"באופן גורף, יצירת אינטימיות זה משהו שאנחנו מוכרחים לעשות"
"חד-משמעית יותר קל לי עם השנים להיכנס לדמויות", אומרת בריאיון לרשת 13 השחקנית המועמדת לפרס אופיר לנה פרייפלד ("ולריה מתחתנת", "מגרש הרוסים"), שמגלמת בסרט הקצר "זיקוקים" אישה השוקלת מחדש את טיפולי הפוריות שהיא עוברת. רגע לפני שזה ישתתף בתחרות הקולנוע הישראלי הקצר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, שוחחנו עם הכוכבת על החיים כאמן ברקע המלחמה, אינטימיות על המסך הגדול - ואם אי פעם נראה אותה גם מאחורי המצלמה
"פעם מאוד ניסיתי להחליט מה הדבר שלי - האם אני אוהבת רק את הבמה, או שאני אוהבת עבודה אמנותית אחרת?", מתוודה השחקנית לנה פרייפלד בריאיון לרשת 13. "אני חושבת שזה דווקא מאוד מגניב שיש לי את הזכות לג'נגל בין כל מיני סוגי עבודה, בין אם זה לקראת הצגה - שבה התהליך הוא שונה לגמרי ואז מגיעה ההופעה החיה - או בין אם מדובר בעבודה מול תסריט, כמו בחו"ל. הזגזוג הזה בין השיטות, סוגי העבודה וסוגי התנאים - אני חושבת שזה משהו ששומר את המקצוע שלי מאוד רענן ואותי דרוכה כל הזמן, לא משתקעת באיזה דבר אחד. אני מאוד אוהבת את השינויים האלה".
לפרייפלד יש את כל הסיבות שבעולם להרהר בתחום האמנות המועדף עליה: ביותר מ-15 שנות קריירה, הספיקה השחקנית בת ה-38 להפוך לצלע נאמנה בצוות השחקנים של תיאטרון "גשר"; לככב בסדרות מדוברות כמו "מגרש הרוסים", "סובייצקה" ו"טיפול לילי"; ואף לגרוף מועמדות לפרס אופיר עבור תפקידה הראשי בסרט "ולריה מתחתנת". כעת, היא צועדת בגאווה לתחום נוסף - קולנוע קצר, כשתככב בסרטו בן 16 הדקות של עילי פריד, "זיקוקים". רגע לפני שזה יוקרן כחלק מתחרות הקולנוע הישראלי הקצר בפסטיבל הקולנוע ירושלים שייפתח ביום חמישי הקרוב (הסרטים הקצרים עצמם יוקרנו ב-12 ביולי, כשהזוכה מהם יהיה זכאי להגיש את הסרט להתמודדות על פרס האוסקר), ישבנו לשיחה על אינטימיות על המסך, החיים כאמן ברקע המלחמה והאם אי פעם נראה אותה גם מאחורי המצלמה.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
נתחיל בשאלה המתבקשת - עבדת על הפקות גדולות יותר בעבר. האם העבודה על סרט קצר היא שונה, או מצריכה ממך רגישויות אחרות?
"זה מורכב - מצד אחד זו לא עבודה שונה, כי עדיין צריך לבנות מהלך לדמות, לנתח טקסט ופעולות והכול. מצד שני, יש משהו בסדרה, למשל אם יש לך שעה או שישה פרקים להגיע לנקודה הסופית, וכאן ישנן כ-15 דקות שצריכות להיות הכי הכי יעילות ומעניינות, ולקלוע לנקודה. בנוסף, יש את הפן שבהפקות גדולות יותר בארץ אין יותר מדי זמן ל'פרה-פרודקשן' (שלבי ההכנה להפקה, ד"ע) ויש דווקא משהו בדיאלוג של סרט סטודנטים שפתאום יש בו יותר זמן וגם יותר מעורבות שלנו השחקנים לייעץ, לתת איזו נקודת מבט, לשנות. בגלל שזה פרויקט ראשוני והשעון לא מתקתק, אז יש פתאום המון זמן לדבר, לבחון, לחשוב ולתכנן".
