יכול להיות שאחרי הצפייה ב"אוינק", הילדים שלכם יעברו לצמחונות. מה רע?

הבן הבכור שלי, בן שמונה וחצי, אובחן כמחונן. אני לא אומר את זה כדי להשוויץ, אלא כדי להבהיר שהעובדה שיצאנו משני סרטי אנימציה מצליחים שרצים כאן על מסכי הקולנוע והוא לא ממש הבין על מה הסרט, אינה אשמת האינטליגנציה שלו. ואלו רק השניים שראינו לאחרונה. אני רואה איתו הרבה סרטים, ובאמת שרובם המוחלט כל כך לא ברור. כאילו נגמרו הרעיונות לסרט פשוט, כאילו כל מה שחשוב זה שתי בדיחות ודמויות מוזרות. ואז הגיע "אוינק" והראה שסרט יכול להיות אחרת.

אוינק הוא סרט הולנדי שעשוי בשיטת סטופ-מושן, והסיפור שלו פשוט: סבא שנעלם מהחיים של המשפחה שלו לפני 25 שנה פתאום מופיע, ומעניק לנכדתו חזרזיר במתנה. החזרזיר עושה קצת באלגן ומביא גם שמחה למשפחה, אבל מעל הכול מרחפת השאלה: מה הסבא מתכנן?

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• ההפקה חשפה מי תגלם את "יוליה" - והרשת התמלאה בתגובות גזעניות
• פרס אמ"י: מפעל חיים לירדנה ארזי וחנן יובל; אודיה תקבל פרס פורצת דרך
• קיטון נגד נתניהו: "אכזר וחסר רגישות. אני מרחם על הישראלים"

הגילוי, אגב, לא יפתיע אתכם במיוחד - בטח כשהמשפחה כולה צמחונית וברקע דוחפים כל הזמן את התחרות השנתית של הכנת נקנקיות שחוגגת את שנתה ה-100. ועדיין, הסיפור עובד, וזורם, והוא רק 72 דקות - שזה זמן מושלם לטווח תשומת הלב של ילדים.

ובכל זאת, הסרט אינו חף מבעיות: הילד בן הארבעה שצפה גם הוא בסרט, התלונן כי הוא לא מספיק מצחיק. מצד שני, יש כל כך הרבה בדיחות שכוללות הפרשות של החזיר שאף הוולגארי באנשים עלול לחוש שזה מוגזם. בן  השמונה, לעומת זאת, נהנה בכל פעם מחדש כשהופיעה בדיחה שכזו.