שעת המרגלים

מדהים לחשוב שעד לפני זמן לא רב, העולם נשלט על ידי שתי מעצמות-על בעלות אלפי טילים גרעיניים, שניצבו זו מול זו וחילקו את העולם לשני מחנות נגדיים, כשבידן הכח להשמיד את העולם, פשוטו כמשמעו. ארצות-הברית וברית-המועצות נחשבו מעצמות שוות בכוחן, בעלות אידיאולוגיה הפוכות לחלוטין, שרק מאזן האימה הגרעיני מנע משתיהן לגייס את המדינות התומכות בהן ולצאת במלחמת חורמה כוללת לחיסול משטר האופל של הצד השני.

ואז, כמעט בבת אחת, כבתה אחת המעצמות בסוף שנות השמונים כמו נר שכילה את שעוותו, התפוררה לעשרות מדינות שונות, וגררה אחריה אל התהום את כל תומכותיה. החכמים שלאחר מעשה יצביעו בוודאי על הכשלים הכלכליים והחברתיים המובנים בקומוניזם, אך מצד שני, מי אומר שבאותה המידה לא היה יכול להתמוטט בבת אחת המערב הקפיטליסטי, בשל כשלים מובנים אחרים?

הסוכן קוסטוריצה חוצה את הקוים

"להתראות", הפקה צרפתית בכיכובו של הבמאי אמיר קוסטריצה (כשחקן בלבד), מספרת על אחד מסיפורי הריגול המרתקים של המלחמה הקרה, ומציגה אותו כהסבר אפשרי להתמוטטות הגוש המזרחי, החור הראשון בסכר הקומוניסטי, מה שהביא בסופו של דבר לפריצתו המוחלטת ולפירוקה של ברה"מ.

זהו סיפורו האמיתי של קולונל סרגיי גריגורייב (קוסטריצה), בכיר בק.ג.ב שבראשית שנות ה-80 התפכח מאמונתו במנגנון הקומוניסטי, בחר לבגוד במדינתו, והעביר למערב רשימות מפורטות המכילות את שמות ותפקידי המרגלים והחפרפרות שברית-המועצות החדירה במאמצים רבים לתפקידי מפתח בצד השני. הסרט מספר על תהליך הבגידה, דרך הצגת היחסים בין הקולונל הבוגד ומפעיל הצרפתי בו בחר כאיש אמונו, פקיד זוטר וחסר-ניסיון מודיעיני בשם פייר פורמנט (הבמאי גיום קאנה).

לאן נעלמו סרטי הריגול?

סוגת סרטי הריגול של המלחמה הקרה הייתה סוגה קולנועית עשירה ומיוחדת, שכבתה כמו נר אף היא עם התמוטטות ברית המועצות. אמנם מאז הופקו סרטי ריגול, אבל אווירת המלחמה הקרה, המתח הבין-גושי כפי שהתבטא בסרטים אלו, כמעט ולא חזר. יש משהו נוסטלגי בסרט ריגול שכזה שמופק בימינו אנו, אבל כמו ב"חיים של אחרים", שהציג סיפור ריגול מזרח-גרמני, גם "להתראות" לא היה אפקטיבי אם לא היה בו משהו מקורי ומיוחד מעבר לנוסטלגיה גרידא. בעוד שב"להתראות" סיפור הריגול עצמו מינורי ועלילתו לא רוויה מתח ופעולה, היחסים בין שתי הדמויות המרכזיות, בגילומם מלא ההשראה של קוסטוריצה וקאנה, מספקים את עיקר העניין. הסרט עוסק בסוגיות של בגידה ושקר, פוליטית ואישית, ובמחיר שהדבר גובה מהעוסקים בעיסוקים נכלוליים אלו.

פרט ליחסים המתרקמים בין שני הגיבורים, הסרט גם מציג בצורה נאה את היחסים בין המעצמות. בין דמויות המשנה המופיעות בסרט אנו פוגשים בנשיא ארה"ב רונלד רייגן (המגולם באופן מגוחך יתר על המידה), בנשיא צרפת פרנסואה מיטראן ובמנהיג ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב. שחקן משנה נוסף ומפתיע המופיע במהלך הסרט הוא ויליאם דפו, המגלם בשתי סצנות קצרות את ראש הסי-אי-איי. באופן זה, הסרט הוא לא רק מציג סיפור ריגול אמיתי ומעניין, אלא גם מהווה שיעור קטן בהיסטוריה, על אחת מהתקופות המרתקות במאה ה-20. "להתראות" לא חף מפגמים, אבל הוא סרט ריגול אנושי, קטן ומרגש, שכמעט ושכחנו שאפשר לראותו בקולנוע.