אין ספק ש"זיקוקים" דורש מעורבות גדולה מהרגיל - פיזית ונפשית - מצד פרייפלד והשחקן שלצידה, אבי אזולאי. השניים מגלמים את ענבל ונבו, זוג צעיר שנמצא בעיצומם של טיפולי פוריות, כששגרת המלחמה הבלתי פוסקת מהדהדת ברקע. כשחבורת נערים מקניטה ומרססת את השניים בקצף בערב יום העצמאות, נבו תופס את אחד מהם וסוטר לו בחוזקה. במהרה, מוצאת את עצמה ענבל המופתעת מהרהרת מחדש במערכת היחסים שלה עם בעלה, הסטטוס ההורי לו הם כה מצפים וכיצד האלימות שבחוץ ממשיכה לחדור לחייהם.
"אני חושבת שבאופן גורף, יצירת אינטימיות זה משהו שאנחנו מוכרחים לעשות, במיוחד כשאנחנו עובדים על יחסים - בין אם זה בסרט קצר, ארוך או בתיאטרון", אומרת פרייפלד על מערכת היחסים האינטנסיבית והחשופה בינה ובין אזולאי על המסך, שכוללת גם מספר סצנות מין. "הייתה לי את הפריבילגיה לעבוד עם אבי, שהוא חבר מאוד יקר שלי, וכבר יש לנו עבר ביחד", היא מוסיפה, "במובן מסוים, זה הרבה הרבה יותר קל לייצר את הדבר הזה. ספציפית עם עילי (פריד), ממש בדקנו לא מעט אם החוט של האינטימיות בינינו כבר קיים, או אם הוא יכול להתחבר מאוד מהר".
האם זו גם הסיבה מדוע נכנסה בקלות רבה יותר, לדבריה, לתפקיד המאתגר של אישה השוקלת מחדש את עתידה כאם? "חד-משמעית יותר קל לי עם השנים להיכנס לדמויות, מהסיבה שאני חושבת שככל שאנחנו מתבגרים, ארגז הכלים שלנו - בין אם זה הרגשי או הניסיוני - גדל", מתוודה פרייפלד, "אני חושבת שלפני כעשור, המשמעות של זוג שמנסה להיכנס להיריון המון-המון זמן ולא מצליח, והבחינה של היחסים הללו - אלו לא דברים שבאמת היו בתוכי, מלבד אמפתיה בסיסית או סיפורים של אנשים אחרים ששמעתי, אז אני חושבת שהזמן עושה טוב. פתאום אתה יכול להתחבר לכל מיני ערוצים בתוכך באופן מהיר יותר, לא צריך לחפש בחוץ כל כך - יש בך זמינות של המון דברים ועושר פנימי".
הסרט עוסק לא מעט בחדירה של המציאות הכאוטית שבחוץ לחיים האישיים. את חשה שגם עבודתך הושפעה בשנתיים האחרונות מהמצב שבחוץ?
"ברור - העבודה הכי הושפעה מזה. אני גם חושבת שכל אדם ואדם - אפילו כל עץ על האדמה הזאת - הושפע מהמצב, שחודר למציאות שלנו. אין מישהו שלא עבר ועובר פה דברים עצומים - זה ממש חלק מהמציאות היומיומית שלנו באופן הזוי ודפוק, וגם כנראה נהדר".
יש לך ותק לא מבוטל בתעשייה. האם חשבת אי פעם לעבור אל מאחורי המצלמה? אולי תשקלי זאת בעתיד?
"כשאני על הסט או על הבמה ואני מסתכלת על כל מי שעובד מאחורי הקלעים, אני מקבילה את זה למדע גרעיני. אני בפליאה מוחלטת מהעבודה ומהיצירה הזאת. לפעמים אני אומרת לעצמי, 'וואו, אני הפרט הכי שולי כאן, אני בעבודה הכי קלה'. אבל אני חושבת שזה מאוד מעניין לדעת ולהבין מה כל מחלקה עושה באמת בשביל הפרפורמנס של עצמך - כמו שאחמ"ש מתנסה גם במלצרות, גם בעבודה בקופה, גם במטבח, ככה הוא צובר את כל הידע כדי בסוף לדעת לנהל את כל הדבר. לגבי כיוונים חדשים בקריירה - אני חושבת שכן מעניין אותי לעשות תפקידים עם טרנספורמציה גופנית או אישית, אבל אלו דברים שפחות קיימים כאן בארץ".