סטארסקי ווייס

השנים האחרונות ייצרו מגוון סרטים המבוססים על סדרות טלוויזיה מעשורים קודמים. בכל אותם עיבודים חדשים עשו שימוש בכוכבים הוליוודיים נוכחיים לצד שימוש בסמלים שחדרו לזיכרון הקולקטיבי שלנו מן הסדרות הישנות. כך למשל, ג'סיקה סימפסון נכנסה למכנסונים של דייזי דיוק; בן סטילר ואוון ווילסון נהגו בפורד טורינו האדומה של סטארסקי והאץ'; ודרו ברימור, לוסי ליו וקמרון דיאז היו לגרסה החדשה של הכוח הנשי המשולש מ"המלאכיות של צ'ארלי". בהסתמך על הניסיון הזה, ניתן היה לצפות שהגירסה הקולנועית של "מיאמי וייס" תיעזר באלמנט הזכור ביותר מתוך הסדרה - הכוח האופנתי שלה.

אולם "מיאמי וייס", הסרט, לא מבשר את שיבת המוקסינים ללא גרביים או, למצער, הג'קטים המחוייטים בצבעים. הוא גם לא מבקש להיות הדור הבא בקביעת טרנדים, כפי שהסדרה עשתה בזמנה. למעשה, לבד מהמסגרת המשטרתית המשותפת והזהות בין שמות שני הגיבורים הראשיים, אין בין הסרט והסדרה כמעט דבר מן המשותף. נראה שהבמאי, מייקל מאן, שגם שימש כמפיק בפועל של הסדרה המקורית, ביקש ליצור "מיאמי וייס" קולנועי ללא נוסטלגיה, כאילו לא התקיימה הפסקה בת עשרים שנים בין הסדרה לסרט.

ההתנערות מהסימבוליקה והכוונה להתרכז בתוכן, ניכרת בפתיחת הסרט, ממנה נעדרות הכותרות, הלוגו ונעימת הפתיחה המוכרות של הסדרה. זוג השוטרים הראשיים של מחלק מוסר מיאמי, קולין פארל וג'יימי פוקס, נשאבים לפרשייה מורכבת של סחר בסמים הכוללת חפרפרת בתוך רשויות החוק. השניים נדרשים לעבוד במסווה ולהסתנן לשורות קרטל הפשע ששולט על קו ההברחות מדרום אמריקה, דרך פלורידה ואל תוך ארצות הברית. פארל ופוקס מיומנים, מהירי מחשבה ומשלימים אחד את משפטיו של השני כשני חלקיה של ישות אחת. בסבך המניעים יש מקום גם לרומנטיקה בצורת שוטרת עבור פוקס ובכירה בארגון הפשע (גונג לי) עבור פארל.

הסרט קודר, מסוגנן וכבד ראש, בדומה לעבודות קודמות של מאן ("הנוסע", "היט"). אולם כשלכך מצטרפת הנחישות לשמור על מתווה עלילתי של פרק מסדרת טלוויזיה מלפני עשרים שנה, מה שיוצא הוא סרט פשע-משטרה שנראה מעט לא מכוון. הטכנולוגיה שבו עדכנית, הנשים שלו נוכחות בתפקידים יותר שוויוניים, אבל הסיפור המרכזי על כל התפתחויותיו, נראה כאילו הופק במעבה שנות ה-80. סיפור האהבה בין קולין פארל וגונג לי במיוחד מעלה זכרונות ממל גיבסון ומישל פייפר של ימי "טקילה סאנרייז".

בסך הכל, "מיאמי וייס" עובד לא רע כסרט פעולה - היו כמה סרטי פעולה טובים באייטיז. אלא שהסרט הוא של 2006, וככזה, הוא מתקבל כמנותק מזמנו מעבר למידה הראויה. ככל הנראה, לא למחווה הזו התכוון מייקל מאן כשהחליט לחדש את הסדרה הישנה. הכותרת והרקורד של "מיאמי וייס" מכבידים על הסרט וכך גם השעתיים ו-26 הדקות שלאורכן הוא נפרש. עם שם אחר, הסרט יכול היה להיות משכנע יותר. הוא עדיין היה ארכאי, אבל הוא לא היה צריך לשאת את משקל הציפייה. להיסטוריה יש משמעות - את זה מייקל מאן כנראה שכח, ולכן עשה סרט שאמנם לא נראה כמו פארודיה ריקה על סדרה ישנה, אבל גם לא מצליח להפוך ליצירה עצמאית שמצדיקה את עצמה.