גם אחרי עשרות שנים שהם נמצאים בחיינו, הדרדסים כאן כדי להישאר

הדרדסים הם היצורים הכחולים הכי מדוברים בעולם בכמה העשורים האחרונים, כשאולי רק היצורים שכיכבו בשני סרטי "אווטאר" של ג'יימס קמרון יכולים להתחרות בהם.

לרגל צאת הסרט החדש - שכבר מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע ועוסק ביצורים הקטנטנים, כשהם חוזרים פעם נוספת למסך הגדול עם כמה חברים חדשים שהצטרפו לחבורה, זוהי הזדמנות נוספת לעצור רגע ולחזור אחורה בזמן, לשנת 1958, אז פורסמה בבלגיה רצועת קומיקס מאת פייר קוליפור, שמוכר בשם הבמה שלו "פיו", ומאז, כמו שאומרת הקלישאה, השאר היסטוריה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "לא מצליח להתגבר על הפרידה": תמיר גרינברג מעולם לא היה חשוף ככה

• "הכי אישי שיש": לי בירן ואליאנה תדהר חושפים פרויקט משותף מסקרן

• אחרי ההצלחה ההיסטרית של "מרשעת": הצעד הבא של אריאנה גרנדה

תחילה, הדרדסים הופיעו כדמויות משנה בקומיקס "יוהאן ופיוויט", בו הם הופיעו בכמה עמודים בלבד. כפי שקורה בלא מעט מקרים אחרים, תשומת הלב של הקוראים תפסה דווקא את אותן דמויות משניות בעלות כובעים לבנים ושפה משונה שמלאה ב"דרדוּסים", ואלה דרשו עוד. פיו הבין במהרה שיש בידיו זהב כחול, ופיתח את הדרדסים לכדי סדרה שכבשה את אירופה.

ותודה לציפי שביט

כפי שכולנו מכירים, הדרדסים מדברים בשפה מיוחדת שבה הם מחליפים מילים רגילות במילה " דרדוּס״ או "לדרדס", כמו "אני הולך לדרדס לי סנדוויץ'". השפה הזו, כמו גם עיצוב דמויות בעלות אופי מוגדר וייחודי (דרדס רגזן, דרדס חנון וכמובן דרדסית ודרדס-אבא) מאפשרים לזהות היצורים במהירות.

בשנות ה-70 הם הגיעו גם לישראל, תחילה דרך קומיקס מתורגם ובהמשך דרך סדרת האנימציה ששודרה בטלוויזיה החינוכית, שהפכה לקלאסיקה מיידית שרבים צופים בה (ובשלל הגרסאות המחודשות שלה שהועלו לאורך השנים) עד ימינו. הקהל המקומי אימץ את הדרדסים לחיקו, והם הפכו למותג נוסטלגי שמלווה דורות על גבי דורות, כשאין ספק שאחת הסיבות לכך היא הדיבוב הבלתי נשכח של הסדרה, ובעיקר זה של ציפי שביט כדרדסית (וגם העובדה שהם נורא חמודים, ושהם חלק ממותג ששווה הון תועפות שדואג לקם את עצמו עם שלל מוצרים שגם מבוגרים אוהבים לקנות לעצמם).

באופן טבעי, עם ההצלחה – הגיעו גם הביקורות. לאורך השנים היו לא מעט תלונות כי גרגמל, הנבל הגדול של הסדרה, הוא ייצוג אנטישמי מובהק, במיוחד בהתחשב בשורשים האירופיים של הקומיקס. העובדה שמדובר בדמות חמדנית ובעלת אף ארוך שמנסה להעלים את הדרדסים ה"תמימים" תדלקה את הסטריאוטיפים של הדמות, אם כי פיו עצמו הכחיש את הטענה הזו – אך זו ממשיכה לעלות מפעם לפעם ברשתות החבריות.

הדרדסים אולי מזוהים בעיקר עם שנות ה-80 וה-90, אבל הם לגמרי מצליחים לשרוד גם את המאה ה-21. החבורה הירוקה הגיעה לראשונה למסך הקולנוע בשנת 2011, אז הסרט שבו דיבבה קייטי פרי הפך ללהיט גדול שהכניס ברחבי העולם 563 מיליון דולרים, וזאת על אף שהביקורות לא בדיוק פרגנו לו. עם ההצלחה הגדולה באה הדרישה לסרט נוסף, שיצא שנתיים אחר כך – שנכתש בביקורות והכניס סכום נמוך יותר באופן משמעותי מקודמו (347 מיליון דולרים ברחבי העולם), מה שהביא לביטול של סרט שלישי שתוכנן. עם זאת, ב-2017 יצא ריבוט לסרט שהכניס סכום נמוך אף יותר (197 מיליון דולרים), שהיה הנמוך ביותר בסדרה. אאוץ'.

הקיץ, הדרדסים יוצאים לסיבוב נוסף בבתי הקולנוע, כשהפעם ריהאנה מובילה את צוות הדמויות כמדבבת של דרדסית לצד כמה שמות חמים אחרים, בהם ג'ון גודמן, ניק אופרמן, ג'יימס קורדן, נטשה ליון ועוד (בישראל, אגב, מדבבת אותה ליהי טולדנו), שיחד עם חבריה מכוונת לפגוש לא רק את הדור החדש, אלא גם את ההורים שגדלו עליהם.

אף על פי שהדרדסים כבר אינם נמצאים במרכז התרבות הפופולרית כמו בעבר, המותג הוותיק עדיין חזק. יש להם פארק נושא, אינספור מרצ'נדייז, סדרות חדשות לילדים (גם בנטפליקס), ובמובנים מסוימים הם תמיד שם כחלק מנוסטלגיה קולקטיבית של כמה דורות.