בלייד ראנר 2049: המעריצים האדוקים ישמחו, השאר יירדמו

נתחיל בזה שגם את "בלייד ראנר" המקורי לא אהבתי במיוחד. כמובן, אי אפשר שלא להעריך מאוד את חשיבותו העצומה, להוקיר את חידושיו ותרומתו, ולהודות שמאז צאתו ועד היום אין כמעט אף סרט מד"ב שלא גונב ממנו משהו. אבל זהו גם סרט שהתיישן מאוד בעיניי. "בלייד ראנר 2049" היה יכול לפתוח את התריסים ביצירת הפילם נואר הדיסטופית של רידלי סקוט משנת 1982, להכניס קצת אור ואוויר צח, ולרענן אותה עבור מבקרים חדשים. אך אולי בגלל החרדה מפני ההתעסקות בקלאסיקה, או משום מעורבותם של סקוט כמפיק, ושל המפטון פנצ'ר (שהיה שותף לכתיבת הסרט הראשון) כתסריטאי, התוצאה כבולה מדי לחזון ההוא. ודווקא במאי כישרוני ומקורי כמו דני וילנב ("המפגש") הוכיח שהוא ממש לא צריך שיכוונו אותו. אז המעריצים האדוקים של סקוט אולי ישמחו, אבל עבור השאר הקצב המיושן של הסרט החדש, שאורכו למעלה משעתיים וחצי, עלול להתגלות כמכביד.

עוד ברשת תרבות ובידור:

איך היו נראים הסרטים מפעם אם היו בהם סמארטפונים?

כמה מהסרטים הגדולים של 1997 באמת ראיתם?

כמה אתם שולטים בתרבות ישראלית עכשווית?

כתוביות קצרות ואינפורמטיביות שמופיעות על המסך בפתיחתו מוסרות בתמצות את מה שהכרחי לדעת על העולם העתידני, ועל מה שקרה בין 2019, מועד ההתרחשויות בפרק הקודם, ל2049. (מי שרוצה יכול לחפש ברשת שלושה סרטים קצרים שנוצרו במיוחד לקראת עליית הפרק החדש ומגוללים בהרחבה את האירועים החשובים שכביכול אירעו בין התקופות). כזכור, בסרט ההוא גילם האריסון פורד את דקארד, בלש שנשלח לאתר ולחסל רפליקנטים (אנדרואידים, כלומר, רובוטים דמויי אדם) שהתמרדו נגד יוצריהם האנושיים. בפרק החדש ריאן גוסלינג מגלם את קיי (K), תוצר דור חדש וצייתני של רפליקנטים, הנשלח להשלים משימה דומה.

כבר בסצנה הראשונה הוא מאתר אנדרואיד מבוגר (דייב בטיסטה) המתבודד בחווה. העימות בין הבלש הצעיר למבוקש מהדור הנכחד שהוא נשלח "להוציא לפנסיה" (מונח סמלי ביותר) מוסיף עוד נדבך לסוגיות פערי הדורות, האבהות, והאדיפאליות, שמלוות את הסרט. במהלך הביקור בחווה חושף הבלש סוד שהיה קבור באדמה, ועלול לערער את הדו-קיום העדין בין בני האדם בשר ודם לאלה הסינתטיים. המפקדת (רובין רייט) דורשת ממנו לחקור את העניין לעומק, בעיקר כדי שיוכלו לתקן ולהסתיר אותו בטרם יתגלה. אך יש כמובן מי שמעוניין לנצל את הגילוי הסנסציוני לצרכיו, תעשיין עשיר שהשתלט על התאגיד לייצור רפליקנטים. משחק אותו גא'רד לטו, שלאחרונה הוא הבחור שבהוליווד מרימים לו טלפון כשצריך מישהו איכותי לתפקידים אקסצנטריים, אך כאן מספק הופעה שנופלת מהסטנדרט, ובעיקר מבליטה את תלותו באלמנט שיסייע בעבודה על דמות מן החוץ. כך התעשיין העשיר וואלאס הוא עיוור, ולטו מסתובב עם עדשות מגע של אישונים מוגדלים ובהירים.

אגב, ליהוקה של רייט דווקא מעורר אסוציאציה לסרט מד"ב אחר שאני מקווה שלא פספסתם – "כנס העתידנים" של ארי פולמן – שגם הוא דן בדרכו בתהיות של במה מותר האדם מהשכפול התעשייתי שלו. כשב"בלייד ראנר 2049" אמצעי הבידור החביב על הדמויות הוא צפייה בהולוגרמות סלבס מהמאה העשרים בהופעה "חיה", כמו סינטרה ואלוויס, אנשים שפניהם הפכו לסמל כבר בחייהם, זה בכלל יוצר השקה מעניינת למה שמתרחש בסרט של פולמן.

הליהוק המצטיין ביותר הוא של שלוש שחקניות-דוגמניות יפיפיות, שאכן נראות כאילו נבראו בידי תוכנת פוטושופ מתקדמת. אנה דה ארמאס הקובנית בתור אהובתו הוירטואלית של קיי, המעדיף לנהל מערכת יחסים עם אשליה, או שמא אינו מסוגל, או אולי פוחד, להיקשר לאהובה גשמית. סילביה הוקס ההולנדית כ"לאב", הפועלת כיד ימינו הקטלנית של וואלאס, גם היא יצור שנועד לרצות את הגבר. ובתפקיד קטן יותר מקנזי דיוויס (הזכורה מהפרק הבולט "סן ג'וניפרו" ב"מראה שחורה"), בתור יצאנית שמתיימרת לפתות את קיי הספק ריק מבפנים. נדמה שלא במקרה עוצב לדמותה מראה שהופך אותה לכמעט רפליקטנית של דריל האנה, מכוכבות הסרט הראשון.

החקירה של קיי כמובן חורגת הרבה מעבר לציד ראשים, ומתחקה אחר השאלות הפילוסופיות שהעניקו לסרט הקודם את עומקיו, בתוספת כמה חדשות, כמו האם האופן שבו אנו באים לעולם מעיד על מידת אנושיותנו.
את המסע ילווה הצילום המרשים של רוג'ר דיקיניס ("ארץ קשוחה", "סקייפול"), שיוצר כמה פריימים מהממים בגווני זהב, אך גם יותר מדי פריימים אפלים בהם חלקים מהמסך פשוט מושחרים לחלוטין.

רגע, יכול להיות שדיברנו על הסרט כל כך הרבה וטרם התייחסנו לשובו של פורד לאחד מתפקידיו הנודעים ביותר? ובכן, זה משום שבניגוד לדומיננטיות שלו במסע היח"צ, כאן זה לחלוטין המופע של גוסלינג, ולפורד חלק צנוע יחסית בסיפור. עם זאת הכריזמה הגדולה שהוא מביא איתו, בטח בתפקיד שהוא מכיר היטב וחוזר אליו בקלות, אכן יוצרת את התחושה שהוא ממלא את הסרט.

"בלייד ראנר" המקורי הוא כידוע עיבוד לרומן של סופר המד"ב פיליפ קי. דיק "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות". גם לאחר הצפייה ב"בלייד ראנר 2049" לא בטוח שתדעו את התשובה, אבל בהחלט מעניין להרהר בה ובשאלות אחרות שהוא מעלה. חוץ מזה, אם מי שיושב במושב לצידכם נרדם באמצע - כמו שבהחלט ייתכן שיקרה - והוא במקרה אנדרואיד, אולי לפחות תוכלו לברר איתו את הסוגיה.