העיר האבודה Z הוא יותר דרמה הסטורית מנופחת מסרט הרפתקאות

אולי זה עניין של תיאום ציפיות. הטריילר, הפוסטר, אפילו השם של הסרט "העיר האבודה Z" כולם מרמזים כי מדובר בסרט הרפתקאות. אמנם מדובר בסיפור ריאליסטי, המבוסס על הביוגרפיה של מגלה הארצות הבריטי פרסי פוסט, אך בכל זאת גלומה בהם ההבטחה שאם רק ניכנס לאולם הקולנוע נוכל לאחוז בקצה השפם המפואר שגידל כאן צ'רלי הונאם ולצאת בעקבותיו אל עבר יעדים מרהיבים תוך צבירת חוויות מסעירות. אז זהו, שפחות.

הבמאי ג'יימס גריי יוצר דרמה רחבת יריעה, שמורגש כי מבוססת על ספר שיהיה כבד מדי מכדי לסחוב בתרמיל של מוצ'ילרים, ומתעניין יותר במהלך חייו של פוסט מאשר במסעותיו על המפה. תוך שחזור תקופתי מרשים הוא עוקב אחר הגיאוגרף שתעלומת היעלמותו לא נפתרה עד היום לאורך כעשרים שנה בתחילת המאה העשרים, כשהחייל הצעיר והמבטיח שנולד למשפחה הלא נכונה מתאמץ לפלס את דרכו במעלה סולם הדרגות ואל תוך העילית הסנובית של אצילי בריטניה. הפוקוס שמושם על הקווסט הזה של פוסט לא פחות גדול מזה שמוקדש לאובססיה ה"מקצועית" שלו, החיפוש אחר אותה עיר אבודה שבה נותרו לכאורה שרידים יקרי ערך של שבט קדום, ושוכנת במעמקי הג'ונגלים של ברזיל.

הדילמות עמן הוא מתמודד מתפתחות באופן צפוי - הגיאוגרפים המתנשאים מפקפקים בתוקפן המדעי של טענותיו, ובמקביל אשתו נינה (סיינה מילר) מאבדת סבלנות מכך שהיא נאלצת להישאר מאחור, לבדה, בכל פעם שהוא נעלם לתקופות ארוכות. במיוחד כשכל ביקור מולדת קצר שלו נוטה להסתיים בהיריון חדש שלה.

גריי מביים את כל זה במין נפיחות פומפוזית, תוך שימוש בפלטת צבעים שאכן מעבירה את התחושה של כניסה אל ספר היסטוריה, אך בו זמנית גם מנקזת את החיות מתוך התמונות והנופים. סגנון שמכביד אפילו עוד יותר על הסרט שכבר כך נמרח בלי שום צורך על פני כמעט שעתיים וחצי.

מי שקצת מטלטל את הקאנו, לעיתים מילולית, הוא השחקן הסקוטי אנגוס מק'פיידן, בתור הביולוג ג'יימס מורי, טרמפיסט שהופך לנטל. יתר הדמויות בחבורתו של פוסט כה אנמיות שתתקשו לזכור את רובן כבר בסוף הטיול שבין אולם הקולנוע אל מגרש החנייה. רוברט פטינסון לא מצליח להכניס שום עניין להנרי, השותף שכמעט תמיד דבק בנאמנות בחזון הלאו-דווקא-שפוי. טום הולנד, שעוד מעט יישא על כתפיו הנעריות בלוקבסטר פוטנציאלי כשייכנס לחליפה של ספיידרמן בגלגול החדש של הסדרה, לא מאוד מבטיח עם מה שהוא עושה כאן בתור הבן ג'ק, שגם שומר טינה לאב הזונח אך גם כה צמא לאהבתו שהוא מוכן לצעוד אחריו עד סוף העולם.

בהתחשב בכל זה מתקבלת המסקנה שהקהל האידיאלי לסרט הוא ככל הנראה ישישות בנות למעלה ממאה. צופות שמעדיפות את ההרפתקאות שלהן על מי מנוחות, עם קצת אקזוטיקה אבל הרבה דרמה משפחתית, ומדים ושמלות יפות, ובכלל כאלה שעוד זוכרות את הימים של לפני ותוך כדי מלחמת העולם הראשונה ורוצות להתרפק על זיכרונות מהן.

עוד ברשת בידור ותרבות:

מה המבקר שלנו חשב על ההופעה של ג'סטין ביבר?

כך הסלבס חגגו את יום העצמאות

מדונה, קים קרדשיאן וריהאנה כובשות את השטיח האדום