יש משהו חינני בפשטות הקלילה של "הפרה ז'קלין"

האם פרה מסוגלת לשחק? לא פרה מצוירת שהונפשה באנימציה תלת ממדית, החיה האמיתית. חיות מחמד כמו כלבים וחתולים, שניתנות לאילוף בקלות יחסית, צצות לעתים בסרטים, אפילו מככבות בהם. אולם גם בימים של מופעי החיות בקרקסים נדמה שלא היו יותר מדי פרות מופלאות שביצעו טריקים. הפרה שבמרכז "הפרה ז'קלין" היא נון-אקטור. רבות מהדמויות בסרט מתפעלות מיופייה, אז כנראה שבמחירוני הרבעה למיניהם היא הייתה מקבלת תעריף של כוכבת, אך היא לא פעלתנית כמו הגולדן רטריבר שאדו והחתולה ההימלאית סאסי מ"המסע המופלא הביתה". זו פרה שסוחבת משא, לוחכת עשב, ורובצת. אם תרצו, נקרא לזה מאסכולת המשחק הטבעי.
אגב, גם בסרט "הפרה ואני" מ-1959, ש"הפרה ז'קלין" עושה לו מחווה ומציג קטע מתוכו, האדם יותר דומיננטי מהבהמה. הדבר מתחבר לתחושת המציאות שמקנה הבמאי מוחמד חמידי לסיפור שלו, שאינו כולל דרמות גדולות, ומתנהל לו בנחת, מדדה בצעדי פרה.

עוד ברשת תרבות ובידור:

לכבוד יום הולדתו, קבלו את חידון הארי פוטר

השרתים של HBO נפרצו – הפרקים הודלפו

משחקי הכס: מה התואר המתאים ביותר לג'ון סנואו?

פתח (פסטה בוימד, שאפשר להכתיר בתור הכפיל האלג'יראי של יעקב כהן), חקלאי דלפון מכפר קטן באלג'יר, חולם להציג את פרתו האהובה, אפילו הנערצת, בבמה המכובדת ביותר בעולם – תערוכת הענק השנתית של ענף החקלאות בפריז. אז הוא מנדנד ומנדנד למארגנים, עד שמתקבלת ההזמנה המיוחלת. מכיוון שבכיסיו מצוי בעיקר חול, ופרוטות אין, הוא מקושש מעט תרומות משכניו. אך גם זה לא מספיק לכיסוי הוצאות הנסיעה, והוא נאלץ לצעוד ברגל בחברת ז'קלין ממרסיי לפריז.

לאורך הטיול הוא יעצור לסלפי עם עוברי אורח, יתמודד מעט עם מזג אוויר לא נוח, ויחבור אל גיסו הערס (ג'מאל דבוז) ולרוזן ג'נטלמני (למבר וילסון) שמלבד אחוזה שזקוקה לשיפוץ ותואר אצולה לא נשאר לו דבר מההון המשפחתי. אך כאמור, פתח וז'קלין לא ייתקלו בהרפתקאות מסמרות שיער ופרווה. המשבר הגדול ביותר יתרחש כשהחנון יטעם לראשונה ליקר אגסים, ותמונה מביכה שלו בשכרותו תישלח בטעות אל אשתו הממתינה בבית.

אני משתמש בכוונה במונח "טיול" במקום ב"מסע", משום שבהשוואה לסרטי מסעות גדולים שכוללים בתוכם שינוי פנימי עמוק שעוברות הדמויות לאורך הדרך, בסרטים דוגמת "פריסיליה מלכת המדבר" או "סיפור פשוט", התהליך בסרט הזה שטחי וצפוי מדי, כמו בספר לילדים. בעצם, אפילו בהשוואה לתחכום ולריגוש שניתן למצוא בספר כמו "הקוסם מארץ עוץ", ב"הפרה ז'קלין", שכלל אינו סרט ילדים בהגדרתו (אם כי לטעמי מתאים לבילוי משפחתי בחופש הגדול), יש פחות תחכום ומין מסר בנאלי של "לא צריך אמצעים או קשרים, האמן בעצמך ותצליח להגיע מהחור שאתה גר בו לפסגה המקצועית ולהגשים את עצמך".

עם זאת, יש משהו חינני בפשטות הקלילה של הטיול הזה. גם בזכות משחקו האמין ומעורר הסימפטיה של בוימד כבור שנרגש לחוות לראשונה את העולם הגדול, ונראה באמת מתלהב מהמראות סביבו. הוא אף משכנע באכפתיות שלו לפרתו. הבמאי חמידי, שעסק בנושא הזהות האלג'יראית-צרפתית גם בסרטיו הקודמים, מתרכז הפעם בלהעלות חיוך, ואוסף הסצנות שהוא מעמיד הן כמו גלויות. את הכפר הנחשל ממנו יוצא פתח, שכל תושביו מתגודדים סביב הלפטופ היחיד שמשמש כצוהר לתבל, הוא אמנם משרטט כפרמיטיבי עד נלעג. אך דווקא בחברה הדתית המסורתית מאופיינת אשתו של פתח כלא פרייארית שמחזיקה אותו חזק ב...עטינים, וגם הודפת בעצמאות את חיזוריו של שכן שמנסה בעקשנות לתפוס את מקומו של בעלה בהיעדרו. בדיחה על איך משפט אחד שאומר פתח בריאיון טלוויזיוני קצרצר נעשה ללהיט ויראלי שהופך אותו לגיבור תרבות היא ניסיון להכניס קצת סאטירה וביקורת, שנותרת לא מפותחת, אך מובן שאף פרה קדושה לא תישחט בקומדיה הזו. פה מעריצים פרות.