אולי הסרט הזה לא כזה מופרע, אבל הוא כן פשוט קורע מצחוק
מה שהחל לפני יותר מעשור וחצי כסדרת רשת, מצא את הגלגול העדכני שלו על המסך הגדול, בסרט שאפשר ליהנות ממנו גם מבלי להכיר את עברו - וזה אומר הכול. הסגנון המוקומנטרי שלו תורם לעלילה, המחוות לסרטי העבר עושות טוב על הלב, הרגעים הקיצוניים שלו מוצלחים והעריכה שלו מדהימה - אין ספק, "הסרט המופרע בכל הזמנים" עושה הרבה כבוד לסרטים המצחיקים באמת של פעם
במשך 17 שנה, מנסים שני חברי ילדות להופיע עם ההרכב שלהם במועדון מפורסם בטורונטו שבקנדה - והדרכים שלכם להשגת מטרתם לא בדיוק קונבנציונליות או הגיוניות. הניסיונות של השניים כושלים פעם אחר פעם, אבל כעת הם רקחו תוכנית בהשראת הסרט "בחזרה לעתיד", וכשזו משתבשת הצמד מוצא את עצמו בשנת 2008.
את ה"דמויות" שמופיעות ב"הסרט המופרע בכל הזמנים" יצרו מאט ג'ונסון וג'יי מק'קרול, שהחלו את דרכם בסדרת הרשת "Nirvana the Band the Show", שהפכה בהמשך לסיטקום טלוויזיוני, וכעת גלגולה המתקדם ביותר מגיע אל בתי הקולנוע. אבל למרות שהסרט הוא בעצם המשך של הסיפור, גם אם לא הכרתם את הדמויות חוויית הצפייה שלכם לא תפגע כלל. אתם מכירים את הסיפור הזה? אל דאגה: החוויה שלכם רק תועשר מכך.
כל ההקדמה הזו מובילה אותנו לבחירה בשם העברי של הסרט. במקור, הסרט נקרא "Nirvana the Band the Show the Movie", אך בארץ תורגם, כאמור, ל"הסרט המופרע בכל הזמנים".השינוי הזה מפספס לחלוטין את המשמעות שהשם המקורי מוסיף לסרט, שמכניס בתוכו את הגלגול של היצירה בין המדיומים, את האופי המודע לעצמו שמתקיים לאורך כל הדרך ועל האופי הלא מתחנף והאותנטי שלו. יותר מזה, הוא מטעה לגבי תוכנו. כל מי שראה שניים-שלושה סרטים מופרעים ומשוגעים בחיי יוכל להגיד שזה לא החלק המשמעותי בו.
ונחזור לסרט. לאחר שנים של ניסיונות מטורפים וכושלים, הצמד מוצא את עצמו בטעות ב-2008, איפה שהכול התחיל, ואף פוגשים את עצמם בצעירותם, וגורמים להם של העבר (הסתבכתם?) להימנע משינוי העתיד, או שלא? הסרט מדהים בכך שהוא מכניס בקלות גדולה את הצופה לעולמו, בעיקר כשחוזרים לעבר. הוא נתן תחושה של חזרת לתקופה אחרת, ואי אפשר היה שלא לצאת מהסרט בתהייה כיצד גרמו להכול להיראות כל כך אמין. הרחובות, האנשים, האווירה - הכול מגלמם את תחילת שנות ה-2000, והדמויות של מאט וג'יי בעבר נראים זהים לגמרי לדמויותיהם בהווה. התשובה תדהים גם אתכם: היוצרים השתמשו בקטעי ארכיון מתוך הצילומים של הסדרה שלהם, כמעט כולם צולמו 2006, והשיחות בין הדמויות מהעבר להווה הם פרי עבודתם המדהימה של עורכי הסרט, שהצליחו לשזור אותן לסצנות שהרגישו שצולמו במיוחד עבור הסרט.
"הסרט המופרע בכל הזמנים" מצולם בסגנון מוקומנטרי, בו הדמויות מתייחסות לנוכחות המצלמה, והשיח המודע על קולנוע משתלב בעלילת הסרט. דרך מאפיינים טכנולוגיים ותרבותיים הם מצביעים וצוחקים על השינויים שהתחוללו ב-17 השנים האחרונות. בתקופה שבה נראה שבעולם הקולנוע נשענים על שחזור תכנים מהעבר עם רימייקים וסיקוולים על סרטים אייקוניים, השניים מצליחים ליצור סרט שמתרפק על העבר, אבל לא נשען על תוכן קיים, אלא מביא את המהות שאליה אנחנו מתגעגעים למסך. ממש מסע בזמן היישר אל הקומדיות שהתגעגענו אליהן.
אמנם הנרטיב של הסרט לא מפתיע במיוחד ובמהלכו יש רמזים רבים להתקדמות העלילה (ואפילו התייחסות הומוריסטית להשראה מהסרט "בחזרה לעתיד"), אבל במקרה של הסרט הזה - זה עובד, בעיקר הודות לאווירה, להומור ולמשחק המעולה. המניעים של הדמויות ברורים ומערכות היחסים שלהם תואמות לכך, והנדינמיקה ביניהם פשוט מצחיקה. מעבר לאסתטיקה של התקופה, הבדיחות בסרט עובדות מעולה, וגורמות לצחוק לאורך כל 100 דקותיו.
משהו באסתטיקה, בקצב ובכאוס של הדמויות בסרט רמז כבר בטריילר שלו על סוג קולנוע שכמעט נעלם מהמסכים. הסרט מרגיש כמו שיגור אחורה בזמן של טיל לסוג של קולנוע שמרגיש כאילו נעלם מן המסכים, והוא מראה שלא בהכרח צריך את העלילה הכי מפתיעה או הכי פוליטיקלי קורקטית כדי להצליח היום. מה שחשוב זה להיות אותנטי ולהביא את עצמך למסך, וזה מה שג'ונסון ומק'קרול מביאים לסרט הזה: הרבה הומור, אלתור ואת עצמם, אבל באופן מוקצן בהרבה.
