ג'ט, תעשה לי וושו

כשג'ט לי מופיע עם אותה חצי קרחת וצמת הוונג פיי הונג שלו, היו בטוחים שצפויה לכם חוויה דתית. סרטו החדש של ג'ט לי "בלי פחד", כסיפורים דתיים אחרים, מורכב גם הוא מהיסטוריה המתגלמת בבשר, הפגנות כוח מצוינות, וגיבור אחד עם בעיות שיער.

ג'ט לי הצהיר שזה יהיה סרט אומנויות הלחימה המסורתי האחרון שלו, ואכן, ניכר על "בלי פחד" שהוא פרק סיכום. בסדרת הקרבות הארוכה שבסרט, לי מציג את היכולת הפיזית שרכש ביותר מ-30 שנות אימונים ואת המיומנות בהפעלת כל כלי הלחימה הקלאסיים של האומנות.

כולם מרוויחים מאיחודם בפעם השמינית של לי ויואן וו פינג, כוריאוגרף-העל של קרבות אומנויות הלחימה ("קיל ביל", "מטריקס", "נמר, דרקון" - ואלה רק ההוליוודיים). הקרבות שיואן תכנן מובחרים, ולי מבצע אותם בדיוק רב. תנועותיו של לי כללו תמיד איכות ריקודית יפהפיה, וזו מוצעת כאן לצד קרבות איכותיים של אחד מול אחד וקרבות וירטואוזיים של אחד מול שבעים ושבעה.

ב"בלי פחד", לי מגלם את המאסטר הואו יואנז'יה, גיבור עממי שהשיב את הגאווה לסינים בתקופת דעיכת האימפריה ופלישת המערב של ראשית המאה העשרים. גם מן הבחינה הסיפורית, מדובר במיצוי היבטיה הפילוסופיים של תורת אומנויות הלחימה. הואו יואנז'יה משמש ככלי בלבד עבור הסיפור שג'ט לי מבקש לספר בפעם האחרונה. מעשיות עממיות הן נוחות באופן זה כשהן מאפשרות שיוך משמעות סמלית לפרטי היסטוריה וביוגרפיה.

כל אירוע בסרט וכל דמות משנית בחייו של הואו, הופכים בסרט לשלבים במהלך הלמידה של הגיבור. מעגלים נפתחים ונסגרים עבור המטרה היחידה של השלמת השכלתו הדתית באומנות הלחימה. זהו סיפורו של גיבור מנעוריו היהירים, דרך הלקח המר הנלמד בעקבות טרגדיה במשפחה, ועד התגשמות האומנות לכדי ההבנה שהקרב האלים ביותר שאי פעם תנהל, יהיה מול עצמך. למרבה המזל, להכרה הזו לוקח זמן להתחוור, ובדרך ישנם גם קרבות נהדרים מול יריבים אחרים.

הסימבוליקה היא לא פרט חדש בעבודתו של ג'ט לי. הקריירה ההונג קונגית שלו משופעת בסמליות, עממית וקולנועית. ראשית הצלחתו נרשמה בתחילת שנות ה-90, כשהפך לפנים החדשות של המאסטר והמרפא וונג פיי הונג ב"היו זמנים בסין", תפקיד שג'קי צ'אן גילם לפניו. ב"בלי פחד", לי סוגר מעגל נוסף שפתח ב-Fist Of Legend, שם חידש תפקיד ותיק של ברוס לי וגילם את אחד מתלמידיו של אותו הואו יואנז'יה הנוכחי.

לעיתים זה נראה מפורש מדי - כאילו שהעובדה שמדובר בפעם האחרונה, מחייבת הענקת ערך אלגורי לכל התרחשות. ברגעים הללו ב"בלי פחד", שאינם חפים מסנטימנטליות, נדרשת נכונות לנטרל את הציניות. מצד שני, אפוסים היסטוריים לעולם ידרשו את אותה המידה, וכשזה ג'ט לי, האמינות האנושית מחפה.