שי אביבי מוכיח שהוא שחקן על בסרט שעוסק בחרדה של הורים לילדיהם החיילים
השחקן הוותיק צולל ב"ברנינג מן" בטבעיות לתפקיד של גבר שמחליט להסיע את בנו הלוחם אל הבסיס שלו, ולהמתין לו עד שישתחרר לביתו. בזמן שהוא ממתין בדאגה, הוא פוגש שלל דמויות שחושפות עליו פרטים ושאיתן הוא יוצא למסע לאורך הסרט, שבסיכומו עולה למסך החשש שיש בפני כל הורה בישראל: האם המפגש עם הילד שלי עלול להיות גם האחרון? הוא לא פוחד לענות על כך בדרך כמעט פיוטית
לאט ובטוח, שי אביבי – מי שקולו מוכר בכל בית בישראל בזכות "בואו לאכול איתי" – הופך להיות האבא של הקולנוע הישראלי. אם תיקי דיין היא הסבתא של הקולנוע הישראלי, אחרי שכיכבה בשנים האחרונות בתפקיד סבתא הונגרייה ב"הטבעת", סבתא מרוקאית ב"שבע ברכות" וסבתא דמנטית ב"החייל הנעלם", הצצה בארסנל התפקידים של אביבי מגלה מכנה משותף: "בשבוע ויום" הוא אב שכול שמתמודד עם מות בנו, ב"הנה אנחנו" הוא אבא למתבגר עם צרכים מיוחדים (תפקיד שזיכה אותו בזמנו בפרס אופיר) וב"ברנינג מן", סרטו החדש של אייל חלפון (זוכה פרס הסרט והשחקן הטובים ביותר בפסטיבל חיפה האחרון), הוא אבא לחייל קרבי. התוספת החדשה לפילמוגרפיה של אביבי מתפקדת כמעין חותמת לטרילוגיית "האב" התמטית שמוזכרת מעלה, ומציגה את אביבי במיטבו: שחקן על שמפגין ב"ברנינג מן" ממה הוא עשוי.
לא מפתיע לפגוש את אביבי בן ה-61 נכנס בטבעיות לארכיטיפ ה"אב". לא רק משום ששם המשפחה שלו מתחיל במילה הזאת בדיוק, "אב", אלא גם בזכות הזקן הלבן שמעטר את פניו, עיניו מלאות ההבעה והקול האייקוני שמלווה אותנו בעשור האחרון. הטבעיות שבה אביבי צולל לתפקידים האלה – לצד הטבעיות שבה אנחנו, הצופים, מקבלים אותו – יוצרת סימביוזה נדירה בנוף הקולנוע המקומי. אם שמות כמו דאנה איבגי או מאור שוויצר הפכו לשם נרדף לקולנוע ישראלי-עכשווי, הנה נכנס לרשימה הזאת גם אביבי, ובצדק: הוא נושא את "ברנינג מן" על כתפיו, מניע את העלילה לאורכה ולרוחבה, ומופיע כמעט בכל פריים במהלך הסרט.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
"ברנינג מן" מתחיל בסצנה שכולנו מכירים היטב: יום ראשון בבוקר, רכבים מצפצפים, חיילים רצים לאוטובוס. יונה (אביבי) מקפיץ את בנו, עומר (רן קפלן), חייל קרבי שמשרת בדרום הארץ, לתחנת האוטובוס. כשהפקק ממאן להשתחרר ועומר בטוח שיאחר לצבא, יונה מתנדב להסיע אותו עד לבסיס. זאת נקודת פתיחה מצוינת לסרט, שכן היא מכריחה את הדמויות לחלוק חלל סגור בעל כורחם ו – שימו לב – לדבר. המשימה הכה טריוויאלית הזאת מתגלה כמאתגרת במיוחד לשניים, ובמיוחד עבור עומר, שמתקשה לשתף את אביו בתוכניות שלו אחרי הצבא. וכך, כבר בתחילת הסרט, אנחנו נחשפים לדינמיקה של אבא ובן שתקשורת איננה החלק החזק בה.
