הישראלית המועמדת לאוסקר: "חבל שמיקי זוהר לא צפה בסרט לפני שיצא נגדו"
במרץ 2025, עשרות גברים ונשים יצאו לרחובות הארץ, חמושים בתמונותיהם של ילדים עזתים שנהרגו בהפצצות ישראל ברצועת עזה. איתם יצאה לרחוב הילה מדליה, שתיעדה את האקט בסרטה הקצר "היו ואינם". ימים ספורים לפני שזה אולי יזכה בגדול בטקס פרסי האוסקר הקרוב, שוחחנו עם מדליה בריאיון מיוחד מלוס אנג'לס על חשש מצנזורה, הכוח שבמועמדותה, המלחמה באיראן והעוצמה שבשתיקה
רובנו מורגלים להגיד - "העולם כולו נגדנו". מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, הרגשה זו רק התחזקה, בייחוד בזירת תעשיית הבידור העולמית - מאיומים בחרמות ועד התבטאויות פומביות נגד מדיניות ישראל בעזה וביהודה ושומרון. אבל אולי לא הכול אבוד?
שני המועמדים הישראליים בטקס האוסקר הקרוב (שיתקיים בלילה שבין ראשון לשני) - הסרט הקצרים "כתם קצבים" של מאיר לוינסון בלוט, "היו ואינם" של הבמאית והמפיקה הילה מדליה - שסיכויי זכייתם בהחלט ממשיים, הם צעד חיובי בייצוג הישראלי בעולם. תלוי את מי שואלים כמובן.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
"כצפוי - שני הסרטים שמועמדים לאוסקר מהדהדים את הנרטיב של אויבינו ופוגעים בשמה הטוב של מדינת ישראל", אמר שר התרבות והספורט מיקי זוהר עם רגע ההכרזה על המועמדים בינואר האחרון, "סרט אחד שמציג את ישראל כמי ש'טובחת בילדי עזה' וסרט אחר שמציג את ישראל כגזענית כלפי אזרחים ערבים".
"חבל ששר תרבות לא טרח לראות את הסרטים המועמדים לאוסקר לפני שהוא יוצא באמירות נגדו", אומרת מנגד מדליה בריאיון מיוחד לרשת 13 מלוס אנג'לס הרחוקה, ימים ספורים לפני הטקס הנוצץ. "אנחנו בעיצומו של הישג ישראלי מטורף, שני סרטים מועמדים לאוסקר, וההתנהלות הפופוליסטית שלו לא נועדה כדי לקדם את עולם התרבות. הוא עושה פריימריז על גבנו, וחבל שכך".
מיקי זוהר בצד, קשה להגיד שנושא סרטה התיעודי של היוצרת הוא כזה שזוכה לבמה בציבוריות הישראלית העכשווית, או בכלל לאפשרות להשמיע את קולו. במשך 36 דקות, חוזרת מדליה למרץ 2025, אז קרסה הפסקת האש השנייה בין חמאס וישראל, וידיעה כי 193 ילדים עזתים נהרגו בהפצצות ישראל ברצועת עזה החלה להתפשט ברחבי העולם. באותה העת, מספר אקטיביסטיות נחושות החליטו לעשות מעשה, כשהובילו קבוצה של עשרות פעילי שלום ישראלים, בכל הגילים ומכל תחומי החיים, אל הרחובות. אלו יצאו חמושים בתמונותיהם של אותם הילדים, גילם, התאריך והמקום בו נהרגו והתגית "#מעורבים_בעל_כורחם".
זהו לא בדיוק החומר ממנו עשויה "הסברה ישראלית", אך בעיני מדליה - זהו בדיוק שורש הבעיה. "חלק מהבעיה בעיניי היא צנזורה עצמית. הרבה פעמים הנושאים האלה פשוט לא מקבלים מקום בתקשורת, וזה מוסיף לעיוורון", היא מוסיפה. "התקשורת הבינלאומית סיקרה את הנשים המדהימות האלה, אבל כשאני התחלתי לצלם לא הייתה כתבה אחת על המחאה בארץ. גם המחאה הזו היא דיווח שלא היה קיים בכלל במרחב הישראלי".
מאיפה החל החיבור שלך לנושא שבלב הסרט?
"חיפשתי את המקום שלי כיוצרת דוקומנטרית בשנתיים האחרונות ואיזה סיפורים אני רוצה לספר. ראיתי את הקבוצה הזו - ברובה נשים, עומדות שם בדממה מחזיקות תמונות של ילדים שנהרגו בעזה. משהו בפעולה הזאת - השקט - היה כל כך חזק. לראשונה נתקלתי בעוצמה של השקט שגורמת להתבונן. היה שם אומץ מאוד ברור ופעולה פשוטה עם המון משמעות, והרגשתי שאני רוצה לתעד אותן. ראיתי כאן הזדמנות לצאת מתוך הכאב שלנו, ולהסתכל בעיניים למקומות שהתקשורת לא מראה לנו".
האם השהות הממושכת שלך עם המוחים שינתה את הדרך שבה את מתבוננת על הסכסוך הישראלי-ערבי?
