יבגניה דודינה מספקת תפקיד לפנתאון בסרט בכורה של במאית שכדאי לעקוב אחריה
אחרי שהוקרן בפסטיבל קאן, "מאמא", הסרט העלילתי המלא הראשון של אור סיני, מוכיח שהיא במאית מהליגה של הגדולים. במרכזו, השחקנית הוותיקה מגלמת עובדת משק בית שמרגישה יותר בנוח בבית שבו היא עובדת מאשר בביתה שלה. כך, הבמאית יוצרת סרט שעוסק במושג החמקמק הזה שנקרא "בית", שמצליח אפילו לשבור את הלב
ב"ערך סנטימנטלי", נציג נורווגיה לאוסקר האחרון (שגם קטף את פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר), מככבים לא מעט שחקנים מעוטרים, ביניהם רנאטה ריינסב, אל פנינג וסטלאן סקושגורד. לצד השמות הענקיים האלה, שבמאי הסרט יואכים טרייר הפליא ללהק, מופיעה דמות נוספת שעבודת הליהוק שלה הייתה לא פחות מצוינת: הבית שבו מתרחשת העלילה. כך, לצד שחקנים בשר ודם, ב"ערך סנטימנטלי" מככב גם מבנה מפעים ביופיו, שבחסות העלילה מוצע למכירה בתחילת הסרט. הדמויות תוהות לא פעם על קנקנו של הבית, על מה הוא יודע ושומע, על הסדקים בקירות שרק הולכים ונפערים. טרייר מוכיח שהוא במאי על, והעבודה שלו עם הבית היא מלאכת מחשבת. אבל נחשו מה? אור סיני הישראלית עושה את זה טוב יותר.
"מאמא" הוא סרטה הארוך הראשון של סיני, שכסטודנטית בבית הספר היוקרתי לקולנוע "סם שפיגל" זכתה ב-2016 ב-Cinéfondation – מסגרת סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן – עם סרט הגמר שלה, "אנה". אותה זכייתה הקנתה לה את הזכות להציג את פיצ'ר הבכורה שלה באחת המסגרות הרשמיות של הפסטיבל, ו"מאמא" אכן הוצג בהקרנה מיוחדת בפסטיבל של השנה שעברה. למעשה, סיני כתבה וצילמה את "מאמא" בידיעה שהקרנת הבכורה שלו תיערך בפסטיבל הקולנוע הכי חשוב בעולם, תהיה התוצאה אשר תהיה, עם ציפיות לא מעטות לראות מה הסטודנטית המבטיחה לקולנוע בישלה בתשע שנים שעברו מאז שזכתה. בקטנה.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
בסרט הביכורים שלה, סיני חוזרת לשתף פעולה עם יבגניה דודינה, שכיכבה גם ב"אנה", ומגלמת ב"מאמא" – בשילוב מדויק של קשיחות ורגישות כמו שרק שחקנית משובחת כמוה יודעת, בעוד תפקיד לפנתאון – את מילה, אישה פולנייה שעובדת בישראל כמנהלת משק בית, ומפרנסת מרחוק את הבעל והבת שהשאירה מאחור. השנים בארץ והעברית שהיא רכשה קרקעו אותה כאן, ובתחילת הסרט נדמה שהיא בעלת הווילה המפוארת שבה היא גרה, ולא מהגרת עבודה ש"רק" מנקה את הבית ומבשלת ליושביו (קוסקוס, יש לציין).
כבר בסצנה הראשונה של הסרט, סיני מעלה לדיון את מקומה הדואלי של מילה כמי שמתחזקת בית שלא שייך לה. האם היעדר שמה בטאבו הופך את הזיקה שלה לבית להדוקה פחות מזו של בעלי הנכס? הרי היא זו שמנקה את הרצפות, מצחצחת את החלונות ומבריקה את השיש, ואין מי שמכירה אותו יותר טוב ממנה, גם לא בעלת הבית שמעסיקה אותה (חלי גולדנברג, שכיף לפגוש על המסך הגדול אחרי לא מעט שנים). רומן עז-יצרים של מילה עם הגנן של הבית (התגלית מרטין אוגבו) משריש אותה עוד יותר בגבולות הווילה – אז איך זה שמילה היא רק אורחת בביתה שלה?
סיני יצרה סרט שהוא למעשה שאלה על הנוכחות שלנו, הדיירים, בבתים שתחת גגותיהם אנחנו חוסים. מילה היא הדמות שבאמצעותה סיני שואלת את השאלה האקוטית הזאת, והמסע שלה, שהתחיל בבית שהיא גרה בו אבל איננו באמת שלה, ממשיך לפולין, לבית שהוא כן שלה, אבל שבו היא לא מתגוררת. החלק הארי של הסרט מתרחש בבית המשפחה של מילה, אליו היא מגיעה לביקור אחרי שנות היעדרות ממשוכות. דווקא שם – איפה שבעלותה על הנכס מעוגנת בחוק – היא מוצאת את עצמה אבודה אל מול החיים העצמאיים שבעלה ובתה בנו בזמן שהיא פרנסה אותם מרחוק. מאדונית הבית ששולטת על כל מטר מרובע בישראל, היא הופכת לאורחת במה שאמור להיות המבצר הבטוח שלה בפולין.
כאן מתחילה עבודת הבימוי של סיני עם הבית הפיזי וההתייחסות אליו כדמות בפני עצמה. מילה אמנם אפשרה לשלם על הבית באמצעות המשכורת שהיא שלחה מישראל, אבל השנים נתנו את אותותיהן, והבית הישן והמוזנח כבר מתפורר, תרתי משמע, כמו מאיים לכלות את אלה שנמצאים בתוכו ולהתרסק עליהם בעודם ישנים. זאת כמובן מטאפורה על היחסים השבריריים של מילה עם בעלה ובתה, אבל גם חלק מדיון רחב יותר, אוניברסלי, על המחיר שנשים נאלצות לשלם כשהן עוזבות את בתיהן וילדיהן כדי שיוכלו לפרנס אותם. לא סתם מי שמחליפה את מילה היא אישה צעירה ממוצא פיליפיני, שתמונה ממסוגרת של ילדה קטנה עם קוקיות ניצבת ליד המיטה שלה. זה שובר את הלב בערך כמו לצפות בפרק הסיום של "הלב", אם היינו צריכים עוד הוכחה שאימהות שעוזבות את הבית כדי לכלכל את הילדים שהשאירו מאחור מעסיקות את התרבות כבר לא מעט שנים.
צפייה ב"מאמא" מוכיחה שסיני פועלת בתוך קונטקסט של במאים גדולים, שעוסקים, ממש כמוה, במשמעות של המושג החמקמק הזה שנקרא "בית". כשדודינה עוטה על עצמה את כובד המשקל של הדיון ונושאת אותו במסע שתחילתו בישראל ושיאו בפולין, אין לנו אלא ללכת איתה, ולתהות בעצמנו – איפה בעצם אנחנו באמת גרים?