התקשורת בין האב והבן – ובמיוחד היעדרה – תהיה המוטיב העיקרי של "ברנינג מן" מכאן ואילך. חרף הקושי של השניים לדבר באופן חופשי, יונה מתקשה להיפרד מעומר בהגיעם לבסיס. בסצנה מרגשת ונטולת מילים, יונה מסתכל בדממה על עומר נכנס לבסיס. העיניים של יונה חושבות, דואגות, מוצפות, ודאגה הורית ממלאת את המסך כולו. עומר אמנם חייל, אבל בעיני יונה הוא עדיין ילד, הילד שלו, וחרדה מקוננת לו בבטן. אולי זאת הפעם האחרונה שהם מתראים? בהחלטה מודעת אך כזו שהיא בלתי ניתנת לנימוק, שמקורה באינסטינקט הורי משולל הגיון, יונה מחליט להישאר בחניון צמוד לבסיס, ולחכות בו עד שעומר ייצא הביתה. וכך, דמותו של עומר הופכת להיות נוכחת-נפקדת, בסרט כמו גם בחיים של יונה, כשגדר תיל חוצצת בין האב והבן: האחד בצבא, השני באזרחות.
התעקשותו של יונה להישאר ליד הבסיס מזמנת לו מפגשים עם דמויות שמפציעות לסצנה אחת ונעלמות, אבל לכל אחד תפקיד בחשיפת מידע מקדים על החיים של יונה, יחסיו עם אשתו לשעבר, הקריירה המדשדשת שלו כסופר, ויחסיו עם ילדיו.
האחד הוא גבר בן גילו של יונה, רוכב אופניים שבנו התחמק משירות צבאי, השני מושבניק שגר באזור הבסיס ומפריח את שממת המדבר, והשלישית – והחשובה מכולן – היא אלינור (סוזנה פפיאן), מארגנת מסיבות טבע סטייל "ברנינג מן" האמריקאית, שרוקמת קשר ספק רומנטי עם יונה. היא זאת שדוחפת אותו לנטרל את החרדה שטבועה בו, לאמץ את מרחבי החופש של המדבר, ולהשתחרר מהדאגה שמכרסמת בו מבפנים באמצעות ריקוד. אבל יונה, כאמור, פועל מתוך תחושת בטן, ולא מתוך שיקול דעת, והתעקשותו לחכות לעומר היא פועל יוצא של שאלה ישראלית מורכבת: האם דאגה הורית יכולה לפקוע עם גיוס הילד לצבא והפיכתו ל"גבר"?
הקולנוע הישראלי עונה על כך בצורה נחרצת: לא. כמו יונה, היעדר רציונל מניע גם את ענת, בת דמותה של דאנה איבגי ב"חמצן". כמו "ברנינג מן", גם "חמצן" הוא סרט ישראלי שעוסק בחרדה של הורה לילד שאוטוטו משתחרר מהצבא. שני ההורים האלה, שמופיעים בסרטים שונים, מביאים למסך הקולנוע המקומי את הדאגה הקולקטיבית של הורי ישראל לשלומם של ילדיהם החיילים. דאגה שמורכבת מקלונקס, לילות לבנים, ודריכות לפני כל מהדורת חדשות – דאגה שהורים רבים חווים אותה עוד הרבה לפני טבח 7 באוקטובר, שנראה לפעמים שהסרט משמש לו כמעין מענה, על אף שנוצר הרבה לפני שהתרחש.
"ברנינג מן" מציע מזור לגיבור שלו בדמות מדבר רחב ידיים ואיש אחד מיוחד, יונה שמו, בגילומו של שחקן אחד מיוחד. שי אביבי שמו. הוא עושה זאת בדרך כמעט פיוטית, כזו שמשאירה את הצופה בתחושת עילוי של ממש.
