הקסם של "חיות הפלא" הותיר אותנו אדישים

סרטים מסוג סרטי הפנטזיה מסדרת "הארי פוטר" הם בעיניי כמו כוסברה. יש את אלו שאוהבים אותם בטירוף ויש את אלו שלא יכולים לסבול אותם. בכל מקרה, אין מישהו שאדיש אליהם, כך אומרים. אז תנו לי לנפץ לכם לרגע את האקסיומה. על אף שאני מגדיר את עצמי כאנין טעם, אני אדיש לכוסברה. יש את זה במנה? סבבה. אין את זה במנה? גם סבבה. וכך, כשתהיתי לעצמי מה אני באמת חושב על הספין האוף של הארי פוטר, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" בבימויו של אותו דיויד ייטס על פי ספרה של אותה ג'יי קיי רולינג, לא מצאתי במוחי תשובה אחת מוחצת וכשנשאלתי איך היה הסרט גם כאן תשובתי הייתה: סבבה.

15 שנה עברו מיציאתו של "הארי פוטר ואבן החכמים" לאקרנים. 15 שנה! כמה זקנים אתם מרגישים עכשיו? אני אהבתי את הסרטים הראשונים בסדרה הפופולארית אבל באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי אותם. במיוחד כאשר סדרת סרטי פנטזיה צנועה אחרת בשם "שר הטבעות" כבשה את תשומת ליבי. עם זאת, אני מבין לחלוטין את אלו שנשבו בעולמו המטורף של פוטר, בדמויות הכתובות היטב, בחדשנות ובפנטזיה העשויה בקפידה. הדבר הראשון שחשבתי עליו כששמתי פעמיי לכיוון בית הקולנוע כדי לצפות ב"חיות הפלא" (תסלחו לי על הקיצור) זה כמה קשה יהיה לסרט החדש להתחרות בסרטים שוברי הקופות שקדמו לו וכמה בלתי אפשרי יהיה לשחזר את ההצלחה ולזכות באהדת הקהל. הדבר השני שחשבתי עליו הוא שאת סרטי "הארי פוטר" ראיתי בתור ילד, הרי זהו בגדול קהל היעד של הסרטים האלה, וכעת אני צריך לבחון את "חיות הפלא" כאדם ציני ומבוגר. עם זאת, ניסיתי לצפות בסרט בעין פחות סרקסיסטית, להביא לביטוי את הילד שבי וללכת לאיבוד בקסם. ואכן, הסרט מפצה על החוסר בתיחכום בתסריט ובפיתול עלילתי על ידי אפקטיים מרהיבים ושימוש נכון בטכנולוגיית הצילום ב- 3D שמכניסים את הצופה לעולם המיוחד והקסום שהיוצרים מבקשים ליצור.

גיבור הסרט הוא ניוט סלמנדרה (שם קצת פחות קליט מהארי פוטר) אותו מגלם אדי רדמיין המופלא ("עלובי החיים", "התאוריה של הכל"). רדמיין הוא אחת מהתגליות הקולנועית הגדולות של השנים האחרונות, ניתן לומר זאת בביטחון  לאחר שביטא יכולות משחק מרשימות כפרופסור סטיבן הוקינג ב"התאוריה של הכל" ואף זכה על תפקיד זה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר. אף על פי כן, בסרט בו אנו עוסקים, רדמיין לא מצליח לטעמי להביא לידי ביטוי את קסמו הייחודי וכשמדובר בסרט על קסמים, זה כנראה פרדוקס. אבל באמת, ייתכן שהתפקיד פשוט קטן עליו. ניוט חמוד, מקסים, טוב לב ואכפתי אבל אנחנו פשוט לא יודעים מספיק על נבכי נשמתו. וכשאין עומק, כצופים, קשה לנו לרוץ איתו למרחקים ארוכים. החיבור הרגשי שנוצר בין הצופים להארי פוטר כבר בתחילט סיפורו, לא מצליח להתגבש כאן, מה שמשפיע על כל הסרט, לא משנה כמה החיות חמודות והסינמטוגרפיה מהפנטת.

הסיפור מתרחש באותו עולם של הארי ושל הוגוורטס אבל 70 שנה בערך לפני העלילה המוכרת, בניו יורק של שנות ה-20. למעשה "חיות הפלא" הוא ספר לימוד כחלק מהסילבוס בהוגוורטס של המאה ה-21 וניוט הוא מחברו. הגיבור שלנו הוא הוא סוג של דוקטור דוליטל מוזר של חיות מופלאות והזויות, הוא מציל אותן ומכניס אותן למזוודה קסומה המכילה עולם שלם בפני עצמו. כשהוא מגיע לניו יורק המזוודה שלו נלקחת בטעות על ידי מוגול (אדם רגיל שאינו קוסם) בשם ג'ייקוב קובלסקי (דן פוגלר בתפקיד משעשע ביותר) מה שמוביל לכמה מהחיות לברוח מהתיק ולהתרוצץ ברחובות ניו יורק. כל זה קורה בזמן שכח הרסני מחריב את העיר. אל ניוט וג'ייקוב מצטרפות האחיות טינה (קתרין ווטרסטון) וקוויני (אליסון סודוול) במטרה להשיב את הסרט לקדמותו. קולין פארל משחק הילאי בכיר במועצת הקוסמים או איזשהו קשקוש אחר בתפקיד שבאמת לא ראוי להרחבה. במהלך העלילה הצפויה להחריד, דמותו של קרדיינס שמגלם עזרא מילר המוכשר ("חייבים לדבר על קווין", "כמה טוב להיות פרח קיר") מספקת טוויסט מרענן.

עוד ברשת בידור:

הטריילר החדש של היפה והחיה

ביקורת סרט: הסרבן של מל גיבסון

אל תטעו זהו לא סרט רע. הזמן (כמעט שעתיים ורבע) עובר ביעף, יש משחק טוב, הרפתקאות מלאות אקשן ועולם צבעוני ופנטסטי שנחשף לפנינו כולל הרמזים נכונים לסדרה המקורית. השאלה שצריכה להישאל היא למי בעצם מיועד הסרט? כמובן שלחובבי הז'אנר, אבל האם הוא מיועד למעריצי הארי פוטר שיפתחו אובססיה להשוואה בין הסדרה המקורית לסרט החדש? או לצופים חדשים שלא ידעו את הרמיוני, צעירים כנראה, שיחוו את את הסרט כמוצר העומד בפני עצמו? כנראה שכמו הטעם שלי בכוסברה, התשובה נמצאת איפשהו באמצע. בכל מקרה, אני סמוך ובטוח שיהיה מי שיתאהב.

"חיות הפלא והיכן למצוא אותן", החל מהיום, יום ה 17.11.16, בבתי הקולנוע.