במבטו החודר, רוברט דובאל העביר רגש כמו שרק מעטים מסוגלים לעשות
השחקן זוכה האוסקר, שהלך אמש לעולמו בגיל 95, הקפיד במשך עשורים לגנוב את ההצגה מכל כוכבי הוליווד - ממרלון ברנדו ועד אדם סנדלר. עם מבט חודר וחיבה לרגעים שקטים, זוהי פרידה מהאיש שאהב "את ריח הנפאלם על הבוקר" והותיר את עולם הקולנוע בתדהמה
"התחושה הייתה שבובי היה (מרלון) ברנדו החדש. הרגשתי שהוא היה 'האחד', ואני לא". את המילים האלו, שמתארות את תחילת דרכו של השחקן והבמאי זוכה האוסקר רוברט דובאל - שהלך לעולמו אמש (שני) בגיל 95 - לא אמר חברו לכיתה ו' או המנקה בבניין המגורים שלו, אלא אגדת הקולנוע דסטין הופמן, שחלק דירה עם דובאל וג'ין הקמן (עוד ענק בעולם המשחק שעזב אותנו, בשנה שעברה) בניו יורק בראשית שנות ה-60, כשהשלושה היו צעירים ואנונימיים.
עצם העובדה שהופמן והקמן - שניהם מהשחקנים האהובים והמעוטרים ביותר בתולדות הקולנוע - הרגישו כאין ואפס לצד שותפם לדירה, מסביר ברגע איזה כישרון חד-פעמי היה דובאל, ואיזו אבידה גדולה חווה עולם התרבות. זוהי מחווה לאדם שבמבט אחד כבש את הוליווד והעולם.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
יליד 1931, בן לאיש צבא מסן דייגו שבקליפורניה, דובאל חלם להיות שחקן ולמד תיאטרון בקולג' בסנט לואיס שבמיזורי, עד שהחליט לזמן קצר ללכת בעקבות אביו ולהצטרף לצבא. דבר הוביל לדבר, ובמהרה מצא את עצמו השחקן הצעיר שוב בעולם התיאטרון שבניו יורק, חולק את אור הזרקורים עם כשרונות מתחילים כמו הופמן, הקמן וג'יימס קאן (שהיה לחברו הקרוב עד מותו ב-2019).
במקביל, החל להופיע יותר ויותר בסרטי קולנוע בתפקידים משניים, לא פעם גונב את אור הזרקורים מהכוכב הראשי. כך, כיכב כבו ראדלי המסתורי בעיבוד הנודע מ-1962 לספרה של הארפר לי, "אל תיגע בזמיר", אז חלק את המסך עם אגדת הקולנוע גרגורי פק; והמשיך לתפקידים במותחן האהוב "בוליט" עם סטיב מקווין, המערבון "אומץ אמיתי" לצד ג'ון וויין וסרט הביכורים של ג'ורג' לוקאס (6 שנים לפני ש"מלחמת הכוכבים" ישנה את חייו), "THX 1138".
אך היו אלו שני במאים נודעים - רוברט אלטמן ופרנסיס פורד קופולה - שעמדו בחזית מה שנקרא לימים "הוליווד החדשה", שהציבו את דובאל על המפה לא רק כשחקן אופי מסקרן, אלא ככוח בעולם הקולנוע שצריך לשים לב אליו. הראשון העניק לו תפקיד זכור בסאטירה המצליחה "מ.א.ש", כפרנק ברנס, רופא צבאי שנפוח מחשיבות עצמית והופך למטרה ללעג עבור חבריו לצוות, "הוקאיי" פירס (דונלד סאת'רלנד) ו"טראפר ג'ון" מקינטייר (אליוט גולד).
את אותה הלקאה עצמית במסווה של גבריות מאצ'ואיסטית שזיהה אלטמן בדובאל, הביא קופולה לרמת שלמות, שהעניק לשחקן שניים מתפקידיו הנודעים ביותר - ה"קונסיליירי" טום הייגן בסרטי "הסנדק" ולוטננט קולונל קילגור ב"אפוקליפסה עכשיו".
