השחקניות הללו היו יכולות "להיות יפות ולשתוק", אך הן בחרו לסלול לעצמן את הדרך
כמו תעשיות רבות ברחבי העולם, תעשיית הסרטים לא מצטיינת במיוחד בשוויון תעסוקתי לנשים. ולמרות זאת, הוליווד הצמיחה שחקניות עקשניות וחד-פעמיות, שסירבו להתיישר לתכתיבים ופילסו את הדרך לרבות אחריהן. לרגל יום האישה הבינלאומי, חזרנו לכמה שכאלו - מהנאום חוצה הלהבות של זוכת האוסקר פרנסס מקדורמנד ועד המותג שהיא סידני סוויני
כמו מרבית התעשיות בעולם, תעשיית הסרטים - והוליווד בפרט - אינה בדיוק "נופת צופים" בכל הקשור לשוויון תעסוקתי לנשים. הנה כמה נתונים שיסברו את האוזן: מתוך 611 סרטים שהועמדו לפרס הסרט הטוב ביותר בקרוב ל-100 שנות טקס האוסקר, רק 23 מהם בוימו על ידי נשים; רק במאיות ספורות - ביניהן גרטה גרוויג עם "ברבי" וג'ניפר לי עם "לשבור את הקרח" - זכו לנכוח עם יצירותיהן ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים; וברשימת המשכורות הגבוהות ביותר לשחקן פר סרט, האישה הראשונה ברשימה - זוכת האוסקר סנדרה בולוק - ניצבת רק במקום ה-11.
ובכל זאת, הוליווד עשתה כברת דרך מימיה הראשונים, אז חייהן ורצונן של שחקניות כגון בטי דיוויס, ריטה הייוורת' ומרילין מונרו נשלטו ביד רמה על ידי מנהלי אולפנים כוחניים. לרגל יום האישה הבינלאומי שחל ממש היום (ראשון), החלטנו לעשות כבוד לחמש שחקניות עכשוויות שלא רק מנתבות את הקריירה שלהן כפי שירצו, אלא בוחרות ומפיקות פרויקטים שמעניינים אותן, ולא את היח"צן או את ראשי האולפנים הגדולים.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
מרגו רובי
כמדי שנה, השחקנית האוסטרלית בת ה-35 ניצבת בכותרות - וכעת הסיבה לכך הוא העיבוד בכיכובה לרומן הקלאסי "אנקת גבהים", שגרף ביקורות חלוקות מכל עבר, עורר דיון אינטרנטי ממושך וכבש את בתי הקולנוע ברחבי העולם בשבועיים וקצת שעברו מאז צאתו. אך ההמולה סביבו משכיחה את העובדה שכמו פרויקטים רבים לאחרונה בקריירה של המועמדת המשולשת לאוסקר, "אנקת גבהים" הופק על ידי רובי, דרך חברת ההפקות שלה "LuckyChap Entertainment Limited".
מי שהחלה כ"בלונדינית התורנית" של הוליווד בראשית העשור שעבר, רובי נעה במהרה מהסטריאוטיפ שדבק בה לעבר מגוון רחב של תפקידים - דרמות איכות ("הזאב מוול סטריט", "היו זמנים בהוליווד"), להיטי גיבורי-על ("יחידת המתאבדים") וסרטים פואטיים ומינוריים ("מסע גדול, אמיץ ויפה"). ב-2014 הקימה לצד בעלה, הקולנוען טום אקרלי, את חברת ההפקה המשותפת, מתוך רצון לראות יותר "סיפורים קולנועיים וטלוויזיוניים מנקודת מבט נשית".
רצונה של רובי התממש: תחת "LuckyChap", הפיקה רובי סרטים מצליחים כדוגמת "אני, טוניה", "ברבי" (שניהם גם בכיכובה), המיני-סדרה "עוזרת בית", "צעירה מבטיחה" (שהעניק לחברה אוסקר יחיד), "סולטברן" וכעת גם "אנקת גבהים" - השלישייה האחרונה בבימויה של החברה הקרובה של רובי, אמרלד פנל. עם "ברבי" פרצה רובי לרשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים, ומכאן דרכה רחוקה מלהיגמר.
