אישה יפה, גבר זקן

"אהבה בכפר" לא מבקש להיות סרט גדול. כולו אומר קומדיה רומנטית לשעת ערב מוקדמת והוא גם מגיע בניחותא אל רשת בתי הקולנוע לב החביבה, אחרי שיצא בצרפת בשנה שעברה. לכן, כמעט לא נעים להודות ש"אהבה בכפר" הוא סרט רע. אלא שהנוסחתיות, הפסטורליה המאולצת והטיפול השטחי בסוגיות שראויות להתייחסות רצינית יותר, לא מותירות ברירה אחרת.

העלילה היא עוד גלגול מודרני לסיפור סינדרלה, הפעם על רקע אירופה והמבנה הכלכלי החדש והעקום שלה. איימה (מישל בלאן) הוא איכר צרפתי מבוגר וקשה יום. שגרת יומו אפורה וכוללת התעסקות בגידולים חקלאיים, בחיות המשק ובדיאלוג נרגן עם רעייתו לעת ערב. כשהאישה מתה בתאונה, איימה נותר חסר אונים. אובדן בת הזוג מטריד אותו פחות מהמחסור הפתאומי בזוג ידיים נכונות לעבודה. במצוקתו, הוא פונה לשדכנית שמפנה אותו לרומניה, שם האירו זול יותר וניתן למצא מגוון רעיות להשכרה.

בין עשרות הצעירות הרומניות המבקשות לזכות בגירסת האיחוד האירופי לגרין קארד, נמצאת אלנה (מדאה מריאסקו), שמשריינת את הזכייה. השניים שבים לצרפת, אלנה משתלבת בעבודות המשק ומתחבבת על כל בני הכפר, לבד מאיימה, שנותר בסירובו להתמסר לאהבה. בתום מספר נסיונות פיתוי ונוכח חיותה המתפרצת של הצעירה על רקע הנוף הכפרי, איימה נכנע לבסוף, ומחליק לתפקיד בעל הממון הרומנטי המושיע את הנערה.

תחושת טעם רע מלווה את הצפייה בזוג הגיבורים הרומנטיים שנפגשים לראשונה בנסיבות של סחר בנשים. אולם מה שבתחילה נראה כבחירה תסריטאית גסה בלבד, מתגלה כאפיון מקומם של הדמויות בסרט. לצד אלנה, איימה פורח. הוא מגלה נעורים חדשים, מחדש קשרים ישנים ומתחיל ליהנות מהמראות ועיסוקי הפנאי שיש לכפר הצרפתי להציע. לעומתו, אלנה דועכת, כיוון שעשתה את שלה - ויתרה על משפחתה וחלומותיה, אך לא קיבלה את גמולה. לפי "אהבה בכפר", אין מקום לטעות - הגמול לו זכאית אלנה הוא כלכלי. בזכות תרומתה לחייו של איימה היא זכאית לכל ההטבות הפיננסיות המתלוות לטבעת נישואין.

אלא שהסרט לא מבקש להציג את מערכת היחסים של איימה ואלנה כחלופה עסקית בלבד. התפאורה הפסטורלית והדינמיקה בין שתי הדמויות הראשיות בנויה כהתפתחות של סיפור אהבה. קל להבין מדוע גבר משעמם בן חמישים ומשהו יתאהב באישה יפה בת עשרים ושמונה. אך כשיש להסביר מדוע אלנה קושרת את גורלה בגורלו, תשובת הסרט ברורה. הכסף מייצר אצל אלנה אהבה ונכונותו של איימה להעניק לה את הכסף היא זו שקונה את ליבה.

בתיאור הזה, איזבל מרגו, שזהו סרטה הראשון כתסריטאית ובמאית, מצליחה לאגד מספר עיוותים רעיוניים לא נעימים. ראשית, היא מוותרת על ניתוח רציני של הגורמים שאפשרו את הקמת פס הייצור של נשים זרות הזמינות לצרכיו של הגבר הצרפתי. היא פוסחת בקלילות רבה מידי על מסכת הויתורים הנדרשת מצדן של הנשים. בנוסף, הבמאית חותמת את הסרט בהקרבה כלכלית מצד איימה, שמזכה אותו בלא פחות מאהבה והתמסרות רומנטית מצדה של האישה. במשפט אחד: הזר תלוי בחמלתו הפטרונית של הצרפתי וביטחון כלכלי קונה אהבה. והרי לכם שנאת זרים ומנה יפה של שנאת נשים באריזה של קומדיה רומנטית קלילה.