אלפבה מ"מרשעת" הפכה לסמל של הקהילה הגאה - אבל איך זה קרה?

שנה אחרי ש"מרשעת" עלה לאקרנים והכניס צבעים ורודים וירוקים לחיינו בהתמכרות חדשה, סרט ההמשך שלו, שנקרא בפשטות "מרשעת: חלק 2", יעלה מחרתיים (חמישי) לאקרנים בבתי הקולנוע.

לרגל צאת הסרט, יצאנו לבדוק מדוע אלפבה, אותה מגלמת סינתיה אריבו (שהייתה מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה בסרט הקודם), הפכה כבר מזמן לדמות כל כך בולטת בקרב חברי הקהילה הגאה.

אחת מול כולם

אלפבה נולדה עם עור ירוק, שונה מכל הסובבים אותה. היא הייתה דחויה בחייה ואף אחד לא הבין אותה. היא שונה לא בגלל משהו שהיא עשתה, אלא בגלל המראה המיוחד שלה, שכן יש עליה סטיגמה - רק מעצם היותה היא. אלפבה נלחמה כל החיים להיות מי שהיא, מאחר והחברה דחתה אותה כל הזמן מבלי שבכלל הספיקה להוכיח להם מי היא באמת. הניסיון שלה למצוא מקום בעולם מהדהד מאוד בקרב הקהילה הלהט"בית, שלעיתים החברים בה מרגישים זרים, שונים ודחויים - ממש כמו בקהילה הגאה, בה רבים חיים עם סטיגמות רק בגלל המראה שלהם או מי שהם. הדמות הזו כאילו נוצרה עבורם - היא גורמת לצופים להזדהות עם המאבק שלה להיות חלק ולשמור על הזהות שלהם. אלפבה היא סמל לתחושות האלו ולקושי בהשתלבות, אבל היא הופכת את כל השלילי לחיובי ושואבת מזה המון כוחות.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• אחרי 8 שנות שתיקה וטרגדיה משפחתית: הזמרת האהובה חוזרת בגדול
• "אולם המתנה" מסוג אחר: האמנית האילתית שמציגה משהו שעוד לא ניסיתם
• במופע מיוחד ומרגש: הזמרת האהובה חוגגת 40 שנות קריירה

בתחילת הסרט, אלפבה מרגישה שהיא לא מתחברת למי שהיא, ולכן היא מנסה להסתיר את זה ולהיות כמו כולם. ככל שהסרט מתקדם, היא מבינה שהניסיונות שלה להתאים את עצמה לחברה לא צולחים - ושהיא צריכה להתחיל ללמוד לקבל את עצמה. המהפך בין מי שהיא הייתה כשהיא נלחמה בעצמה ובאמת שלה לבין מי שהיא כשהיא מתחילה להאמין בעצמה ולהיות גאה במי שהיא - למרות השוני, הוא עוד סיבה לכך.

למרות שאלפבה פועלת מתוך רצון לתקן ומונעת ממוסר, בממלכת עוץ היא מוצגת כמשהו רע בניסיון להשתיק אותה, מה שמוכר מהמציאות של מיעוטים רבים בעולם, וגם לקהילה הגאה. היא מסמלת לא רק את השונה, אלא גם את התדמית הלא טובה של המערכת נגדה היא נאבקת. היא הופכת למכשפה הרעה מבלי להיות באמת הרעה בסיפור, וכל זה רק בגלל היחס כלפיה מהשלטון והנרטיב השקרי שמגיע לכולם. גם הקהילה מכירה את זה היטב, ומקרוב: מאז ומתמיד תייגו אותם כמסוכנים, סוטים שהפכו את הדמות הציבורית שלהם למרתיעה. הסיפור שלה הוא דוגמה לאיך מדינות ורשויות משתמשות בכוח שלהן כדי להגיד שמישהו מסוים הוא מסוכן, אבל ההתנגדות והמאבק שלה במציאות הופכים אותה לגיבורה.

מוזיקה שמלמדת לקבל ולאהוב

מוזיקה יכולה ללמד הרבה, על עצמנו ועל מה שכדי לנו להיות, ולהעביר מסרים. הסרט עובד ממחזמר האהוב בעל אותו השם כך שהוא מלא בשירים מעולים, כמו "Defying Gravity", שהפך לסוג של המנון בקרב הקהילה הגאה בזכות המסר המרגש שלו, כשאלפבה וגלינדה (אותה מגלמת אריאנה גרנדה) שרות: "לכולם מגיעה ההזדמנות לעוף" ו"שלא תתחרטי על זה". גלינדה גם מנסה להזכיר לחברתה את המעלות שלה: "אני מקווה שאת חושבת שאת חכמה".

למרות שהיא אומרת-שרה "אני משחקת לפי חוקים של משחק של מישהו אחר", כמי שמנסה להגיד לה איך ומי להיות, ועד שהן מזכירות אחת לשנייה: "לא יוכלו להוריד אותי, אף אחד לא יפיל אותנו". תעשו מה שתעשו, תגידו מה שתגידו - אני נשארת אני. המסר העיקרי שלו הוא להפסיק להתנצל על מי שאנחנו ופשוט להיות. אנשים רבים מהקהילה הלהט"בית ברחבי העולם משתמשים בשיר הזה לרגעים ואירועים מיוחדים, כמו יציאה מהארון או חתונה.

בוחרת בעצמה

עשרות שנים שמחזות הזמר הפכו להיות הבית של הקהילה הלהט"בית. יש שם רגש, דרמה, צבע ומוסכמות נשברות שם על ימין ועל שמאל. "מרשעת" מציג נשים חזקות עם מסרים חותכים ושירים מרגשים, מה שהפך די מהר לאחד ממחזות הזמר האהובים ביותר על הקהילה.

במהלך כל הסרט, אלפבה צריכה להחליט ולבחור שוב ושוב מי היא ומה היא רוצה להיות, ולא שאומרים לה שהיא פשוט צריכה להיות. היא בוחרת לעזוב את המקום הנוח שלה, ולמרות שאומרים לה שהיא רעה היא בוחרת לעמוד על שלה ולהיות שם בשביל אחרים. גם חברי הקהילה הגאה צריכים להתמודד עם ההחלטות הקשות ולמצוא תשובה לשאלות כמו "מי אני?" ו"איך אני רוצה לחיות", למרות שקיים סיכוי שיהיו התנגדויות מהסביבה. אין פלא שהיא הפכה לסמל עבור מיליונים ברחבי תבל.