אמה סטון
עוד שחקנית ששינתה את תדמיתה ההוליוודית מן הקצה אל הקצה בזכות הכיוון אליו לקחה את הקריירה שלה היא אמה סטון. מי שהחלה את הקריירה שלה ככוכבת הסרטים הקומיים של ג'אד אפטאו ("סופרבאד"), סרטי גיבורי-על ("ספיידרמן המופלא") ושלל קומדיות רומנטיות ("טיפש, מטורף, מאוהב") פנתה לסרטי איכות ב-2014 עם "בירדמן" זוכה האוסקר ושנתיים לאחריו, ב-2016, עם "לה לה לנד", שהפך אותה לזוכת אוסקר בפעם הראשונה, ומאז סללה לעצמה דרך חדשה כמוזה נצחית לבמאי הסוריאליסטי והמתריס מיוון יורגוס לנתימוס, עם סרטים כדוגמת "המועדפת", "מסכנים שכאלה" (שהעניק לה את פרס האוסקר השני שלה) ו"בוגוניה".
בפועל, הסטטוס של סטון - גם אחת מהשחקניות המצליחות ביותר אי פעם וגם יקירת עולם סרטי האמנות האירופיים - היה נדמה כמעט בלתי אפשרי רק לפני כמה עשורים, אז נדחקו שחקניות לתוך ארכיטיפים מוכתבים מראש (מרילין מונרו או אנג'לינה ג'ולי כ"סמלי סקס", לדוגמה) או הפכו ל"פרסונה נון גרטה" בהוליווד במידה וחצו את הקווים ועברו לעשייה אמנותית או מופשטת יותר (למשל אינגריד ברגמן וג'יין פונדה).
סטון המשיכה לסלול לעצמה את הדרך כשהקימה גם היא עם בעלה את חברת ההפקה "Fruit Tree" ב-2020, דרכה בחרה להבליט יצירות אינדי, קטנות יותר ונועזות יותר. בין ההפקות מאחוריה עמדה ניתן למצוא את סרטיה עם לנתימוס, "מסכנים שכאלה" ו"בוגוניה" (שהפך אותה לאישה הצעירה ביותר שזכתה לשבע מועמדויות בפרסי האוסקר); הקומדיה השחורה הטלווזיונית מבית בני ספדי ונייתן פילדר, "הקללה" (בה גם כיכבה); דרמת האימה המוערכת "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת"; הדרמה הקומית המדוברת של ג'סי אייזנברג, "כאב אמיתי" (סטון הייתה בין הממליצים לאייזנברג ללהק את שותפו לסרט, קירן קאלקין, בן זוגה בעבר. קאלקין לבסוף זכה באוסקר על תפקידו בסרט); ובקרוב, גם סרט המוקדש לחבובה האהובה מיס פיגי. יש למה לצפות.
פרנסס מקדורמנד
ניתן כבוד גם לשחקניות ותיקות (טוב, ותיקות יחסית). מאז שהחלה את דרכה הקולנועית אי שם ב-1984 בסרט הביכורים של האחים כהן "רציחות פשוטות", הפכה פרנסס מקדורמנד לשם נרדף למקצוע המשחק עצמו, מעין קתרין הפבורן מודרנית. ואכן, כמו האחרונה, מקודרמנד היא אחת השחקניות המעוטרות ביותר בהיסטוריה: ברשותה, בין היתר, ארבעה פרסי אוסקר (שלושה על משחק ואחד כמפיקה), שני פרסי אמי ופרס טוני אחד.
