30 שנים אחרי, ועדיין מעטים הסרטים שעושים כבוד לקהילה הגאה כמו הסרט הזה

ערב יורד על שכונת סאות' ביץ' שבמיאמי, פלורידה. המצלמה שטה על פני המים הכחולים אל עבר מועדון לילה נוצץ, "כלוב הציפורים". אנחנו נכנסים עימה לתוך המועדון, ומגלים מקום שוקק, בו מלכות דראג מבצעות את שירה האייקוני של להקת סיסטר סלדג', "We Are Family".

כשהוא מתבסס על הסרט הצרפתי "כלוב העליזים" מ-1978 (עצמו עיבוד למחזה אהוב), "כלוב הציפורים" הוא קומדיית טעויות די פשוטה: ארמנד (רובין וויליאמס באחד מתפקידיו הגדולים ביותר) ובן זוגו אלברט (נייתן ליין, "מלך האריות"), בעלי מועדון "כלוב הציפורים" בסאות' ביץ', מתקשים לעכל את הידיעה שבנם המשותף ואל (דן פוטרמן) עומד להינשא לברברה קילי (קליסטה פלוקהארט, "אלי מקביל"), בתו של סנאטור אמריקאי אולטרה-שמרן מאוהיו, קווין קילי (ג'ין הקמן). כשקווין ואשתו לואיז (דיאן ויסט, "חנה ואחיותיה") מבקשים להתארח אצל הוריו של ואל, ארמנד ואלברט מחליטים להעמיד פני זוג הטרוסקסואלי. התוצאה קצת פחות חיובית.

מיי, מצידה, הצליחה כבמאית ותסריטאית לגעת באירוניה בנושאים נשיים שנחשבו לטאבו באותה התקופה, ולפרק אותם - מרווקות מאוחרת ב"A New Leaf" ועד נשיות "נעבעכית", רחוקה מזו ההוליוודית, ב"אשת החלומות". אך הוליווד, פרוגרסיבית ככל שתהיה, לא ידעה להתמודד עם החזון והעקשנות של מיי (כמעט יחידה בתעשייה גברית למדי), והרבתה להתכתש איתה עד לאפיסת הכוחות של היוצרת. עם גלגולו של "כלוב העליזים" לידיו של ניקולס - שהתעקש מצידו לשתף פעולה עם מיי כתסריטאית - חזר אותו "דרייב" אבוד לשניים מהיוצרים הגדולים ביותר של הוליווד.

אחרי יותר מעשור קודר במיוחד לקהילת הלהט"ב ברחבי העולם עם פרוץ מגפת האיידס, סרטם של מיי וניקולס לא ביקש לנצל את כאבה, אלא ללגלג על אלו שזרעו פרנויה ופחד מפניה. "זה היה עולם נפלא אז, ללא סמים וללא איידס", אומר אלברט בארוחת הערב המזויפת, כשהוא מבהיר שקילי הנבער והשמרן הוא הפאנץ', ולא הקיום הגאה.

כשהומופוביה וקסנופוביה עדיין רווחים בחברה האמריקאית ופופולריים כעת יותר מתמיד, חשבו כמה רדיקלי ליצור סרט כה פופולרי שלא רק בוחר לחגוג בגאון וברוח שטות את הקהילה הגאה, אלא שהופך את ההיררכיה הגברית על ראשה. לא הגבר הלבן והשמרן הוא המודל המועדף, אלא הגיי, הנרדף, ה"מגוחך", שנדחק כל השנים לשולי החברה.