לא רק לייק וסאבסקרייב: כך הפכו היוטיוברים לדבר הכי חם בז'אנר האימה

האם השמות "RackaRacka", "Markiplier", "Kane Pixels" ו-"ChrisStuckmann" אומרים לכם משהו? אם חציתם את גיל 30, כנראה שלא. אם לא, או אם אתם אוהבים להיות מחוברים לרחשי הקהל הצעיר, בוודאי תזהו שמדובר בכמה מהחשבונות החזקים ביותר שתוכלו למצוא ביוטיוב: נכון לאוגוסט 2025, ל"Kane Pixels", הלוא הוא קיין פרסונס בן ה-19, יש 2.72 מיליון מנויים; ל"Markiplier"/מארק פישבאק, מהוותיקים והפופולריים באתר, יש 37.7 מיליון מנויים; ל"RackaRacka" - דני ומייקל פיליפו האוסטרלים - 6.88 מיליון, ואילו למבקר הקולנוע האינטרנטי כריס סטוקמן 2.03 מיליון מנויים.

למה כל זה אמור לעניין אתכם? כי לכל אחד מהשמות הללו יש השפעה מכרעת על ז'אנר האימה הקולנועית כפי שאנחנו מכירים אותו. כן, קראתם נכון - באותה פלטפורמה שתוכלו למצוא את דה כהן או עשרות אלפי סרטוני כלבים וחתלתולים, תוכלו למצוא גם את כמה מקולנועני האימה המדוברים ביותר של התקופה.

כך, פרסונס יזכה בקרוב להפוך את סדרת הרשת הוויראלית שלו "The Backrooms" (שלקחה את האגדה האורבנית האינטרנטית על החלל הריק המאיים שקיים לו אי שם, המואר בנורות פלורסנט ורדוף מפלצות והעביר אותה את טיפול ה"Found Footage") לסרט באותו השם מבית A24 (ובכך יהפוך עצמו לבמאי הצעיר ביותר בהיסטוריית החברה) בכיכובם של המועמד לאוסקר צ'ואיטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות") ורנטה רנסיב ("האדם הגרוע בעולם"); פישבאק עומל בימים אלו על עיבוד למשחק המחשב "Iron Lung" לסרט אימה באותו השם; סטוקמן יזכה להוציא בקרוב לאקרנים את פרויקט התשוקה שלו "Shelby Oaks", אותו החל כקמפיין גיוס המונים כבר ב-2021 וכעת נמצא תחת חסות חברת ההפצה המוערכת ניאון ("פרזיטים"); וכמובן, התאומים פיליפו, שבכורת הבימוי שלהם "נגעת נרצחת" הפכה לסרט האימה המכניס ביותר בתולדות חברת A24, עם הכנסות של 92 מיליון דולרים אל מול תקציב של 4.5 מיליון דולרים "בלבד".

כעת, חוזרים התאומים פיליפו לסרטם השני - "להחזיר אותה", שכבר זוכה לביקורות מהללות ויגיע לאקרנים מחר (חמישי). זהו בדיוק הזמן לנסות ולהבין איך הכול התחיל והאם מיוטיוב תצא בשורה?

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• סדרות האנימציה למבוגרים חזרו ללב התודעה - למה דווקא עכשיו?

• מה לדינוזאורים ולמחנות השמדה? בחזרה לקיץ הגורלי ששינה את פני הקולנוע

• איך חוגגים 50 שנים ל"מופע הקולנוע של רוקי"? עם הסרטים האלה

קודם כל, ראוי להבין שסרטי אימה - יותר מהכול - מייצגים את הפחדים הגלויים והנסתרים של חברה בזמן נתון. כך, סרטי המפלצות של שנות ה-30 סימנו את הפחד האמריקאי השמרני מלהט"ב או ממהגרים (נטיות הומוסקסואליות ב"פרנקנשטיין", זרות מאיימת ב"דרקולה" - לדוגמה) וסרטי הסלאשרים של שנות ה-80 ביטאו כמיהה לאותה שמרנות, אחרי השנים המתירניות של שנות ה-60 וה-70 (לא פלא שהנערים בעלי חיי המין הפעילים הם לרוב הקורבנות של פרדי קרוגר או ג'ייסון מ"יום שישי ה-13"). מכאן, מי יבין יותר את הפחדים של עולם שמנוהל ב-30 השנים האחרונות ואף יותר מכך על ידי תפיסה ומחשבה דיגיטלית, מאשר אלו שנולדו לתוכו, או לפחות יודעים איך לנהל אותו?

נכון, הפחד מעולם מרושת ומתקדם הוא לא עניין חדש בכלל, וסרטי האימה/מד"ב מז'אנר ה"Screenlife", שמגוללים את עלילת הסרט דרך התרחשות על צג מכשיר אלקטרוני לבחירתכם (מחשב/טלפון וכו'), כבר מזמן לא מעניינים אף אחד (לראייה דוגמה אחת בולטת). אך משהו בתוצרי האימה החדשים שיוצאים מיוטיוב או נעשים על ידי יוטיוברים קולעים לרגש מאוד נוכח בעידן הדיגיטלי: בדידות.

כן, מהאסתטיקה המנכרת בחללים הריקים של "The Backrooms" ועד סיפורים על צעירים במשבר (שנגרם לא פעם על ידי מבוגרים מעורערים) בסרטיהם של התאומים פיליפו, בדידות הוא רגש ששולט בחיי דור ה-Z. כך, האימה בעידן הדיגיטלי היא לא בהכרח הפחד שהטלפון או המחשב יקום על יוצרו (גם לחשש זה יש לא מעט ייצוג, אל דאגה), אלא שאותו בידוד חברתי שהביא איתו יוותר עמנו לעד.

אם תוסיפו לכך את המגמה שהפכה לעובדה כבר בהוליווד, לפיה כשרונות צעירים לא חייבים לעבור דרך הצינורות המקובלים (בתי ספר לקולנוע, עבודה מתמדת בתעשייה וכו') כדי להגיע לתהילה והכרה (לדוגמה, הקומיקאי והיוצר המשפיע בו ברנהאם, שהחל גם הוא בסרטוני יוטיוב צנועים) או הנזילות של ז'אנרים בימינו, לפיה (בין היתר) אימה לא חייבת להיות *רק* אימה, אלא גם קומדיה, מחזמר ומה לא - ולפיכך מושכת יוצרים אליה מעולמות תרבותיים שונים לחלוטין (קל לשכוח שהשם הגדול ביותר בשמי האימה המודרנית, ג'ורדן פיל, החל בכלל כחצי מצמד קומי מוצלח) - נדמה שלטפח יוצרי אימה צעירים מיוטיוב אינה החלטה כה תמוהה כפי שהיא נשמעת על הנייר. אדרבא, היא נשמעת רווחית למדי.

אז למה צריכים לצפות חובבי האימה המושבעים? האם ילד הפלא הבא בכלל יבוא מהטיקטוק? אין לדעת, אבל בעולם נטול כללים של ממש, מה שנראה לנו היום כ"טראש" אולטימטיבי, יכול בקלות רבה להפוך לזהב של מחר. ואם לא תאמינו בכך, אז תבוא מפלצת.