"הגיבורים של בוסטון" מתאמץ לרגש ולא באמת אומר כלום

בחמישה עשר באפריל 2013 החרידו שני פיצוצים את העיר בוסטון, כשפיגוע תופת התרחש בלב קהל המונים במרוץ המרתון המסורתי. שלושה בני אדם, בהם ילד בן שמונה, נרצחו, ועוד מאות נפצעו. שני המחבלים שהגו וביצעו את המתקפה, האחים הצעירים טמרלן ודז'וחר צרנייב, מוסלמים צ'צ'ניים, נמלטו מהמקום וחזרו לביתם.  בהסתמך על תיעוד ממצלמות אבטחה, כוחות הביטחון יצאו למצוד שנמשך ארבעה ימים, במהלכם פגעו הרוצחים בקורבנות נוספים. הסרט "הגיבורים של בוסטון" מבקש במוצהר להצדיע לאומץ הלב של כל תושבי העיר שהיו מעורבים באירועים הקשים ההם. אולי כחלק מהניסיון לתפוס את הד.נ.א של בירת מסצ'וסטס, הסרט מרבה בדמויות, ומשתדל לערוך היכרות עם כל אדם, בין אם קורבן, שוטר או בעל תפקיד אחר. בפועל, מכיוון שאין באמת זמן לכך, הוא נאלץ להסתפק בסצנה או שתיים, שבה בעיקר רואים את אותו אדם ברגע אנושי עם בת הזוג או קרוב אחר, ובכל מקרה זה לא תורם הרבה, משום שהאנשים האלה נקלעו להתרחשויות האיומות מבלי שהתכוונו לכך, ולא כחלק ממהלך עלילתי של תסריט מתוכנן.

אולם זהו לא באמת סרט אנסמבל, כמו שלמשל, ולהבדיל, הסרט "נאשוויל" תופס את רוח המקום באמצעות פסיפס של דמויות ורגעים, אלא יש כאן גיבור אחד מובהק, והוא דווקא פיקטיבי לגמרי. הבמאי פיטר ברג ממשיך את שיתוף הפעולה עם מארק וולברג, שכיכב אצלו גם ב"אסון בלב ים" ו"השורד האחרון", והופך אותו לשוטר רב תושייה, שאיכשהו נמצא בקרבת מקום בכל פעם שיש התפתחות במרדף. הוא אמנם לא מושלם, ומספרים שהסתבך בגלל פתיל קצר, אך בכל זאת כל שוטר ישמח לראות בו את עצמו. הגיבור שמגלם וולברג גם נושא בסוף הסרט מונולוג מביך שמתחיל בסחיטת דמעות על קשיי הפוריות של אשתו, ואיכשהו מגיע משם למסר גנרי בזכות האהבה, שהיא הפתרון לטרור, במוסר השכל שמתאמץ לרגש ולא באמת אומר כלום. כמו הסרט כולו.

גם אם בנושא כזה יש פחות מקום לציניות, או סתם לחיבה הישראלית לחלק עצות לכל שאר העולם, צופים עם תעודת מילואים מצה"ל, או סתם ניסיון מר כאזרחי מדינה בסכסוך, יתקשו שלא להעיר כי בסך הכול היו גם כמה וכמה מחדלים באבטחת האירוע, ובתגובה המבולגנת במהלכו, שהיוצר כמובן נמנע מלבקר.

יש כאן שחקנים ברמה גבוהה, בהם קווין בייקון כממונה על החקירה מטעם הFBI , ג'ון גודמן כמפקד משטרת בוסטון, וג'יי קיי סימונס כשוטר בכיר, וכולם מתבזבזים. דווקא קטע האפילוג מורכב מקטעי ראיונות עם האנשים האמיתיים שאת דמויותיהם מגלמים השחקנים, וזהו החלק המעניין ביותר, כך שאולי היה עדיף פשוט להסתפק בדוקומנטרי. בטח אם אין כאן יכולת, או אפילו ניסיון אמיתי, להוסיף משהו מעבר לכרוניקה של האירועים.

חמור מכך, העובדה שחלק מהסצנות שמעמיד ברג כאילו נחתכו מסתם סרט פעולה שאפשר למצוא באולם ליד, מעוררת חוסר נוחות מניצול האירועים האמיתיים להפקת ריגושים. בשאר הזמן הסרט מאוד ריאליסטי, ויש לציין כי רגעי הפיגוע קשים לצפייה, ומציגים מראות שזכורים כאן משידורי חדשות בימי הסלמה. לכך מתווספת אסתטיקה של צילום המדמה מצלמות אבטחה וטלפונים ניידים. מה שבשנים האחרונות מופיע בסרטים רבים דווקא כרמז לאופן שבו אמריקה ממשטרת ומגבילה את החופש, מראה במקרה זה את הצד השני של המטבע, כהוכחה ליעילות הרבה של פיזור המצלמות בתפיסת הטרוריסטים.
מכל אלה, מה שמתקבל נדמה כפרק חלש בסדרת משטרה בינונית. לגיבורים של בוסטון מגיע הרבה יותר מהסרט הזה.

עוד ברשת סלבס:

תפריט ארוחת הערב שהכין אבי לוי לראש הממשלה נתניהו

תכירו את החברה החדשה של גל אמיתי

הפרויקט הסודי של שיר אלמליח וצביקה הדר

ליהיא גרינר מודה: "אני מרטשת את תמונות האינסטגרם שלי"