"מרשעת" הפך לסנסציה עולמית – ההמשך המאכזב שלו אפילו לא מתקרב לרמתו

אחרי ש"מרשעת" הפך בשנה שעברה לסנסציה תרבותית עולמית שחצתה את עולם הקולנוע, כזה שהפך את דמויותיהן של אלפבה וגלינדה לשתיים מהדמויות האהובות ביותר בעולם בשנה האחרונה. שנה אחר כך, וצופים ברחבי העולם מחכים בקוצר רוח לסרט ההמשך שלו, "מרשעת: חלק 2", שעולה מחרתיים (חמישי) לאקרנים ברחבי הארץ.

הציפיות לסרט החדש לא פחות מענקיות: הסרט הראשון גרף כ-760 מיליון דולרים ברחבי העולם, קיבל שבחים מקיר לקיר, שירים ממנו הפכו ללהיטים גלובליים, סצנות ממנו הפכו ויראליות והוא אף היה מועמד ללא פחות מל-10 פרסי אוסקר (כולל לסרט הטוב ביותר ולשתי הכוכבות שלו, אריאנה גרנדה וסינתיה אריבו – כשהוא זוכה בקטגוריות עיצוב התלבושות ועיצוב ההפקה הטובים ביותר). האם אלפבה וגלינדה עשו זאת בענק פעם נוספת? לצערנו, התשובה שלילית – אך מורכבת.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "מאחלת לעצמי ליהנות מהרגע": עומר מושקוביץ על ההיריון, המגורים ביוון והחלום הבינלאומי

• "לחגוג את סמואה": הצצה ראשונה לסרט הלייב אקשן החדש של "מואנה"

• "זה כמו שיקוי קסמים": כוכבי האופרה המדוברת שלא מפחדים לחלום

נתחיל מהסיום: "מרשעת: חלק 2" הוא לא סרט רע, אפילו לא בכלל. הבעיה העיקרית שלו היא הציפיות ממנו שהגיעו לרמות מטורפות בעקבות האהבה הגדולה שזכה לו קודמו. הצופים ברחבי העולם לא יסתפקו בלקבל משהו שהוא ברמה פחותה מהחלק הראשון, אבל לצערם נראה שזה מה שעומד לקרות כאן. האם זה אומר שהוא בדרך להיות פלופ? אין סיכוי – פשוט הצופים אולי לא ייהנו מהקסם שלו באותה מידה.

מכיוון ששני הסרטים צולמו ברציפות, גם הפעם ג'ון מ. צ'ו אמון על הבימוי, בעוד וויני הולצמן, המחזאית של המחזמר האגדי המקורי שעליו מתבססים צמד הסרטים, כתבה לו את התסריט לצידה של דיינה פוקס, שעשו זאת גם בסרט הראשון. איך קרה שעל אף שמדובר באותו צוות בדיוק, הסרט השני כל כך פחות מוצלח מהראשון? התשובה לכך לא אחידה, אבל אפשר למנות ללא מאמץ את שלל הבעיות שנמצאות לכל אורכו של הסרט, שמהווה המשך ישיר לסרט הראשון – ושעוקב אחר שתי המכשפות מארץ עוץ שדרכיהן התפצלו.

התסריט, שהוא-הוא הבסיס לסרט, לא אחיד ברמתו ולעיתים אפילו חפיפניקי. לא פעם ישנן דמויות שעוברות אירוע דרמטי במהלך הסרט שנראה כחשוב מאוד, אבל בהמשך אין לו כל זכר, ובכמה מקרים, בעיקר לקראת הסיום, אותן דמויות מפסיקות להופיע, מבלי שיש המשכיות כלשהי לעלילה, גם אם הדבר עשוי להשפיע מאוד על שאר הדמויות. עם זאת, הוא כן ראוי לשבח על הבחירה האמיצה שלמזער ככל האפשר את דמותה של דורותי ושאר חבר, ובעיקר על המסר האנטי-פשיסטי שלו, על הכניעה העיוורת לתעלומה של הציבור הרחב כשאלפבה מוצגת בפניו כ"רעה" מבלי שהם יודעים את הסיבה האמיתית לכך, על העוצמה שבחברות אמת ועל הצגת השנאה לכל מה ששונה מהמיינסטרים כדבר שלילי.

