סרט ההמשך ל"טריינספוטינג" עושה כבוד לסרט המקורי

לא בטוח עד כמה היה הכרחי ליצור סרט המשך ל"טריינספוטינג", אך אם כבר עשו אחד כזה, אז טוב שהוא כמו "טריינספוטינג 2T". הצוות המקורי כולו חוזר כאן, מהבמאי המבריק דני בויל ("28 יום אחרי", "נער החידות ממומביי"), דרך התסריטאי ג'ון הודג' שמעבד את כתביו של אירווינג וולש, ועד לאותו קאסט שחקנים משובח, כך שהתוצאה תספק את חובבי הסרט המקורי. חבירתם המחודשת של בויל ומי שהיה פעם הכוכב הקבוע שלו יואן מקרגור, אחרי נתק ממושך של כמה שנים במהלכן לא החליפו מילה זה עם זה (הם הסתכסכו כשהבמאי העדיף ללהק את ליאונרדו דיקפריו לתפקיד הראשי ב"האי"), ודאי טוענת את הסרט בווייב הדרוש לסיפורו של רנטון (מקרגור), שחוזר לעיר הולדתו עשרים שנה אחרי שהסתלק עם הכסף שהרוויחה חבורתו בעסקת סמים. "קודם יש הזדמנות, ואז יש בגידה", כך אומרות הדמויות.

מי שצפה בסרט "טריינספוטינג", שהיה אחד מהבולטים והמגדירים של שנות התשעים, ודאי לא צריך לטרוח לצפות בו שוב כדי לרענן את הזיכרון לקראת הפרק החדש, משום שהמאסטרפיס ההוא כלל כמה וכמה דימויים בלתי נשכחים, שלא לומר כאלה שרודפים את הצופה בשעות החשכה, כמו הצלילה אל תוך השירותים המטונפים, או התינוקת הזוחלת על התקרה. היה בו גם פסקול שהפך לתופעה בפני עצמו והמשיך להתנגן בריפיטים, וכן שפע ציטוטי מחץ, בראשם מונולוג אחד מכונן – "בחר חיים" (Choose Life).

[youtube_embed youtube_id='RCxgqHqakXc']

בויל משחזר את השפה הקולנועית של הסרט ההוא, עם המצאות ויזואליות, עריכה תזזיתית ושירים מקפיצים.הסרט החדש מתכתב עם רבים מהאיקונים של הסרט המקורי, ועושה זאת בדרך שנונה שאינה מסתפקת בציטוטים ריקים, אלא משתדלת להעניק לצופים השוואה מעניינת בין הוריאציות, שמעידה על השינוי, ולפעמים גם על הדמיון, בין אז לעכשיו. כבר בשניות הפתיחה יתפשט חיוך על פני המעריצים, שיקבלו את גרסת הטוויסט האירוני של ריצת האמוק שפתחה את הסרט הראשון. אך ריצה שכזו תשוב בהמשך, במהלך מרדף בחניון, שבו יבליח לרגע ברנטון המחייך משהו מהרנטון הצעיר שהיה לפני שני עשורים, ויגלה לנו קצת על השכבות הפנימיות שלו, גם אם מבחוץ השתנה. אז נכון שהמונולוג המעודכן של "בחר חיים" כולל הפעם את האזכורים המתבקשים של בחירה בפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם ("ונקווה שלמישהו, איפשהו, אכפת"), והחברים המסטולים נקרעים מול חילופי הפרצופים בסאנפצ'ט, אך השוני הוא לא בעידן ובטכנולוגיה, אלא פשוט בשלב שבו הם נמצאים בחייהם.

שלושת החברים שנותרו מאחור מלאים תסכול וזעם על ההזדמנות שהם משכנעים את עצמם שרנטון גזל מהם, ושהייתה מאפשרת להם אולי לבחור לעצמם חיים חדשים, גם אם כל הסימנים מעידים שלא. "סיק בוי" (ג'וני לי מילר, המוכר לדור המילניום כשרלוק הולמס ב"אלמנטרי") עדיין מחמצן את השיער, אך הוא החליף את ההרואין בקוק, מתפרנס ממעשי סחיטה שבהם הוא דופק, תרתי משמע, אנשים אחרים, ומנסה לקיים מערכת יחסים רצינית עם הזונה שעובדת עבורו. בגבי הפסיכופט חמום המוח (רוברט קרלייל, שהופך את עורו לזה של חוליגן דוחה) מרצה מאסר בכלא וזומם נקמה. ספאד טוב הלב (יואן ברמנר, עם הבעה שמשדרת מוח זעיר) צונח לתהום העמוקה בחייו, אך מנסה לטפס ממנה כשהוא פוגש שוב ברנטון, חברו היחיד שאינו מזרק, ואף משתעשע בכתיבה. יש גם הופעות אורח מרנינות של דמויות נוספות מהסרט הקודם, קלי מק'דונלד שבה בתור דיאן, המתגלה כיחידה שהצליחה לעלות על מסלול הרכבת הנכון לעבר החיים הנורמטיביים, וגם הסופר וולש מפציע בשנית בתור הדילר מיקי.

ארבעת הג'אנקים הזדקנו, ורוח הנעורים שאפיינה את הסרט הראשון נשבה מהם הרחק הלאה. החן שאבד גם הופך את הדמויות השליליות לאפילו פחות נסבלות, אך עבודת השחקנים המוצלחת שומרת על האכפתיות שלנו כלפיהם. "טריינספוטינג" הראשון אולי עיצב איזו תפיסה קולקטיבית על חיי הנרקומנים, אך בסרט החדש ההרואין תופס מקום שולי. ה"חברות", או יותר מדויק הקשרים בין הדמויות, רעילים לא פחות מכל סם מסוכן.
ביחס לסטנדרטים ולציפיות הגבוהות "טריינספוטינג 2" הוא בדיוק הפיקס שהמכורים צריכים. ברור, הוא לא ידהים כפי שהדהים הסרט הקודם שהתפוצץ במקוריות, אבל כאמור, אם כבר לבחור עלילת המשך, אז זו הבחירה הנכונה.

 

כוכבי תאג"ד דין מירושניקוב ומירן מנקס קוטפים קמפיין חדש

ירדן הראל משיקה מיזם חדש וכל היפות של הביצה באות לפרגן

מושיק גלאמין חוגג ומגיב על הצעת הנישואין

תמונת הזוגיות הראשונה של אלי חולי ושיר קורן