לא רק דמי מור: ארבעה שחקני עבר שחזרו בענק

מרלון ברנדו, "הסנדק" (1972):

נתחיל עם אולי תפקיד הקאמבק הידוע מכולם, שכמעט ולא הלך בכלל אל ברנדו. כשהפקת "הסנדק" החלה לתפוס תאוצה, לשלושת ראשיה – הבמאי/תסריטאי פרנסיס פורד קופולה, המפיק רוברט אוונס ומחבר הספר/תסריטאי שותף מריו פוזו – היו דעות שונות לחלוטין לגבי מי אמור לגלם את דמותו של ראש משפחת הפשע ויטו קורליאונה. היה זה רק פוזו שחשק בברנדו מההתחלה וטען כי הוא "היחידי שיכול לגלם את הסנדק", למרות שכל המעורבים בעניין חשבו שמדובר ברעיון גרוע.

אחרי עשור אייקוני בשנות ה-50, שנות ה-60 היו שנים קשות יותר עבור השחקן המתודי, שספג כישלון כלכלי וביקורתי בזה אחר זה, לצד תדמית שטיפח של אדם שקשה לעבוד איתו – מה שהוביל לסמי-פרישה של ברנדו מעולם הקולנוע. למרות שהיסס רבות האם לצאת מהפרישה עבור התפקיד, היה זה האודישן שערכו לו קופולה ונציגי "פרמאונט" בביתו שהבטיח לו את השתתפותו בסרט, כשברנדו דחף בין רגע שני כדורי צמר בפיו, צבע את שיערו שחור והידק את הצווארון בשביל להידמות לקורליאונה. כך השחקן האגדי "נולד מחדש" וסיפק לעצמו שלל תפקידים ושערוריות שהחזיקו אותו כשם דבר בתעשייה עד למותו לפני כעשרים שנה.

ג'ון טרבולטה, "ספרות זולה" (1994):

ג'ון טרבולטה הוא מקרה מעניין כשמדברים על ההגדרה של "קאמבק", כי נדמה שהקריירה של השחקן הנודע תמיד נעה בין פרצי תהילה לבין תקופות שחונות לסירוגין. כך, התחיל השחקן כצעיר חביב ושנון בסיטקום "קוטר חוזר הביתה" באמצע שנות ה-70, עשה את המעבר לכוכב קולנוע של ממש עם הלהיטים "שגעון המוזיקה" ו-"גריז", חווה שפל כלכלי וביקורתי במשך מרבית שנות ה-80, חזר לתודעה הציבורית באופן מתון עם סרטי "תראו מי שמדבר" ו-"קם לתחייה" עם הסיבה שלשמה התכנסנו – "ספרות זולה". אז איך התגלגל השחקן ה"פאסה" לאחד מהסרטים המדוברים ביותר של שנות ה-90 ובכלל?

הסודות כנראה שמורים עם יוצר הסרט קוונטין טרנטינו, שידוע בחיבתו "להחיות" קריירות של שחקני עבר, אך לימים סיפר אחד ממפיקי הסרט, השחקן דני דה ויטו, כי הארווי ויינשטיין הנודע לשמצה, דאז אחד מתומכיו הגדולים של טרנטינו (כלכלית ורעיונית), דרש מהבמאי ללהק את דניאל דיי-לואיס לתפקיד וינסנט וגה, חצי מצמד המתנקשים שעומדים בלב הסרט. טרנטינו, מצידו, הזכיר לו כי הנ"ל החתים אותו זכות לקאט הסופי ולהחלטות הליהוק. "אני חושב שהוא (ויינשטיין) אמר לו כל שם של שחקן שקיים", סיפר דה ויטו, "אבל קוונטין התעקש וקיבל מה שהוא רצה – והוא צדק לחלוטין, והשאר היסטוריה". טרבולטה קיבל שכר מופחת עבור הסרט אך זכה למועמדות נוספת לאוסקר, פופולריות בקרב דור שלא הכיר אותו ותהילת עולם שנמשכת עד היום, לצד שלל שערוריות ואמרות סיינטולוגיות שהשחקן דואג לתחזק לאורך השנים.

