אשת הברזל שלא פחדה לקחת אחריות על מחדליה: סיפורה של גולדה מאיר

רגע לפני עלייתו לאקרנים של הסרט "גולדה", המגולל את סיפורה של האישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלה בישראל, התחקנו אחר צעדיה בפוליטיקה והשפעת דמותה על התרבות • כיצד הייתה מגיבה גולדה לשלל האירועים הפוליטיים והחברתיים שמתרחשים בעת הזו בארץ שכה אהבה? אנחנו יכולים רק לנסות לשער

גולדה מאיר
גולדה מאיר | צילום: משה פרידן, לע"מ

מאז ומתמיד הייתה הפוליטיקה הישראלית דלה בנוכחות נשית. גם היום מפלגות רבות בוחרות באופן כמעט שיטתי לא לצרף נשים לשורותיהן, ואם הן מצרפות זה רק כעלה תאנה. במשך 75 שנה לא היו מספיק נשים בתפקידים פוליטיים שאכן הצליחו לייצר שינוי אמיתי ולהשאיר חותם. נכון שזכינו לשמות גדולים כמו שולמית אלוני ואורנה נמיר, למשל, או דליה איציק, ציפי לבני, מירי רגב ואיילת שקד - אבל אף אחת מהן לא הצליחה לכהן בתפקיד ראש הממשלה, מלבד גולדה מאיר.

מאיר התמנתה לתפקיד ראש הממשלה בשנת 1969. בראש ובראשונה היא שמה לנגד עיניה את חיזוק היחסים עם ארצות הברית, ובהמשך היא עמלה רבות לבנות תשתית דיפלומטית בין מדינת ישראל לאפריקה. עם כהונתה גילתה מאיר כי היא לוקה בסרטן הדם, ודאגה לשמור על חשאיות ולא לפרסם את מצבה הבריאותי עד ליומה האחרון.

לכתבות נוספות:

נקודת המפנה בממשל מאיר התרחשה דווקא סביב מלחמת יום הכיפורים, אותה מלחמה שבקרוב נציין לה יובל שנים, אשר הביאה את מדינת ישראל כמעט עד לאבדון והותירה אותנו מצולקים עד היום. חרף ההתרעות החליטה מאיר להקשיב לצוות המקצועי שעטף אותה, ביניהם משה דיין וחיים בר לב, ולא לגייס חיילי מילואים בערב יום כיפור (החלטה אותה, כידוע, הפכה בהמשך עת הורתה על גיוס נרחב).

בעדותה בוועדת ארגנט שחקרה את המלחמה ההיא, אמרה מאיר כי היא אינה חושבת שיש מישהו שיכול להגיד שהוא לא טעה בשעות קשות אלו. אחרי המלחמה גברה הביקורת הציבורית נגד ראש הממשלה מאיר, והיא הודיעה על התפטרותה בשנת 1974.

גולדה מאיר
גולדה מאיר | צילום: באדיבות ארכיון צה''ל במשרד הביטחון, אוסף דובר צה''ל

מעבר לפן ההיסטורי, מדובר באישה שהיא דמות עגולה. אישה חזקה, הייתי אומרת אפילו פמיניסטית. כן, למרות שהשמיעה באופן פומבי את סלידתה מהפמיניזם - מאיר הייתה אישה שהצליחה לשחק במגרש של גברים אבל סירבה להשלים עם החוקים שלו. השגיאות הכאוטיות שעשתה במהלך הקריירה שלה לא פגמו בהילה שעטפה אותה. להפך, הן הוסיפו לה קווים נוספים של אנושיות וגרמו ליוצרים ואמנים רבים לתהות על קנקנה.

כבר בשנת 1982 יצא לאקרנים הסרט "אישה ושמה גולדה" בכיכובה של אינגריד ברגמן. גם בברודווי הבינו את הפוטנציאל הטמון בסיפורה של מאיר, והציגו במשך תקופה ארוכה מחזמר המגולל את מעלליה בזמן מלחמת יום הכיפורים. מעבר לזה, זכינו לראות על המדפים לא מעט ספרים שעוקבים אחר דמותה השנויה במחלוקת, חלקם אפילו מיועדים לילדים. כעת הגיע תורו של הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב, שהביא לאקרנים סרט נוסף אודותיה של מאיר - כשהפעם שאת דמותה מגלמת השחקנית הלן מירן.

גולדה מאיר
גולדה מאיר | צילום: דוד רובינגר

טרם צפיתי בסרט, אבל מהצצה קטנה בטריילר השאלה הראשונה שעלתה לי היא "מה גולדה הייתה אומרת על מה שקורה פה היום?". איך אישה שמעולם לא התהדרה בנוצות של פמיניזם (אבל הפכה לסמל כזה) הייתה מגיבה לאירועי הדרת הנשים במרחב הציבורי? האם הייתה זועמת על אותו נהג אוטובוס שהכריח נערות צעירות להתכסות ולשבת בספסל האחורי של האוטובוס, או שמא מגיבה באדישות?

ומה בדבר למתחים הפוליטיים החריפים שעלו פה בכמה אוקטבות מאז שנות ה-70 העליזות? האם היא הייתה מזועזעת מהשיח החריג נגד בכירי צה"ל, או שאולי דווקא נזכרת בניסיון המר שלה בזמן מלחמת יום כיפור, ומבליגה?

אי-אפשר להתעלם מההפגנות המתמשכות במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית המתגבשת. האם מאיר הייתה מניפה שלטים בקפלן וזועקת "דמוקרטיה" עם המפגינים, או שאולי היא הייתה מכנה אותם "לא נחמדים", כפי שכינתה את חברי מחאת "הפנתרים השחורים", שיצאו לרחובות בתקופתה וזעקו על קיפוח ואפליה של יוצאי צפון אפריקה ובני עדות המזרח?

זלמן שז''ר, גולדה מאיר ורנדולף צ'רצ'יל, בנו של ווינסטון, באזכרתו של חיים וייצמן
מאיר לצד זלמן שז''ר ורנדולף צ'רצ'יל | צילום: אילן ברונר, לע''מ

מעניין לראות כיצד אישה בעשור השמיני לחייה, אישה אשר נשאה על כתפיה סיפור חיים לא פשוט רווי עוני וגזענות, אישה שהייתה עדה לאירועי פוגרומים ברוסיה, הצליחה לעמוד איתנה אל מול האתוס הצה"לי הגברי באותה התקופה. שבמקום לשבת בבית ולסרוג סוודרים לנכדים היא נעלה את "נעלי גולדה" המפורסמות, ויצאה לעשות היסטוריה.

למרות שכהונתה של מאיר הייתה גדושה במחדלים היא מצליחה עד היום להשפיע על התרבות הישראלית והעולמית כאחד, לא סתם רבים מכנים אותה "אשת הברזל של ישראל". סיפורה של מאיר הצליח להצית את דמיונם של יוצרים רבים, שהנציחו את הנוכחות ההיסטורית החשובה שלה בכל מיני פלטפורמות. ככה זה כשנותנים לאישה שראתה דבר אחד או שניים בחייה לעמוד בראשה של מדינה צעירה.