"עכשיו, כשאני רגע לפני לידה, אני מעריצה את אימי אפילו יותר"
אחרי שכיכבה כבר מילדות בתוכניות טלוויזיה, סרטים והצגות, השחקנית והיוצרת אלה ארמוני חשפה בשנה שעברה בסרט תיעודי זוכה פרסים את המסע לחיפוש אחר זהות אביה ואת מערכת היחסים הטעונה עם אימה, הזמרת דפנה ארמוני. כעת, כשהיא בחודש התשיעי להריונה ומככבת בסרט החדש "האחד והיחיד שלי" - שוחחה ארמוני עם רשת 13 על הקריירה שלה בראי הורות עתידית, האם היא מרגישה יותר בנוח בימינו מאחורי המצלמה ומהו הדבר שתמיד חלמה לעשות
בשנים האחרונות, הפך המונח "נפו בייבי" ("נפו" מלשון נפוטיזם) לאחת ממילות הגנאי הפופולריות ביותר לכוכבי השעה. כמו בכל תחום, המחשבה שנפוטיזם וקשרים רבים במקומות הנכונים הביאו אותך לתהילה - ולא כישוריך - קשה מנשוא. נכון, עולם הסלבריטאות לא דורש ממש רחמים, אך מה שרבים לא מבינים - או בוחרים להתעלם איתו - שחיים בהם יכולותיך מושוות מדי יום להורה או דוד מפורסם ואהוב, או תדמיתך הציבורית נותרת "הבן של" במשך שנים, אינם בדיוק כר של שושנים.
"אני מרגישה שאני עברתי עם זה שינוי כלשהו - פעם זה היה לי לא נוח, אבל היום אני גאה בזה!", אומרת השחקנית והיוצרת אלה ארמוני על תדמית "הבת של" שהוצמדה לה לאורך השנים. אחרי הכול, ארמוני ידועה לרבים בתור בתה של הזמרת דפנה ארמוני - הורות שהייתה לאורך השנים מקור לשמועות, עד שארמוני הצעירה בעצמה יצרה בשנה שעברה סרט תיעודי זוכה פרסים (פרס הבימוי והעריכה בפסטיבל דוקאביב 2025, לצד מועמדות טרייה לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי) על מערכת היחסים המשפחתית, "ספק ילדה ספק אישה - אלה ודפנה ארמוני".
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
כעת, כשהיא בעצמה נמצאת בחודש התשיעי להריונה ומככבת ב"האחד והיחיד שלי " - סרט חדש שעולה לאקרנים בישראל בסוף השבוע הקרוב, אשר עוסק בחיים שלאחר הלידה - שוחחה ארמוני עם רשת 13 על הקריירה שלה בראי ההורות העתידית, על אם היא מרגישה יותר בנוח בימינו מאחורי המצלמה, ומה הדבר שתמיד חלמה לעשות.
"האחד והיחיד שלי", סרטו של דוד טאובר (המגיע מרקע חרדי) שהוקרן בשנה שעברה בפסטיבל ירושלים ושהופק בתמיכת "קרן קולנוע שומרון", הוא מעין מותחן פסיכולוגי העוקב אחר שירה (טליה ברטפלד), בעלת תשובה צעירה, שמגיעה לרבנית (נווית סיטבון) שבועות ספורים אחרי הלידה הראשונה שלה, וטוענת כי בעלה (נדב אנטמן-רון) הוחלף. בעוד הסובבים מתקשים להבין במה מדובר - הרי הבעל נראה בדיוק אותו הדבר - שירה משוכנעת כי משהו קרה לאיש שאהבה.
ארמוני מגלמת בסרט את גאיה, דמות מסתורית העובדת באולם חתונות סמוך - מה היא יודעת? מי היא? האם היא קשורה לשירה, והאם זו אכן אומרת את האמת? "דוד טאובר פנה אליי כי הוא זכר אותי בסרט של שבי גביזון, 'געגוע'", מספרת ארמוני כיצד התגלגלה לפרויקט, "הוא שלח לי את התסריט שהיה מיוחד מאוד ואחר בעיניי - אז אמרתי לו שאשמח לשחק".
