קליל וקצבי עם עלילה מטופשת וחמודה - וטימות'י אחד: "וונקה" הוא סרט מתוק

יש רגעים בחיים שבהם הדבר הנכון לעשות הוא להנמיך ציפיות, אפילו יותר מן המקובל, או להיות, באופן יחסי כמובן, מעט פסימי לגבי סיטואציה או סרט כלשהו במהלך הצפייה בו. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שתיהנו ממנו? נקודת המוצא השלילית תגרום לכם להיות מופתעים ותוביל בסופו של דבר למחשבות חיוביות. החיים מלמדים - וזה נכתב בדם על ידי אנשים מנוסים הרבה יותר מכותב ביקורת זו - כי כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות (לעתים ברמה קטסטרופלית). זו בדיוק התחושה איתה נכנסתי להקרנה של "וונקה": אפס ציפיות שיובילו לאפס אכזבות.

כאמור, בשל אירועי המלחמה שסופם אינו נראה כרגע באופק, ומכיוון שהמוצא היחיד לחיים נורמליים במדינה המשוגעת הזו מתבטא בצורת שיר על עץ התין, הנחש שנחש, הקרץ שקרץ והשאיר את הגיבור נבוח, הקרנות של סרטים רבים בקולנוע נדחו (ועוד יידחו). בהתאמה, גם מסעות היח"צ נערכים בשושו ומתחת לגלי האתר. העניין מקבל משנה תוקף, במיוחד כשמדובר בסרטים המדוברים ביותר של השנה. כך היה עם "רוצחי פרח הירח", "המארוולס" (איכשהו) וכך גם המקרה עם "וונקה".

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• עוד האשמות נגד הראפר שון קומבס (פאף דדי): "אנס נערה בת 17"
• "בימים רגילים הייתי מתרגשת לשתף": הפרויקט הבינלאומי של אניה בוקשטיין
• באנו חושך לגרש: אירועי חנוכה שידליקו לכם את החג • המדריך המלא

הגרסה הנוכחית לביוגרפיה המדומיינת של ווילי וונקה, מהדמויות היותר מוחצנות ומוזרות שתפגשו בחייכם, היא בעצם פריקוול לספרו של רואלד דאל, "צ'ארלי והשוקולדה", שראה אור בשנת 1964. הספר היה להצלחה שהולידה את הסרט "וילי וונקה ומפעל השוקולד" (1971) בכיכובו של ג'ין ויילדר, שינוח על משכבו בשלום. הסרט זכה לביקורות טובות, אך המילים החמות לא תורגמו לרווחים בקופות. לימים, הסרט צבר מעריצים רבים, זכה למעמד של פולחן והפך ליצרן מדופלם של מימז. פאסט פורוורד 34 שנים קדימה ולנעליו ויילדר בתור גאון השוקולד האקסצנטרי נכנס ג'וני דפ (האקסצנטרי לא פחות). "צ'ארלי בממלכת השוקולד" של טים ברטון הפך את סיפור הילדים האהוב למהתלה גותית וקרינג'ית כמיטב המסורת הברטונית עם שינויים קלים, והיה לאחד מיצירותיו היותר טובות במילניום הנוכחי.

18 שנים לאחר הסרט של ברטון, עולה גרסה נוספת על מעלליו של וילי וונקה. הפעם הוא צעיר יותר אך מוזר באותה המידה ובגילומו של טימות'י שאלאמה. הסרט משמש כפריקוול לאירועים בספרו של דאל, אבל עושה שימוש נרחב באזכורים חמודים ל"וילי וונקה ומפעל השוקולד". לאחר מסעות וחיפושים אין קץ ברחבי הגלובוס אחר מתכונים ורכיבים ליצירת השוקולד המושלם, וילי וונקה מגיע לעיירה מוזרה ומסוגננת עם ניואנסים בריטיים וצרפתים, כדי להגשים את חלומו ולפתוח את חנות השוקולד שלו. תושבי העיירה נדהמים מאיכות השוקולד של הצעיר המוזר, אך קרטל מתוחכם של יצרני שוקולד מונע ממנו לשגשג, בשיתוף פעולה עם מפקד המשטרה המושחת, המקבל מהם שלמונים בצורת קילוגרמים של שוקולדים. בדרך, וונקה התמים והאופטימי נופל קורבן למזימה של שני נוכלים והופך לפועל במכבסה שהיא בעצם בית סוהר בלתי פורמלי. שם הוא פוגש חבורה אקלקטית של אנשים והם עוזרים לו להגשים את חלומו הגדול - לדחוף חומרים הזויים בממתקים שיגרמו לאנשים לעוף או להצמיח שיער. אה, ויש גם שירים כדי לתמוך בזה.

אם אין לכם ציפיות גדולות מדי מ"וונקה" - הרווחתם (קראתם את הפסקה הראשונה?). הסרט הזה לבטח יפתיע אתכם עם כמה שהוא חמוד ומתוק, תרתי משמע. השירים טובים ומלאי קצב, העלילה מטופשת, קלילה ובלתי מאולצת וטימות'י שאלאמה מתגלה כליהוק נהדר לוילי וונקה וככוכב ראשי של מחזמר הוליוודי. הוא נקי ממניירות קרינג'יות מלחיצות וחיוכים מוזרים ומטופשים כמו וונקה של דפ, אך חביב, חינני ומלא צ'ארם כמו ויילדר. השחקנים מסביב לשאלאמה מצליחים לגנוב את ההצגה. הופעת אורח של רואן אטקינסון בולטת במיוחד כדוגמה טובה לאחת ההבלחות הטובות בסרט, לצד נוספות וטובות לא פחות.

עוד הבלחה מוצלחת ומפתיעה כזו היא של יו גרנט בתור אומפה לומפה, יצור ננסי כתום עור וירוק שיער (לימים, וונקה יעסיק את בני מינו במפעל השוקולד שלו). בטריילר לסרט, גרנט עשה רושם מלחיץ במיוחד, אבל מפתיע. במהלך הסרט הוא מתגלה כהברקה לא רעה והיה אחראי לכמה מהצחוקים הרועמים באולם.