קשה להפחית בחשיבותו של הסרט הזה לעולם הקולנוע. קשה גם שלא להתאהב בו
השבוע, לפני 25 שנים בדיוק, עלה לאקרנים "המסע המופלא" - סרטו של מאסטר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי. הורים שהופכים לחזירים, מכשפות מאיימות ורוחות לא מנעו ממנו להפוך ללהיט בינלאומי, ששם את האנימציה והקולנוע היפני על המפה, וגרם לרבים להבין שלא מדובר במשחק ילדים. אבל למה דווקא הסרט הזה זכה לתהילת עולם, ומה העולם של 2026 צריך ללמוד מילדה קטנה אחת?
ילדה - צ'יהירו שמה - ושני הוריה הגרגרניים נכנסים למסעדה נטושה ומלאה במזון. אלו מתחילים לאכול, והילדה הקטנה נתקלת באונסן (בית מרחץ יפני - ד"ע) ריק בילד, שמייעץ לה לשוב על עקבותיה. צ'יהירו חוזרת להוריה, ומגלה שאלו הפכו לחזירים. בכדי לשחרר את הוריה ואותה מהקללה שהטילה עליהם המכשפה יובאבה, צ'יהירו מתחילה לפלס את דרכה בעולם הרוחות הקודר.
זהו לא בדיוק החומר שממנו עשוי "סרט הילדים המושלם", ולמען האמת - לא בדיוק סיפור שרבים היו ששים לצפות בו. זה לא הפריע לו להרוויח כמעט 400 מיליון דולרים מסביב לעולם; להפוך לסרט המצליח ביותר בתולדות יפן (עד שסרט אחר עקף אותו ב-2020); לזכות בדוב הזהב בפסטיבל ברלין (לצד סרטו של פול גרינגראס, "בלאדי סאנדיי"); לגרוף פרס אוסקר ולהוביל טרנד AI עשרות שנים אחרי, אליו התמכר העולם כולו - מהאחיין הקטן שלכם ועד המורה למדעים מכיתה ד'. אז כיצד אותו סרט יפני -"המסע המופלא" שמו - שינה את עולם האנימציה, את הוליווד ואת הקולנוע ככלל? 25 שנים בדיוק אחרי שעלה לראשונה לאקרנים, חקרנו את סוד הקסם וההשפעה יוצאת הדופן של סרט האנימה האהוב.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
אולי ראוי קודם להבין את האולפן שמאחורי הלהיט - סטודיו "ג'יבלי" - ובפרט, את האוטר הגדול שבראשו, זוכה האוסקר והאנימטור הוותיק הייאו מיאזאקי. לוחם צדק מיום היוולדו, בן לאב שסולק בבושת פנים מצבא יפן לאחר שסירב להילחם במלחמת העולם השנייה ועצמו מנהיג מרד עובדים בשנות ה-60, נדמה שמיאזאקי לקח חלק בכל אחד מנקודות המפנה הגדולות של תעשיית האנימה ביפן: מהעבודה על קלאסיקות טלווזיוניות כמו "הלב" ו"האסופית", ועד צאתו לדרך עצמאית עם ""ג'יבלי לפני 41 שנה.
אט-אט, החל לצבור לעצמו שם בינלאומי (אמנם מינימלי), עם שורת סרטים שהפכו מאז לנצחיים - "השכן שלי טוטורו", "הנסיכה מונונוקי", "שירות המשלוחים של קיקי", "חזיר באוויר" ("פורקו רוסו") ועוד. אלו שילבו בין אנימציית דו-ממד מהפנטת ובין עיצובים "קרטוניים" (Cartoon) וכובשים, כר פורה למרצ'נדייז - מטוטורו ועד קיקי (הרבה לפני מיניון זה או אחר); אהבה ניצחת למדיום (מיאזאקי וצוותו נותרו נאמנים לרוב לשיטות ההנפשה הישנות); ומספר תמות קבועות - איכות הסביבה, השבריריות של הטבע והשפעת האדם עליו, בחירה באנכרוניזם על פני קדמה, נון-קונפורמיזם ואמביוולנטיות. אצל הקולנוען היפני בן ה-85 אין דיכוטומיה - טוב או רע, שחור או לבן - וגם לא צנזורה עצמית, חשש שנושא זה או אחר לא ידבר לקהל הרחב ולילדים בפרט. אדרבא, דווקא העיקשות של סרטיו להציג אמת לא קלה היא זו שהעניקה במה רחבה יותר לנושאים נישתיים דאז, הרבה לפני שהמאבק למען הסביבה הפך לכה פופולרי.