את עצמך נמצאת כיום בהיריון מתקדם מאוד, ממש רגע לפני לידה. את רואה את העבודה שלך על הסרט באור אחר היום?
"הדמות שלי לא מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה - יש לה עניינים אחרים. לא מזמן, כשראיתי שוב את הסרט בהקרנה שהייתה ביפו, לרגע שכחתי שאני משחקת שם, והיה לי מעניין לראות את הסיפור על זוג צעיר שמתמודד עם תינוק חדש. כמובן שזה חיבור אחר מאשר לפני ההיריון. אני חושבת שזה נושא חשוב, ודוד טאובר תפס זווית מאוד מעניינת לספר את הסיפור של הזוג הזה. בכלל, אני חושבת שיש לו ראש אחר ומעניין".
ארמוני בת ה-33 אינה זרה כלל לעולם המשחק ולתעשייה. כמי שמופיעה על המסך מאז ילדותה, זו נעה בין תפקידים בסדרות נוער כמו "100 בתנ"ך" לסרטי דרמה כמו "הכול שבור ורוקד", ועד קריירה נרחבת בתפקידי דיבוב ובתיאטרון. אחרי מספר סרטים קצרים שיצרה, היא פנתה כאמור בשנה שעברה לבכורת הבימוי באורך מלא שלה, הסרט התיעודי "ספק ילדה ספק אישה - אלה ודפנה ארמוני". אחת משני ילדיה היחידים של דפנה ארמוני (לצד אחיה התאום עדן), זהות אביה של אלה נותרה בסוד ממנה ומהעולם כולו. כשהייתה בת 30, קיבלה מאימה קלטות וידאו שיוכלו לענות אחת ולתמיד מיהו אביה. הסרט התיעודי שיצרה מתחיל את דרכו מנקודה זו, ושם לראווה את מערכת היחסים הטעונה והיצרית בין האם והבת המפורסמות.
בהקשר דומה - האם את מסתכלת על העבודה על סרטך התיעודי באורח שונה?
"כן, כיום הצפייה בו מרגישה אחרת. זה סרט על אמא ובת - עליי ועל אמא שלי - ועכשיו יש לי בת בבטן. הייתי בהקרנה שלו לפני שבועיים, ופתאום ממש התרגשתי, כאילו אני רואה את הסרט בפעם הראשונה. זו הייתה צפייה אותה ראיתי דרך נקודת המבט של האם. ראיתי יותר את אמא שלי ואת ההתמודדות שלה כאם חד-הורית, וזה העלה לי דמעות. לי יש בן זוג תומך, אבל אמא שלי גידלה אותי לבד. חשבתי עליה עולה במדרגות עם בטן הריונית ומתמודדת עם הכול לבדה. כמה שהערצתי אותה לפני - עכשיו כשאני בהיריון, אני מעריצה אותה אפילו יותר".
נגעת בלא מעט סוגי אמנויות שונים לאורך השנים. יש משהו שעדיין לא יצא לך להתנסות בו ושנמצא ב"רשימת המשאלות" שלך?
"הרבה זמן לא שיחקתי, ובתקופה האחרונה אני מרגישה שבא לי לחזור לשחק - לפחות אם הדמות שואלת את אותן השאלות שגם אני שואלת. אני גם תסריטאית וכותבת סדרה קומית, ומחכה שגוף שידור ירים את הכפפה".
למרות שבכורת הבימוי שלה הציבה אותה במקום אחר בתעשייה - וגם מול משפחתה - ארמוני אינה בהכרח מרגישה יותר בנוח מאחורי המצלמה מאשר מלפניה. "אני מרגישה בנוח גם כשחקנית וגם מאחורי המצלמה", היא אומרת, "כשיש פרויקט שאני מחוברת אליו, אז אני מחוברת אליו. זה לא משנה אם זה לפני או אחורי המצלמה".
