גם אלו שמקללים את הרגע שנכנסו לדיזנגוף סנטר יחבבו את הדוקו עליו

כשזה מגיע למרכזים מסחריים, דיזנגוף סנטר הוא עוף מוזר ויחיד במינו. תצקצקו כמה שתרצו, תשמיצו אותו, תקראו לו מבוך או אפילו גיהינום עלי אדמות - אני לא שם קצוץ. המרכז המסחרי שנפתח בשנת 1977 היה לי מאז ומתמיד כבית שני. הוא היה לי לנחמה ברגעים קשים, מקום מפלט מהחיים עצמם ומרכז תרבותי-חברתי שתרם רבות לעיצוב דמותי המודרנית (מינוס הנרגנות והזיקנה).

זו נשמעת כמו הגזמה אבל זו האמת - בכל אספקט בחיי - דיזנגוף סנטר היה שם. לכן, הידיעה על "סרט בסנטר", הדוקו של קובי פרג' ושותפו לעשייה מוריס בן מיור, שהופק עבור הוט 8 וכיכב בפסטיבל דוקאביב האחרון, הדליקה לי את כל הסנטימנטים האפשריים בגוף. מעבר להיותי רזידנט קבוע של הסנטר, אני גם חובב לא קטן של סרטי דוקו והשילוב הזה סיקרן אותי מאוד. מי חשב אי פעם לעשות סרט על אחד המרכזים המסחריים השנויים במחלוקת בישראל?

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• זוכה "סטאר אקדמי" יופיע לצד נועה קירל במדיסון סקוור גארדן
• "סביבת עבודה טעונה מינית ואי-תשלום לצוות": תלונות חדשות נגד ליזו
• גראן טוריסמו הוא אחד הסרטים המהנים של הקיץ

"סרט בסנטר" מתבסס על "דיוניסוס בסנטר", ספרה של תמר ברגר, שבו היא מספרת בחינניות ספרותית את קורות חייו של הקניון שחרט על דגלו את הליברליות הישראלית ואת אירוח בעלי החיים מכל גזע ומין אפשרי. מהימים שבהם המגרש עליו מונח כיום הסנטר נקרא שכונת נורדיה והיה בבעלות משפחת חינוואי, דרך פינויים של התושבים, בניית המרכז המסחרי ולבסוף - פיגוע ההתאבדות בשנת 1995.

פרג' ובן מיור מתרגמים את כתביה של ברגר, שמקריאה בקולה כמה פסקאות מובחרות מהספר, באימג'ים קסומים ובעזרת מרואיינים שנמצאים יום יום במרכז המסחרי הענק אך קולם עד כה לא נשמע.

אחד המרואיינים המסקרנים (והמצחיקים) הוא אלון וינגרטן, שומר בכניסה לחניון של הסנטר. את אלון אני רואה כמעט בכל פעם שאני מגיע למרכז אך מעולם לא שוחחתי עימו. מדהים כמה תובנות יש לאיש. וינגרטן מספר שחזר לארץ אחרי שהייה ארוכה בארצות הברית ומבחינתו דיזנגוף סנטר הוא חתיכה של אמריקה בלב תל אביב. האיש צודק. לפחות בימיו הראשונים, הסנטר סיפק טעימה מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והרגיש כמו נווה מדבר של פסים וכוכבים בישראל הצעירה.

בין לבין, פרג' ובן מיור מכניסים את הצופה לתוך מכונת זמן עם תמונות נדירות מימי בניית המרכז, דרך תוכניות הבנייה החדשניות והעתידניות שלו. בתחילת הדרך היה זה האדריכל המפורסם אוסקר נימאייר שהגה את התוכניות אך הן לא יצאו לפועל. שנים אחר כך, עיצוב הפרויקט עבר לאדריכלית עליזה טולדו, שמאז ועד היום נחשב למבוך מסובך של עליות וירידות וכניסות ויציאות ממקומות שונים לגמרי ברחובות הסובבים אותו.

הסיפור הלא ייאמן של הסנטר ממשיך עם אזכורו של שמואל פלאטו שרון כדמות שלא פוענחה עד עצם היום הזה אבל תרם רבות להקמתו של הסנטר וכמובן אריה פילץ, שעלה בגפו ארצה ובנה את הסנטר (ואת עצמו) במו ידיו - בסיפור מעורר השראה כשלעצמו.

בין כתליו, פיתוליו וחנויותיו של הסנטר יושבים המרואיינים בזה אחר זה ומספרים מנקודת מבטם על המרכז, ביניהם כאלו המחשיבים אותו כמפגע חזותי יפהפה באמצע העיר. הסרט נע קדימה, אחורה ולצדדים - בדיוק כמו מבקר ממוצע בקניון שאיבד את דרכו.