דווקא השוני התהומי בין שני סוגי התפקידים הוכיחו את המנעד הרחב עליו נע דובאל כל הזמן, כמעט באפס מאמץ: הראשון דרש מהשחקן להיות עדין, מורכב ומחושב (ובאותה מידה, גם זה שאחראי לצעד המבעית של ראש הסוס במיטה), כשהוא מנווט מערכת יחסים סבוכה בין ה"דון" (הלא הוא מרלון ברנדו) ובנו שמנסה לברוח מבשורה (אל פצ'ינו). "אפוקליפסה עכשיו" הביא את דובאל לקיצון השני, כשהוא נוגע באכזריות מיליטריסטית מוגזמת - כמעט כמו בסרט מצויר - כקילגור חובב הגלישה ומוזיקת ריכרד וגנר, שדורש שנעימת "דהרת הוולקירות" של המלחין הגרמני תנוגן בקול רם כשמסוקים מפציצים כפר וייטנאמי פשוט. "אני אוהב את ריח הנפאלם על הבוקר", אמרה הדמות - והותירה את המשפט המעוות והקר הזה חקוק לעד בהיסטוריית הקולנוע.
מקריח, עם מבט חודרני שמשדר כעס, עצב וסכנה ותמיד נראה במשבר גיל העמידה (לא משנה מה היה גילו האמיתי), דובאל היה "נער הפוסטר" המושלם לתקופת "הוליווד החדשה" - שביקשה לפרק את הגבריות הנוצצת עליה אמריקה נבנתה. נוכחותו בסרטים לא תמיד הייתה מרכזית, אך תמיד הייתה הלב הפועם של הסרט - מ"רשת שידור" הנבואי, בו גילם סמנכ"ל ערוץ טלוויזיה חסר עכבות (הרבה לפני שהעולם הכיר את הציניות של תעשייה זו) ועד הרימייק הנודע מ-1978 ל"פלישת חוטפי הגופות", בו הוא מופיע פחות מ-20 שניות ככומר מאיים שמתנדנד על נדנדה, אך מעביר מתח ובלבול כל כך טוב, עד שקטע זה הוא בית ספר למשחק בפני עצמו.
את פרס האוסקר שלו קיבל דווקא על תפקיד נשכח יותר, "רגעים קטנים של חסד" מ-1983, בו גילם זמר קאנטרי במשבר, כשאשתו ובתו נוטשות אותו לנוכח האלכוהוליזם המחמיר שלו. בראייה לאחור, מה שנראית כמו דרמה גנרית הוציאה מדובאל כאב ומלנכוליה אחרת, שבה לא נגע עד אותה העת. יש שיגידו שהופעתו בסרט הייתה כה טובה, עד שכ-30 שנים מאוחר יותר זכה ג'ף ברידג'ס באותו הפרס על תפקידו ב"לב לא שפוי", סרט שהוא למעשה חיקוי אחד לאחד של "רגעים קטנים של חסד".
דובאל לא חדל ממשיכתו למסך הגדול עד ליומו האחרון. ב-1997, ביים, כתב ומימן מכיסו את "המטיף", שהציב אותו ככומר שנמלט מהחוק (והוציא ממנו את מה שלא מעטים רואים כאחת מהופעותיו הגדולות ביותר); וב-15 השנים האחרונות גנב את ההצגה מזוכי האוסקר רוברט דאוני ג'וניור ב"השופט" (עליו קיבל מועמדות שביעית לפרס האוסקר) ו-ויולה דיוויס ב"אלמנות", וכיכב לצד אדם סנדלר ושלל כוכבי NBA - עבר והווה (חואן הרננגומס, אנתוני אדוארדס, דירק נוביצקי וכו') בדרמה מבית נטפליקס, "השיחוק".
להתחיל את הקריירה שלך לצד גרגורי פק ולסיים אותה לצד אדם סנדלר אולי אינו נשמע כה מרשים על הנייר, אך במקרה של דובאל - זו עדות לכישרון בלתי נדלה, שהסתפק ברגעים שקטים, מלמול דיאלוג ומראה מאיים בשביל לכבוש את עולם הקולנוע. במשך שנים רבות, הוא אכן עשה זאת.