עם כל הכבוד לכוכב בשדרה: הסרט החדש של גל גדות מוכיח שיש לה עוד דרך ארוכה לעבור

רייצ'ל סטון היא מרגלת בסוכנות הביון הבריטית MI6 ומשמשת בעיקר טכנאית, מאלו שיושבים בטנדר, מקישים ברנדומליות על המקלדת והיחידים בצוות שמבינים בטכנולוגיה בכל סרט ריגול אפשרי. מה שחברי הצוות של רייצ'ל לא יודעים עליה זה שהיא גם סוכנת בעלת יכולות לוחמה פיזית בארגון מסתורי בשם "צ'ארטר", המחזיק בנכס מסתורי (קרי, המקגאפין של הסרט) שכוחות הרשע, זאת אומרת, הנבל הגנרי של הסרט, מנסים לשים את ידיהם עליו.

אם קראתם את הפסקה הקודמת והרגשתם שקראתם כל עלילה אפשרית של כל סרט ביון/פשע/פעולה שנעשה אי-פעם בהיסטוריה של הקולנוע - אגיד לכם: ברוכים הבאים למועדון. זה בדיוק המצב ב"לב של אבן". יש פה ניסיון לייצר דמות נשית ראשית וחזקה, ראוי להערכה כשלעצמו, אבל מכאן ולהכתיר את גל גדות כ"טובה במה שהיא עושה" (לפי שוורצנגר לפחות) או למתג אותה ככוכבת אקשן בלתי נדלית - יש עוד דרך ארוכה מאוד.

אפשר להבין את הניסיון של נטפליקס להרמת הפיצ'ר הזה. גדות, על אף הטרוניות והטענות שיש לי כלפיה וכלפי כישורי המשחק שלה, היא סופרסטארית. לא בהתהוות, אלא כוכבת של ממש. לא מזמן הוכרזה כמי שתקבל בקרוב כוכב על שמה בשדרה המפורסמת בהוליווד - מה שמיד מיצב אותה בין השחקנים הגדולים, למורת רוחם של שוחרי קולנוע משכבר הימים.

אבל נטפליקס לקחו כאן הימור נוסף, שכן את הסרט הפיקו גדות ובעלה ירון ורסנו, ובקטגוריה הזו נראה כי נעשתה כל טעות אפשרית מצדם: החל מהתסריט הדלוח והצפוי, דרך הדמויות המשעממות והגנריות ועד לסצנות האקשן הבלתי מרנינות או מספקות, רחמנא לצלן.

ב"לב של אבן" יש כמה הופעות אורח מפתיעות כמו גלן קלוז ומארק איווניר (הוא משלנו!) שמבליחים לכמה דקות - אך ברור שהם כאן רק בשביל הגימיק. אין לדמויות האלו שום תרומה להתקדמות של העלילה והן יבשושיות וריקניות בסרט יבש וריקני מלכתחילה.

לצדה של גדות משחקים גם אליה בהאט ההודית הצעירה וג'יימי דורנן, שמוכר בעיקר מתפקידו ככריסטיאן גריי ב"חמישים גוונים של אפור". כנבל הראשי של הסרט, הוא בהחלט יכול להיות הגוון ה-51. גנרי ובעל מניעים דביליים לחלוטין.

בשלב (המוקדם יחסית) של הקריירה שלה, גל גדות מנסה להיות כמה דברים במקביל: שחקנית, מפיקה ובקרוב, מי יודע, אולי נראה אותה גם מביימת. אפשר למחוא לה כפיים על הניסיון אבל אי-אפשר להתעלם מהכישלון הצורם שהוא. "לב של אבן" אולי מנסה להיות "משימה בלתי אפשרית" ואולי לא. מה שבטוח, הדרך של גדות להיות טום קרוז הבא(ה) עוד ארוכה מאוד. מאוד. מאוד.

כשיצאתי מהאולם הריק של קולנוע "לב" בדיזנגוף סנטר, ניסיתי באמת לחשוב - אולי היה בכל זאת משהו טוב אחד ב"לב של אבן"? אחרי שאימצתי חזק את תאי הזיכרון שלי, נזכרתי במשהו:
השיר I want to be with you everywhere של להקת פליטווד מק התנגן באחת הסצנות.

"לב של אבן": 2 כוכבים | במאי: טום הרפר | ארה"ב, 123 דקות