימיות מיוחדת ומסעירה, כזו שלא חוותה כבר הרבה זמן…

כעת, עשור אחרי אותה מועמדות היסטורית, יוצא לאור הסרט "שפה זרה", גרסת הפיצ'ר, שמרחיב וממשיך את הסיפור של הסרט הקצר, והתוצאה היא סרט מהפנט, קסום, מרתק ונוגע ללב. מאז שנערכה לו הקרנת בכורה בפסטיבל טרייבקה לפני מספר חודשים, הספיק סרטם של ברזיס ובן נון לזכות בפרס התסריט בפסטיבל ירושלים, לצבור לא פחות מ-12 מועמדויות לפרסי אופיר שיתקיימו עוד כשבועיים ולנחות היום (חמישי) בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. במילים אחרות, אהבה רבה מורעפת על "שפה זרה", ובקלות ניתן להבין מדוע.

שרה אדלר חוזרת לגלם את איה, מעט בוגרת יותר, שהפעם מחכה בשדה התעופה לאסוף את בעלה, אביעד (בגילומו של יחזקאל לזרוב). הסרט נפתח באופן דומה, עם אותה טעות משעשעת, שמובילה את איה למפגש עם הגבר הסקנדינבי אסבן (שמגולם גם כאן על ידי תומסן), ולבחירה הנועזת לאסוף אותו ברכבה, וממשיך לחקור את הסיטואציה הזו, את המשמעויות שלה ואת ההשפעה שלה על דמותה של איה. אנו למדים כי מערכת היחסים של איה ואביעד היא אפורה ובלתי מספקת. אביעד – סופר ובלשן המתמחה בשפות מתות – מרוכז בעיקר בעצמו ובקריירה שלו, ובעוד שהוא טוען שהוא מכיר ואוהב את איה, הוא יודע בעיקר מה יש לה בתוך התיק, אך אין לו מושג מה קורה לה בתוך הראש והלב.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• "אתן את כל מה שיש לי": השחקנית האהובה נכנסת לנעליה הגדולות של אנג'לינה ג'ולי
• "אנימציה יכולה להתקרב למקומות הכי כואבים. לפעמים היא יכולה להיות אגרוף בבטן"
• רומנטיקה חרדית, ערן זרחוביץ' ו-7 באוקטובר: נחשף היבול הישראלי של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2025

המפגש עם הזר הסקנדינבי מטלטל את עולמה של איה, ומחייה בתוכה את הניצוץ, המסתורין והסקרנות של תחילתה של מערכת יחסים מסעירה, ולאחר הלילה שהם מבלים ביחד בירושלים, היא כבר לא מי שהייתה קודם לכן. כאשר הזר עוזב את הארץ במפתיע ונעלם מחייה, איה שבורת הלב נותרת מעט אבודה בעולם, והיא עושה כמה בחירות לא שגרתיות ונקלעת לכמה סיטואציות שאף אחד לא חשב שתיקלע אליהן.

צמד הבמאים ברזיס ובן נון, שגם אמונים על התסריט, יצרו סרט סוחף וחכם מאוד, אשר רווי ברעיונות, בסמליות ובמשמעויות גלויות ונסתרות. העולם שהם יוצרים הוא מעין חלום, עם הגיון פנימי ומסתורי שדברים בו לא תמיד הגיוניים במובן הלוגי, אך לגמרי מובנים במובן  הרגשי. החלומיות של הסרט נתמכת במידה רבה על ידי הצילום המרהיב של גיא סחף, אשר מצלם ומאיר את ירושלים ואת פראג במידה שווה של אהבה, ועל ידי הפסקול העשיר של המלחין הפולני לוקאש טרגוש, וביחד נוצרים כמה רגעים קולנועיים בלתי נשכחים. סצנת השיחה הטלפונית בין איה לבין אסבן, שמתווכת על ידי מערכת AI, מרתקת ונוגעת. כנ"ל לגבי הסצנות שמתרחשות בחדר בית המלון בירושלים. סיקוונס הסיום של הסרט, אשר מתרחש בעיר פראג, הוא בגדר עוצר נשימה, ובו המשחק בין מציאות לדמיון מגיע לשיאים מרתקים, מוזרים ופשוט יפהפיים.

שרה אדלר כובשת ומהפנטת בתור איה. היא מצחיקה, מרתקת, מוזרה ומרגשת בעת ועונה אחת. המשחק שלה ממלא את איה – שהבחירות שהיא עושה במהלך הסרט לעתים מאתגרות את גבולות ההיגיון – בהמון אותנטיות ואמת, וגורם לכל הבחירות הללו להיראות לא רק הגיוניות, אלא גם מלאות במשמעות וכנות. היא בוראת דמות שפשוט כיף לעקוב אחריה, וללכת איתה לאיבוד בעולם.

יחזקאל לזרוב הוא הליהוק האולטימטיבי לתפקיד אביעד. הוא מצליח לשחק את האקדמאי הנפוח והאגואיסט בכישרון ובעדינות מבלי להפוך לקריקטורה, וככל שהסרט מתקדם הוא חושף עוד ועוד שכבות שמסתתרות בתוך הדמות שלו. הוא מצליח להעביר לנו בו זמנית מדוע איה התאהבה באביעד לפני שנים וגם מדוע היא כל-כך מתוסכלת ממנו בהווה. שאר השחקנים, ובראשם אולריך תומסן, עושים עבודה מרשימה לא פחות , ויוצרים דמויות עגולות, כריזמטיות, מסתוריות ומושכות.

"שפה זרה" הוא במידה רבה סרט עם שפה משלו. הוא יודע מתי להכביר במילים ומתי לתת למשמעות לנבוע מתוך התמונות הרגעים והסיטואציות שהוא מייצר. הוא מעלה שאלות עמוקות ומעניינות על אהבה, זוגיות והמסתורין ההכרחי כדי לקיים אותן. על האם ניתן להצית את האהבה מחדש לאחר שנים ארוכות בלעדיה, ומהם המחירים שכרוכים בכך. הוא לא בשביל כולם – הקצב שלו הוא איטי ועדין, וכמה מהלכים עלילתיים שבו עשויים כאמור להיות מאתגרים – אך מי שייתן לעצמו להיסחף עם הזרם ולהתאהב, ימצא סרט מרגש וקסום שראוי לתואר יצירת אומנות, וכל האהבה שהוא מקבל מוצדקת לחלוטין.