מוזה נצחית לאחים כהן - גם אחרי הפרידה המקצועית של השניים (השחקנית היא אשתו של אחד האחים, ג'ואל) - מקודרמנד ליהטטה בין תפקידים גדולים ("כמעט מפורסמים", "מדגסקר 3: מקרקסים את אירופה") לבין סרטי איכות (בין היתר "ממלכת אור הירח", "פארגו" ו"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" - השניים האחרונים העניקו לה שניים מפרסי האוסקר שלה). במהרה הבינה הוליווד - מקדורמנד איננה שחקנית שתתיישר למרותם של מפיקים ויח"צנים. "יש לי שתי מילים להגיד לכם הלילה, גברותיי ורבותיי: נספח ייצוג", אמרה כשזכתה בפרס הנכסף על "שלושה שלטים" ב-2018, בעודה שולחת את האינטרנט כולו לברר מה לעזאזל זה אומר (ספוילר: סעיף בחוזה של שחקנים עם חברות הפקה, שמבטיח גיוון אנושי בליהוק ובצוות ההפקה).
כך, דווקא בתקופה שדרכן של כוכבות רבות הוכתבה מראש, מקדורמנד החליטה בכלל לפנות לעבודה מאחורי המצלמה, כמפיקה. הבחירה הלא שגרתית מצד השחקנית הלא שגרתית התבררה כנכונה. שניים מתוך ארבעת הסרטים שהפיקה הועמדו לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר, וזכייתו של אחד מהם - "ארץ נוודים" של קלואי ז'או, בו גם כיכבה מקדורמנד ועליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפעם השלישית - הפך אותה ליחידה אי פעם שצלחה את ההישג הכפול.
סידני סוויני
וממי שנמנעת לרוב מאור הזרקורים למי שהזרקור לא עוזב אותה לרגע. יחד עם טימותי שאלאמה, סידני סוויני קרובה להיות הנצר האחרון לכוכב ההוליוודי - זוהרת, נוצצת, שיחת היום, "סמל מין" של שנות ה-2020 - ומנגד, רחוקה מהתכתיב הקלאסי לכוכב, וזו שמנתבת לעצמה את דרכה בתעשייה.
כשהיא משחקת על תדמית נערה "כל אמריקאית" מחד ו"פצצת מין" מאידך, סוויני בת ה-28 בנתה את המותג שהיא בחמש אצבעות. ב-7 השנים שעברו מאז פריצתה לתודעה ב"היו זמנים בהוליווד", הספיקה סוויני לגנוב את ההצגה בדרמת הנעורים המדוברת "אופוריה"; להשיב את ז'אנר הקומדיה הרומנטית לתודעה עם "רק לא אתה", אותו הפיקה ובו גם כיכבה; להקים מיני-חברת הפקה בכדי לבחור לעצמה את התסריטים שמעניינים אותה, ולא אלו שמוכתבים לה מראש; ולמכור סבון המכיל את מי האמבטיה שלה לכל המרבה במחיר. גם זו דרך להתפרנס.
אך השנה גילתה הצעירה האמריקאית כי לא הנוצץ זהב. קמפיין מכנסי הג'ינס של חברת אמריקן איגל בכיכובה, וכותרתו "Sydney Sweeney Has Great Jeans" (משחק מילים על ג'ינס ו-Genes, כלומר גנים) הפך אותה בין רגע ל"פרסונה נון גרטה" בחלקה הליברלי של ארה"ב, שראתה בקמפיין "משרוקית כלבים" לגזענות ועליונות לבנה, ול"נערת הפוסטר" של המפלגה הרפובליקנית, כשכולם - מהנשיא דונלד טראמפ ועד אחרון הטוקביקסטים - מיהרו לברכה על "הצטרפותה לימין". סוויני, מצידה, התמהמה עם תגובה נחרצת בעניין, טענה שהדבר נעשה ב"תום לב" ולבסוף הוציאה לעיתונות הודעת התנצלות מעט נואשת.
במקביל, ראתה סוויני כישלון חרוץ עם הסרט הביוגרפי שהפיקה, "כריסטי" (עליו גם בנתה לקמפיין אוסקרים, שהתפוגג במהרה), אך גם להיט עצום עם המותחן "עוזרת הבית", שגרף 385 מיליון דולר אל מול תקציב של 35 מיליון בלבד. מה המסקנה מכך? גם אם היא איננה חסינה מעליות ונפילות, סידני סוויני היא מותג שרחוק מדעיכה. לראייה, אנחנו מדברים עליה כעת - והרי כל פרסום הוא פרסום טוב, לא?