"גולדה" הוא סרט טוב. חבל שהיעדר דרמה אמיתית מונע ממנו להיות מצוין

באוקטובר הקרוב ימלאו 50 שנה למלחמת יום הכיפורים - אולי הקשה ביותר שבמלחמות ישראל. מעל המלחמה הזו ריחף אחד הכשלים הגדולים ביותר שידע המודיעין הישראלי כשלא יירט בזמן אמת את הידיעה כי צבאות ערב מתכננות לפתוח במלחמה כוללת ולהביס את "הישות הציונית", כדבריו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים דאז. ממשלת ישראל הייתה בשעתה הקשה ביותר ולדרגים הצבאי והמדיני לקח זמן להתעשת ולהפוך את היוצרות.

המלחמה גבתה מחיר דמים קשה, עם 2,652 הרוגים ויותר מ-7,000 פצועים. גולדה מאיר, האישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלת ישראל וזו שהנהיגה אותה בשעת המשבר הכמעט קולוסלי הזה, עמדה בפני ועדת אגרנט, הוועדה אשר חקרה את הכשלים שהובילו לפרוץ המלחמה וקבעה כי פעולותיה של מאיר היו נכונות וללא דופי.

לכתבות נוספות:

• 3.5 שעות על כיסא האיפור: כך הפכה הלן מירן לגולדה מאיר
• צפו: נחשף הטריילר הרשמי לסרט "גולדה" בכיכובה של הלן מירן
• להיות גולדה: הלן מירן שמגלמת את רה"מ לשעבר הגיעה לישראל

את האירועים שקדמו למלחמה ואלו שליוו את גולדה מאיר ושאר הבכירים בצמרת המדינית, מנסה לשרטט הסרט החדש "גולדה". אחרי שפתח בסערה את פסטיבל ירושלים לקולנוע, הסרט המסקרן של הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב עולה היום (חמישי) לאקרנים.

השם "גולדה" מעט מטעה מכיוון שלא מדובר בסרט ביוגרפי פר-אקסלנס. התסריט שכתב ניקולס מרטין ("פלורנס פוסטר ג'נקינס") אמנם משחזר את האירועים שהתרחשו בישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים בין ה-6 ל-24 באוקטובר של 1973, אך הוא לא מנסה לפתור את החידה ששמה גולדה מאיר וזו הבעיה העיקרית שלי עם הסרט. זה לא אומר שהסרט לא טוב, אבל כמו שצדי צרפתי היה אומר: "זה ליד".

הסרט נפתח כשגולדה יושבת במושב אחורי של מכונית ומדליקה סיגריה. בכלל, כמות הסיגריות הנדלקות בסרט היא פנומנלית. לא הייתי מופתע אם היה מופיע כיתוב עם אזהרה בצבעי אדום-שחור של משרד הבריאות. הרגע הזה שבו אנו רואים את גולדה בפנים חתומות, מתרחש שנייה לפני שהיא מתיישבת לראשונה מול ועדת אגרנט ושוטחת בפני הדיינים את השתלשלות אירועי המלחמה מנקודת מבטה. כך, הסרט נע בציר הזמן של המלחמה וחוזר אל ההווה - עדותה של גולדה.

הלן מירן נותנת הופעה מצוינת בתור האישה שהנהיגה בהצלחה וביד רמה שרים ומפקדים צבאיים מלאי אגו. היא מצליחה להיכנס לתפקיד, גם במשחק מעולה ובמיוחד בעבודת איפור נהדרת. אבל בזמן כשכוכבה של מירן זורח, הקאסט הישראלי שלצדה מרגיש קצת חיוור ודהוי. ליאור אשכנזי מצליח להתעלות מעל כולם כדדו אלעזר, הרמטכ"ל דאז ואפילו אוהד קנולר מבליח לסצנה קצרה, מצחיקה וחיננית כאריאל שרון. רמי הויברגר לא משכנע כשר הביטחון משה דיין ודביר בנדק מספק שורה אחת או שתיים בלבד בתור אלי זעירא, ראש אמ"ן.

כאמור, הסרט איננו מנסה לפרק את דמותה של גולדה לגורמים ולהרכיב מחדש. הוא גם לא מנסה לגעת בפצע ובטראומה של הציבור הישראלי, שהשלכותיה עוד משפיעה על חייהם של רבים - יוצאי צבא ומשפחותיהם. במקום זאת, הוא מתמקד בתפקוד הדרג המדיני והצבאי, בראשותה של גולדה כמובן, ומאדיר את צה"ל והכוחות הישראלי. בכלל, הסרט אינו מנסה להעלות ולו קמצוץ של ביקורתיות כלפי הממשל, שבזמן אמת לא תפקד כראוי.

בחלקים רבים בסרט הדרמה מרגישה מועטה וחסרת השפעה ממשית על ההתרחשויות. היחסים בין הדמויות חסרים את הקונפליקט הדרמטי וזה שהיה מספק אימפקט אמיתי לסרט. אחד הקונפליקטים הגדולים שהיו לממשלת ישראל בזמן המלחמה היה דווקא בינה לבין הממשל האמריקאי. בזמן המלחמה, סירב הנרי קיסינג'ר לספק נשק לישראל מתוך כוונה לשמור על האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. גם במקרה הזה, היחסים של גולדה וקיסינג'ר (ליב שרייבר) מאופיינים בחמימות וחביבות (היא אפילו מוזגת לו בורשט) למעט שיחת טלפון טעונה אחת.