הפסקול, שנוצר על ידי סטיבן שוורץ האגדי שיצר את השירים האלמותיים מהמחזמר ושהלחין לצידו של ג'ון פאוול את שני הסרטים, די חסר מעוף – וזה נורא מבאס כשמדובר בעבודה של אחד המוזיקאים הגדולים בעולם.

ומה עם הבימוי? לאחר צאת הסרט הקודם, כל הוליווד הייתה בטוחה שצ'ו יקבל מועמדות לאוסקר על הבימוי, מה שלא קרה בסופו של דבר – דבר שעורר כל זעקה בקרב המעריצים. הפעם זה לא יקרה: אולי השתן של הצלחת "מרשעת" הראשון עלה לו לראש, אבל הבמאי האמריקאי לא הצליח ליצור סרט סוחף דיו כדי שיוכל להיווצר בקרב הצופים תחושת סיפוק גדול כפי שהיה בקודמו, וכל זה מבלי שנדבר על כך שהסרט מרגיש נורא מזורז, בהילוך מהיר, וזאת למרות שהוא אורך לא פחות מ-137 דקות. כן, פעם נוספת שישנה השוואה לסרט הקודם – אבל אין מה לעשות, החלק השני לא עומד לבדו של קודמו, אלא לצידו. הם הולכים יד ביד, גם אם אחד מהם הוא חזק וגדול והשני אפילו לא מתקרב לכך.

החוזקות הגדולות ביותר של הסרט הן, איך לא, גרנדה ואריבו. הכימיה בין השתיים היא מטורפת, אולי מהטובות ביותר שנראו בקולנוע מזה שנים – ולא רק בזה שנוצר בהוליווד. מדובר בשחקניות שהן זמרות שהן לא פחות מעילוי, ובזמרות שהן לא פחות משחקניות מעולות. הן יודעות לתקשר אחת עם השנייה במבט בלבד, ומצליחות לצלוח כל רגע ורגע בסרט – בין אם הוא דרמטי או קומי. וקטעי השירה? גם אם השירים הטובים יותר הופיעו בסרט הקודם, הן עושות עבודה משובחת בכל תחום שהן נוגעות בו.

מההיבט הזה, ההפתעה האמיתית ב"מרשעת: חלק 2" היא שאם בסרט הקודם אריבו הייתה די אנונימית (וזה מעיד בעיקר על הקהל, שלאו דווקא מכיר את השחקנית האדירה הזו) והצליחה לבלוט יותר מגרנדה עצמה, אחת הזמרות האהובות והמצליחות בעולם, הפעם המצב השתנה: גרנדה מצליחה להתעלות באופן משמעותי על חברתה, דבר שהוא ממש לא ברור כלל מאליו. כך או כך, לא נתפלא אם נראה את שתיהן מועמדות גם בטקס האוסקר הקרוב – ואם רק אחת מהן תעשה זאת, נרשה לנו להמר על גרנדה כזו ששמה יושמע כאחת מחמש המועמדות הסופיות.

גם שאר שחקני הסרט, שהוא לא פחות ממתק לעיניים, עושים את עבודתם בצורה מוצלחת, אם כי התסריט לא נותן להם מספיק במה, ובאופן טבעי נותן אותה לגרנדה ואריבו. ההחלטה מתבקשת ונכונה, אבל הסיפורים של כמה מהדמויות האחרות – בעיקר אלו של הקוסם מארץ עוץ (ג'ף גולדבלום) ושל פיירו (ג'ונתן ביילי, שכמעט ולא קיבל בשר בתפקיד) – מתמסמסים במהירות לטובת הכוכבות שלו.

"מרשעת: חלק 2" יעמוד לעד בצילו של הסרט הראשון, וזה דבר שיהיה לרעתו לתמיד. זה לא שמדובר בסרט גרוע, אפילו לא קרוב לכך, אלא פשוט בסרט שהציפיות ממנו פגעו בו מאוד. ההגדרה "בסדר, אבל..." כאילו הומצאה במיוחד עבורו, וכשצולחים אותו עד סופו, אי אפשר שלא לצאת ממנו מאוכזבים. אם בפעם הקודמת יצאנו מהסרט כשאנחנו לא יכולים להתאפק לחזור לארץ עוץ, הפעם נראה שנלך בדרך הלבנים הצהובות כדי להתרחק ממנה, ולא בטוח שנרצה לשוב לבקר בה פעם נוספת.