רוברט דאוני ג'וניור, "איירון מן" (2008):

מה כבר לא נאמר על רוברט דאוני ג'וניור? האיש שהתחיל ככוכב סרטי נוער בשנות ה-80 (כחלק מחבורת ה"Brat Pack"); עשה את המעבר לתפקידים דרמטיים יותר עם תפקידו הנודע כצ'ארלי צ'פלין ב"צ'פלין" (1992); נכנס למוסד לגמילה בעקבות ההתמכרות שלו לסמים בשלהי שנות ה-90; זכה למיני קאמבק עם תפקיד בסדרת הלהיט "אלי מקביל"; פוטר ממנה אחרי שנפל שוב להתמכרויות וחזר רשמית למשחק אחרי חמש שנים של מעצרים בלתי פוסקים ותקופות ממושכות במוסדות גמילה.

כשדאוני ג'וניור קיבל את התפקיד הראשי בעיבוד לדמות הקומיקס איירון מן, אז לא נודעת במיוחד, הוא היה בעל מוניטין מפוקפק למדי בהוליווד; כשהבמאי ג'ון פאברו החליט ללהקו לתפקיד גיבור העל, הוא זכה לאופוזיציה ניצחת מצד חברת "מארוול". פאברו התעקש, וסרט גיבורי העל הקטן הזה, שמעטים האנשים שהאמינו בו או בכוכבו, הפך ללהיט עצום, שהזניק את ה-MCU, הפך את "מארוול" למותג בינלאומי ושינה את פני הקולנוע בקרוב ל-20 השנים האחרונות.

אחרי שדאוני ג'וניור פרש מהתפקיד הנודע ב-2019, נדמה היה שרצף ההצלחות שלו נגמר והקריירה שלו תשוב לדשדש; התפקיד גונב ההצגה שלו ב"אופנהיימר" לפני כשנה וחצי העניק לו את פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר והראה לכולם שמרוברט דאוני ג'וניור אי אפשר באמת להיפטר.

וינונה ריידר, "דברים מוזרים" (2016-):

כמי שגדלה על מסך הקולנוע עם קהל היעד שלה, ריידר הייתה ל-"It Girl" של ממש, כשהופעותיה בלהיטים כדוגמת "ביטלג'וס", "בתולות הים", "מלכות הכיתה" ("Heathers"), "המספריים של אדוארד", "מציאות נושכת" ועוד ועוד לא רק הלכו יד ביד עם עולם האופנה והתרבות באותה התקופה, אלא גם הגדירו לעיתים את קולו של דור צעיר שלם – דור ה-X. לאחר מספר תפקידים 'כבדים' יותר ("נערה בהפרעה", לדוגמה), ריידר התחילה להתרחק אט אט מתעשיית הקולנוע; תקרית שבה נעצרה ב-2001 לאחר שתועדה גונבת בגדים בחנות יוקרה לאחר ששקעה בדיכאון קליני הובילה ליח"צ רע מאוד עבור השחקנית הצעירה והיוותה את קו השבירה של ריידר – באותה השנה, היא הכריזה על מיני-פרישה. מלבד מספר הופעות ספורדיות בקולנוע ובטלוויזיה, ריידר בילתה את מרבית שנות ה-2000 והעשור הבא באנונימיות, עד ששיחת הטלפון מצמד יוצרים צעירים ב-2015 הגיעה.

היו אלו האחים דאפר, יוצרי הלהיט של נטפליקס "דברים מוזרים" ("Stranger Things"), שחלמו ללהק את כוכבת שנות ה-80 לסדרה שכולה מחווה לאותו עשור צבעוני. ריידר ההססנית נענתה בחיוב, אך בתנאי אחד – אם שותפה ליצירה משכבר הימים, הבמאי טים ברטון, יקרא לה לפתח את ההמשך עליו עבדו שנים ל-"ביטלג'וס", היא תבקש להשתחרר מהצילומים. כמעט עשור חלף, ריידר היא מזמן ג'ויס ביירס לדור חדש וצעיר שלא הכיר אותה בשיא תהילתה, ואילו אותו פרויקט צד עם ברטון הפך ל-"ביטלג'וס ביטלג'וס", אחד מהסרטים הרווחים ביותר של השנה החולפת.