היפה והחיה: מצליח לסחוף אך לא מביא בשורה
דיסני שוב הולכים על בטוח ומעדכנים את סרטי דו המימד שלהם, אבל עם קאסט שחקנים מהשורה הראשונה בהובלת אמה ווטסון, נסיכת דיסני בשר ודם, התוצאה בהחלט מהנה
האגדה על היפה והחיה, אותו "סיפור עתיק יומין" כפי ששרו בדיבוב העברי לסרט המצויר, על נסיך שחצן שקולל והפך ליצור שעיר ודוחה, שרק אהבת אמת תסיר מעליו את הצרה, התגלגלה לאורך מאות שנים מאז שחוברה לראשונה בצרפת. כשאולפני דיסני הוציאו את הגרסה המונפשת בשנת 1991, אל ההצלחה העצומה התלוותה היסטוריה קטנה, כשלראשונה סרט אנימציה היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. העיבוד הטרי שמגיע עכשיו, גם אם כבר רשם נתונים נאים בקופות, אינו מהווה בשורה חדשה או הישג אמנותי מפעים כפי שקרה אז, אולם הוא בהחלט לא מבייש או מקלקל, ושומר על הסטנדרט ה"יפה והמעודן" של אותו סיפור ישן.
עוד ברשת תרבות וסלבס
כמה טוב אתם זוכרים את הסרט "היפה והחיה" של דיסני?
פרסום ראשון: בר רפאלי בהיריון שני
אדל בהצהרה דרמטית: "אני לא יודעת אם אצא שוב לסיבוב הופעות"
זהו המשך של תהליך בו האולפנים הולכים על בטוח ומעדכנים את סרטי הדו מימד, שילדים רבים כל כך חרשו על קלטות הוידאו המשופשפות שלהם, לגרסאות תלת מימד, בהן סומכים על אפקטים ממוחשבים מסעירים במקום ליצור קסם באמצעות עטיהם של המאיירים ודמיונם של הצופים המתמוגגים. כבר עשו זאת עם "סינדרלה" ו"ספר הג'ונגל", וברגעים אלה עומל טים ברטון על חידוש ל"דמבו". במקרה של "היפה והחיה" עיבוד הלייב אקשן מחליק בקלות בגרון, משום שבין כה הסרט המצויר כבר עובד בהצלחה למחזמר בברודווי (ובארץ להפקה של מנחם גולן) שהיה הכי לייב שיש, והרשים בדרכו. בסך הכול די במוזיקה המקסימה של הצמד האוורד אשמן (מילים) ואלן מנקין (לחן) כדי לסחוף.
שלא כמו במקרה של העיבוד החדש ל"ספר הג'ונגל", ששינה את האופי הנאיבי של האנימציה לאסתטיקה של סרט טבע הרפתקני, במקרה של "היפה והחיה", שרובו מתרחש בטירה הבודדת, בכפר הפרובינציאלי, או בדרך הקצרה שבין שניהם, מתייתר הצורך לעצב עולם רחב שלא קיים באולפן. מעט הנופים שעליהם משקיפים בני הזוג העומדים על הגשר או על צריח הטירה נראים כמו הולוגרמות סינטתיות. הטריק המלהיב יותר, טמון בדמויות המשנה של החפצים החיים – פמוט, שעון, ספלי תה, או שידה עם קימורים של סולנית באופרה - הצוות המסור בטירת הנסיך שכושפו גם הם. עיצוב התנועה שלהם משחק בתחכום עם החומר שממנו עשוי כביכול כל פריט. ברגע מסוים שבו הם פתאום קופאים, ואת יצירי האנימציה מחליף צילום של אובייקטים דוממים, מומחש הפלא שבאשליה.
אך לא רק צוות מתכנתים הפיח בהם חיים, אלא גם קאסט שחקנים מהשורה הראשונה. כאשר בסוף הסרט הם שבים לגופם האנושי, יש מידה לא מבוטלת של הנאה בלגלות את הפנים המוכרות שנחשפות פתאום, לכן אם טרם ביררתם מי השחקנים שמשתתפים מומלץ שגם לא תבדקו. רק נגיד שהם מהעילית של בריטניה (אפילו זה שמדבב את לומייר במבטא צרפתי מעושה). מלבד המדבבים יש גם כמובן שחקנים הממלאים את המסך בנוכחותם. בראש ובראשונה אמה ווטסון רבת החן, נסיכת דיסני בשר ודם. מי שחיפשה להשתחרר מהגלימה החונקת של הרמיוני גריינג'ר הכה מזוהה עמה, חוזרת לעולם פנטזיה לכל המשפחה, ונוסכת חריפות בעלמה העצמאית בל. לעומת זאת, דן סטיבנס, שלאורך רוב הסרט מופיע בדמות החיה, מתקשה לעורר רגש.
את גסטון המרושע, שנחוש להתחתן עם בל בין אם תרצה או לא, מגלם לוק אוונס השרמנטי. את ידידו/מעריצו לה פו משחק ג'וש גאד המשעשע (שתרם את קולו לאולף ב"לשבור את הקרח"). אמנם הרמיזות ההומו-אירוטיות בין הגבר מנופח השרירים לבן לווייתו הרך והכנוע אינן דבר חדש, אך הסרט מהמאה העשרים ואחת אכן מוסיף כמה קריצות שובבות יותר. עם זאת, אין כאן שום דבר שעלול לעורר אי נוחות, בטח לא משהו שיצדיק את התגובה ההיסטרית של רוסיה, שם הסרט נאסר לצפייה לילדים. הלו, מדובר בדיסני, המוסד שעיצב במו ידיו את הגדרת הקיטש המודרני. דמות קאמפית היא חלק מהחבילה, כמעט אי אפשר בלעדיה, ולה פו הוא ההפך מחריג פה.
"היפה והחיה" 2017 הוא מחזמר דיסני בטעם קלאסי, שגם מבוגרים ייהנו ממנו. אז כשבל, הפמוט והשעון מזמינים אתכם להצטרף אליהם, התכבדו.