אולי אותה "עבודת פרך" על כל אחד מסרטיו היא זו שהובילה את מיאזאקי לאיים בפרישה לא פעם ולא פעמיים. גישה זו היא גם מה שכמעט ומנע מ"המסע המופלא" לראות אי פעם אור יום, כאשר הקולנוען הכריז על פרישה אחרי עבודתו על "הנסיכה מונונוקי" (ששוחרר ב-1997), והעימות הממושך מול המפיץ האמריקאי, "מיראמקס" (החברה של האחים ויינשטיין, הרבה לפני שהארווי הפך לשם הנתעב ביותר בהוליווד). הייתה זו ההבנה - דרך בתו של חבר ותיק - כי מעטים הסרטים המונפשים (או בכלל) הפונים לילדות בגילה אשר מספקים להן דמויות להזדהות איתן. "עם 'המסע המופלא', רציתי להגיד להן: 'אל תדאגו, יהיה טוב בסוף, משהו יפציע בהמשך הדרך'", אמר לימים על הרעיון הראשוני, "לא רק בקולנוע, אלא גם בחיי היומיום"
ואכן, צ'יהירו רחוקה מלהיות גיבורה מושלמת, "דמות נשית חזקה" - כמו שנהוג לכנות זאת לעייפה בימינו בהוליווד. זו חוששת להתמודד עם העולם ולוותר על דרכיה האנוכיות. רק כשהיא נתקלת במהמורה אחרי מהמורה, מבינה הילדה הקטנה שחמלה לא תציל רק אותה או את הוריה, אלא את כל מי שנקרה בדרכה. "זו דמות של ילדה יפנית ממוצעת, לא יפה, לא מושלמת, שעושה טעויות, שמרגישה חסרת אונים ובודדה, אך למרות הכול היא ממשיכה", תיארה את הסרט אחת ממעריצותיו הגדולות, הבמאית זוכת האוסקר בעצמה דומי שי ("אדומה אש", "באו"). "זה מדהים. זה צעד כל כך חתרני ליצור דמות שכזו בזמן שכזה".
שי לא הייתה הקולנוענית היחידה מבית "פיקסאר" - ענקית אנימציה אחרת - שהתאהבה ביצירתו של מיאזאקי. אי אז בשנות ה-90 ובראשית שנות ה-2000, כשהאולפן מקליפורניה שינה את הוליווד כשהכיר לעולם את האנימציה הממוחשבת עם "צעצוע של סיפור", "מפלצות בע"מ" ועוד, דאגו קודקודי החברה ג'ון לסיטר, פיט דוקטר ושות' לעקוב עם צוותיהם באדיקות אחרי עבודתו של מיאזאקי מעבר לים. כשמנכ"ל "דיסני" באותה העת, מייקל אייזנר, פנה ללסיטר בהצעה לפקח על הדיבוב האנגלי וההפצה של "המסע המופלא" באמריקה, היוצר האמריקאי - כבר אז מעריץ מושבע של הסרט החדש - "היה בעננים".
קשה לשים את האצבע על הרגע בו הפך "המסע המופלא" מ"עוד סרט של מיאזאקי" - שכמו דומיו זכה לקהל לא מבוטל, אך לא הפך את האיש שמאחוריו לשם דבר בכל בית בעולם - ללהיט עולמי, כזה שכיכב בכל רשימת "הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21" שכיבדה את עצמה. האם זה היה קמפיין האוסקרים המאסיבי שארגן לסיטר לחברו, ושבעקבותו ניצח מיאזאקי להיטים אחרים כמו "עידן הקרח" ו"לילו וסטיץ'"? האם זה דווקא ההישג חסר התקדים בפסטיבל ברלין, מהחשובים בפסטיבלי הקולנוע בעולם? או אולי דווקא העיתוי, רגע אחרי פיגועי 11 בספטמבר (באמריקה עלה הסרט לאקרנים באמצע 2002, ובישראל בקיץ 2003) והטראומה הקולקטיבית בעולם המערבי, שהותיר חלל ריק אותו מילא סרטו מעורר ההשראה של הבמאי היפני?
קשה להגיד במדויק. לא רק שהסרט הפך כל סרט של הבמאי המוערך שיצא מאז ל"אירוע קולנועי" - כמו "הילד והאנפה", "הטירה הנעה" ו"הרוח העולה" - אלא שהוא שינה מהותית את יחסה של הוליווד, והעולם כולו, לסרטי אנימציה בכלל ולסרטים זרים בפרט. היכן שרק בחלוף המאה החלה התעשייה להסתכל על אנימציה כצורת אמנות שראויה להערכה, ולא כ"בידור שטותי וזול" לילדים - "המסע המופלא" היווה את החותמת הסופית לכך שדווקא מאמנות מושמצת זו יכולות לצאת יצירות מופת גדולות הרבה יותר מכל סרט לייב-אקשן בסביבה. היכן שאנימה נתפסה עד עוד אותה העת כסגנון הנפשה צעקני ותזזיתי נוסח "פוקימון", סרטו של מיאזאקי העניק התבוננות אחרת לאמנות הנסתרת ולתרבות העמוסה שמאחוריה. פתאום סרטים זרים לא היו "רעל" בקופות האמריקאיות, אלא הזדמנות חדשה להכיר עולמות לא נודעים וצורות נרטיביות שונות בתכלית מהוליווד.
25 שנים אחרי צאתו, מעטים הצליחו לשחזר את ההישג של מיאזאקי. הילדים שגדלו על "המסע המופלא" רק הולכים ומהללים אותו יותר ויותר משנה לשנה, וקהל מעריציו רק הולך ותופח - מסטיבן ספילברג (שטען כי הוא "טוב יותר מכל סרט של 'דיסני' שראיתי מימיי") ועד בילי אייליש (שהקדישה באלבומה האחרון שיר לצ'יהירו). אולי ראוי שהעולם של שנת 2026 ילמד משהו מאותה הילדה הקטנה - גם לנו קצת אהבה לא תזיק.
