טריגר לפניך: "חג ההודיה" הוא סרט מהזן שהופך את הבטן

סרטו החדש של איליי רות', יהודי כשר, תומך ישראל נלהב, בן טיפוחיו של טרנטינו וידיד קרוב של נועה תשבי כפרעליה, לא היה יכול לעלות לאקרנים בתזמון גרוע יותר מזה. הישראלים, ובעיקר אלו שניצלו מאירועי שבעה באוקטובר, עדיין אוספים את השברים ומנסים להשתקם - נפשית ופיזית -  והדבר האחרון שמישהו ירצה לצפות בו הוא סרט סלאשר מדמם כמו "חג ההודיה".

הסרט, שנולד בעקבות טריילר פיקטיבי שהוקרן בפרויקט "גריינדהאוס" המשותף של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז (2007), שופע מכף רגל ועד ראש בטריגרים מחרידים לאירועים הנוראיים ההם. אז אם הושפעתם מהעדויות הקשות על אירועי הטבח במדיות השונות ויש לכם נפש רגישה וקיבה עוד יותר - לא בטוח שצפייה בסרט הזה היא הדבר הנכון עבורכם. ראו הוזהרתם.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• ג'יימי פוקס בהופעה פומבית ראשונה מאז שאושפז: "לא יכולתי ללכת"
• "אנחנו כאן חיים, נעבור את זה יחד": שיתוף הפעולה המרגש של אמני ישראל
• מירי מסיקה נגד בן גביר: "לא היה אדם פחות מוכשר ממך"

איליי רות' פרץ לתודעה כשביים את סרטי פורנו העינויים "הוסטל" ו-"הוסטל 2". עד אז, הוא לא נחשב ליוצר מהשורה הראשונה. לאחר הנסיקה המפתיעה מעלה, רות' לא הצליח לשחזר את הצלחת הסרטים שהפכו אותו לאושיה מכובדת בז'אנר האימה. הוא חזר שוב לתודעה כשגילם את דוני דונוביץ - הלא הוא הדוב היהודי הנוקם (שזוכה בימים אלה לעדנה מחודשת) ב"ממזרים חסרי כבוד". לאחר מספר פרויקטים בינוניים ("משאלת מוות", למשל), רות' חוזר הביתה לז'אנר שהוא כנראה אוהב יותר מהכול והתוצאה היא סלאשר מדמם מהזן שמגדיר היטב את הז'אנר - רק לא מחדש.

הסרט נפתח, איך לא, בערב חג ההודיה בעיירה פלימות', מסצ'וסטס. המיקום אינו מקרי: פלימות' היא העיירה שבה נחגג חג ההודיה הראשון בהיסטוריה. חוץ מהודיה לאל על יבולי השנה, צליית תרנגול הודו ענק, הכנת רוטב חמוציות ושאר תופינים, תושבי פלימות' צובאים בהמוניהם על "רייטמארט", חנות כלבו ענקית בסגנון וולמארט, בזמן טירוף הקניות של בלאק פריידי. במקום מתרחשת מהומה גדולה ובעקבותיה גם מקרי מוות מצערים ומחרידים של חלק מהקונים המשולהבים.

שנה לאחר מכן, מגיע אל העיירה רוצח מסתורי במסכה של ג'ון קארבר, מושל פלימות' ואחד ממייסדיה. הוא מחסל בשיטתיות חלק נכבד ממשתתפי המהומות ומביא אותם לצדק המעוות שהוא חושב שמגיע להם. כמיטב המסורת, הסרט שופע כריתות איברים, דם ומיתות שונות ומשונות (כולל *טריגר קשה לפנייך* צליית אישה בתנור).

איליי רות' חוזר למגרש הביתי שלו, זאת אומרת, עינויים ומוות איטי ומחריד. בנישה הזו הוא באמת מאסטר. אבל הבעיה העיקרית שלי עם "חג ההודיה" היא בהבטחות שהוא לא מצליח לקיים. יותר מוקדם השנה זה היה "להעיר את השד", שהצליח להפחיד ולהגעיל בצורה יוצאת דופן (עם יותר מ-6 ליטרים של דם!) והפך לאחד הלהיטים הגדולים והמפתיעים של השנים האחרונות. מנגד, ב"חג ההודיה" ישנה תחושה שאפשר היה לקבל הרבה יותר.

האיזון בין המתח לבין האלמנטים המפחידים באמת, אלה שאמורים לגרום לצופה להרגיש אי-נוחות כללית, אינו קיים. התוצאה היא סלאשר עשוי טוב (למרות כמה חורים בולטים בעלילה) אבל מתפקד בעיקר על תקן של מותחן עם מוטיבים בולטים של אימה. רות' פועל לפי הספר שהוא בעצמו כתב ב-2005 עם "הוסטל", שהצליח להפתיע ברמת האימה והאקטים המחרידים שבו. הפעם הוא לא מחפש לשבור את הכללים וכפרסונה שמתמחה בשבירה של חוקים (וראשים ב"ממזרים חסרי כבוד"), ציפיתי ממנו להפתיע קצת יותר. אבל זה לא המקרה ועל אף שהסרט מהנה, הוא חסר השראה או ברק.