פדרו פסקל הוא הכוכב החם של הרגע - אז מה כולם רוצים ממנו?

בהוליווד הקלאסית, נהגו האולפנים הגדולים להשתמש בכוכבים ברשותם (דאז, כבולים בחוזים דרקוניים) ככל האפשר - כך, לדוגמה, בין השנים 1927 ל-1937 כיכבה השחקנית ג'ואן קרופורד בלא פחות מ-45 סרטים עבור חברת MGM, ברובם בתפקיד ראשי. אך השנים חלפו, ואת כוכבי הענק החליפו מותגי הענק: על כל טום קרוז, בראד פיט או טימותי שאלמה, יש את "הנוקמים", "עולם היורה", "סופרמן" או שלל שמות נוצצים אחרים שמושכים את הקהל לאולמות הרבה יותר משמו של שחקן רנדומלי.

מכאן, הגיוני שנוכחותו המוגברת של השחקן הצ'יליאני-אמריקאי פדרו פסקל בסרטים, סדרות, פרסומות, קליפים, שערי מגזין ומה לא גורמת ללא מעט אנשים להרים גבות או לתהות בקול: "מה - הוא גם בזה??". זו גם אינה באמת הגזמה לטעון זאת: רק בשנת 2025, הספיק לככב השחקן בשלושה סרטים - "אדינגטון" של ארי אסטר ("תורשתי"), "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" מבית מארוול ו"מאץ' מושלם" של סלין סונג ("חיים שלמים") שעולה לאקרנים בארץ בסוף השבוע הקרוב, שבו הוא מככב לצד כריס אוונס (סרטי "מארוול") ודקוטה ג'ונסון ("חמישים גוונים של אפור"); בטלוויזיה - כיכב בסדרה המדוברת של HBO "האחרונים מבינינו" ובחגיגות ה-50 ל"סאטרדיי נייט לייב"; אם תרצו לרכוש איירפודס, תוכלו לראות אותו מקפץ ומזמר בפרסומת חדשה של אפל למוצר (רק בשבוע שעבר נחשף כי גם היה אמור לככב בסרט האימה החדש "שעת הנעלמים", אך נשר מהפרויקט מפאת אילוצי לוח זמנים). איפה יש לו זמן גם לנשום? לא ברור.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• זה כנראה הסרט הכי גרוע של השנה, ואתם חייבים להכיר אותו

• זה לא רק פסטיבל המוזיקה הוותיק בארץ, אלא כנראה גם המסקרן ביותר

• האח שהפך לשחקן: "אני זקוק לשני העולמות כדי להיות שלם"

אם תתעניינו לברוח למדורי הרכילות או החדשות, תוכלו למצוא אותו גם שם - ספקות שעולות לגבי חיבתו הפיזית והמפורשת לשותפתו ל"ארבעת המופלאים", השחקנית ונסה קירבי ("הכתר"), שנשואה ונמצאת בהיריון מתקדם; היותו רווק נצחי שקנאי לפרטיותו; התבטאויותיו בנושאים הפוליטיים החמים של הרגע, כמי שחתם על מכתב המבקר את ה"פאסיביות" של התעשייה ההוליוודית ביחס למלחמה בעזה או כשביקר בעצמו את סגן נשיא ארה"ב ג'יי. די. ואנס על יחסו לנשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי; או תמיכתו הנחרצת בזכויות להט"ב ונראות טרנסית בפרט (כאח לשחקנית הטרנסית לוקס פסקל), במסגרתה התנגח פומבית ביוצרת "הארי פוטר" ג'יי קיי רולינג - שידועה בדעותיה הטרנספוביות הנחרצות - "לוזרית מתועבת".

עם זאת, אין כאן בכדי לטעון בקונספירציה חובקת עולם שמטרתה לקדם את פסקל לכל חור שאי פעם קיים. האמת היא, כך נדמה, שפדרו פסקל הוא פשוט שחקן חרוץ ומשקיע למדי. מאז שנכנס לתעשייה בשנות ה-90, כבן למשפחת מהגרים שברחה משלטונו של הדיקטטור הצ'יליאני אוגוסטו פינושה, בילה פסקל את שני העשורים הבאים בעבודה מתמדת בתפקידים קטנים, מ"באפי ציידת הערפדים" ועד "חוק וסדר".

היה זה תפקידו כאוברין מארטל בסדרה "משחקי הכס" ב-2014 שגרמה לו לפרוץ לתודעה הציבורית, מחוזק על ידי תפקידיו הראשיים כחאוויר פנייה ב"נרקוס" וכמובן המנדלוריאן בסדרה באותו השם מבית "מלחמת הכוכבים" (תפקיד אליו הוא צפוי לשוב בשנה הבאה במסך הגדול). בזכות דמותו השרמנטית אך המכילה - שהובילה אותו לרוב לגלם דמויות אב מכילות אך טראגיות - מצא את עצמו פסקל בלהיט אחר להיט, מ"וונדר וומן 1984" לצד גל גדות ו"גלאדיטור 2", ועד עבודה עם פדרו אלמודובר בסרט הקצר "דרך מוזרה לחיות".

במהרה נהפך פסקל בן ה-50 ל"האבא של האינטרנט", תואר שעימו לא לחלוטין השלים. בפועל, נהפך האינטרנט למבשר הפיכתו לכוכב, אך גם לאויבו הגדול ביותר. מאז שטען בחודש שעבר בריאיון למגזין "Men's Health" כי דרכו להתמודד עם חרדות ששבות ותוקפות אותו היא להיות במגע ולדבר עם חברים, הפך העניין לכלי ניגוח נגד פסקל הליברל ברשתות החברתיות, בעיקר מקרב משפיענים ואנשי תקשורת שמרנים, ועוד יותר על רקע יחסו החם לקירבי במסע יחסי הציבור ל"ארבעת המופלאים".

"האם פדרו פסקל נתקף חרדה רק לצד נשים?", לגלגה על השחקן בחשבון ה-X שלה האקטיביסטית נגד זכויות טרנסים פוזי פארקר (לא להתבלבל עם פארקר פוסי, כוכבת "הלוטוס הלבן"), בצירוף סרטוניו עם קירבי. המתקפה המתמשכת נגד השחקן, שנוטה לשמור על חשבונות פעילים ברשתות חברתיות ולא להסתיר את דעותיו הפוליטיות, נראתה כה מאסיבית, עד שהיו אלו ברשת שהרחיקו לכת וטענו כי זהו אירוע מתוזמר או אף במימונה של ג'יי קיי רולינג, "אויבתו" של פסקל.

למרות שלא חייבים לגלוש לקונספירציות (עם זאת, דברים חמורים ומוזרים מכך קרו ברשת באמתלה של "תנועה אורגנית"), נדמה כי המאה ה-21 פשוט לא יודעת לעכל דמות ציבורית כמו פסקל, הרחק מהימים בהם שחקנים כמו פול ניומן, מרלון ברנדו או ג'יין פונדה היו לכוכבי על שהופיעו בכל מקום, אך עדיין התבטאו מפורשות פוליטית - ותאמינו או לא, לא עלתה לגביהם השאלה "מה הם עושים פה?".

אולי כשיצירות אמנות הופכות ל"תוכן" ששוטף אותנו מכל עבר, כשהוא נועד למלא שירותי סטרימינג או לאמן מנגנוני AI, העין האנושית לא יודעת להתמודד עם חריגה באלגוריתם כמו פדרו פסקל. אולי יבוא עוד יום וכוכבי הקולנוע שכמותו, לא חברות ענק, ישובו לשלוט במדיום שכולנו אוהבים.