"הסרט נעשה יחסית מהר. צילמנו וערכנו במקביל כי הרגשנו את הצורך להוציא אותו כמה שיותר מהר. התיעוד של הפעולה חשפה אותי לאומץ האזרחי שלהI ולמורכבות של המציאות שבה הן פועלות. TBH לא חושבת שזה שינה את איך שאני מתבוננת בעניין' אבל זה המחיש לי את הקושי שלנו כחברה להסתכל במציאות, ואיך אנחנו בשפל מוסרי שאנשים מסוימים רואים את האקטיבסטיות האלו כבוגדות".
מילותיה של מדליה "עדינות" לעומת התיעודים שמובאים ב"והיו ואינם". הפעילים השקטים, שעומדים לרוב בצד הדרך, סופגים אינספור קללות ואיומים לחייהם מהעוברים והשבים, או להתנכלויות מצד המשטרה. "אתם עלובי נפש!", קוראת לעברם אחת ההולכות בטיילת על החוף בתל אביב. "בעזרת השם, נשטח את עזה", צועק אחר, בעוד אישה ערביה עוברת עם ילדה הקטן. עם זאת, הבמאית ומצלמתה אינן מתערבות.
"רציתי שהסרט יתבונן", היא אומרת, "המחאה עצמה היא מחאה שקטה, ולכן גם השפה הקולנועית נשארת מתבוננת ומאפשרת לדברים לקרות מול המצלמה. לפעמים השתיקה היא הצעקה החזקה ביותר, והסרט מנסה להישאר בתוך המרחב הזה. ניסינו להנכיח את השקט ולהעביר את החוויה הזאת למי שצופה בסרט".
כפי שהמצלמה מתבוננת במושאיה, היא גם אינה מסיטה מבט מהרגעים שבהם הפעילים תוהים כיצד לפעול ומתי ("קבוצה של פיסקיפריות שעושות מאמץ להימנע מעימותים ולייצר דיאלוג", מגדירה זאת מדליה) - בייחוד לנוכח מחאת משפחת החטופים, שמתקיימת לא פעם בקרבתן. כך, לדוגמה, אחת הפעילות מעוניינת "לאחד את שתי המחאות", או עובר אורח גוער במוחים: "תראו את שני הצדדים".
"תמיד יש מה לעשות אחרת ויותר טוב, אבל חשוב לזכור שאני מסתכלת על קבוצה מאוד ספציפית בפרק זמן מאוד ספציפי", אומרת מדליה כשהיא נשאלת אם דברי הביקורת שהופנו כלפיה גרמו לה לחשוב מחדש על היצירה. "הצגת צד אחד של ההרג לא סותרת את קיומו של הצד השני. הדבר הכי חשוב הוא שהסרט גורם למי שצופה בו לרצות לדבר, וזה מאוד חשוב. יש משהו גם בפעולה עצמה שמאפשר את זה".
"אני מקבלת אינסוף הודעות מאנשים שמרגישים שהם מצאו את הקול שלהם בסרט", היא מוסיפה, "גם אנשים בחו"ל שמזהים את החברה שלהם בחברה שלנו, במיוחד במה שנוגע לחוסר היכולת להכיר בדעות שונות".
מאז צילומי הסרט, מלחמת "חרבות ברזל" נגמרה, וכעת ישראל ניצבת במערכה מדממת מול איראן. האם המצב כעת גרם לך לראות רובדים חדשים בסרט?ֿ
"גם במלחמה הזאת אני מאמינה שאנחנו צריכים לשמור על האנושיות שלנו, על אף הקושי והטראומה. כמובן שהמצב עם איראן מורכב, והעם האיראני סובל גם מהמשטר וגם מהמלחמה".
כיאה לסרט שמבקש להפנות זרקור לנושא מושתק כמעט לחלוטין, נדמה שהמועמדות לאוסקר היא "הזדמנות החלומות" להגיע לקהל רחב יותר. בעיני מדליה, המעמד הנכבד הזה כבר מתחיל להשתלם. "ההכרה הזו היא כמובן כבוד גדול לצוות ולדמויות שבסרט, והיא גם נותנת לסיפור חשיפה רחבה יותר", היא אומרת, "המועמדות פתחה המון הזדמנויות להגיע לקהל, למשל בארצות הברית - שם חברת ההפצה 'Roadside Attractions' הוציאה את הסרט ל-354 בתי קולנוע ברחבי המדינה".
אך חשיפה זו אינה שמורה לארצות הברית בלבד, ולפי מדליה - הסרט כבר תופס תאוצה במחוזותינו אנו. "מבחינתי זה הדבר הכי חשוב שהמועמדות עשתה, ובעיקר זו הזדמנות ליצור שיחה רחבה", היא מוסיפה. "אם הסרט מצליח לגרום לאנשים לעצור לרגע, להקשיב ולחשוב – מבחינתי זה כבר משמעותי".
עברת כברת דרך בתעשייה. מה נמצא על הפרק עבורך כעת?
"תמיד יש דברים בעבודה. רוב הפרויקטים לוקחים שנים, אני לא בטוחה מה יסתיים ראשון. יש לי כמה פרויקטים שאני מביימת כמו סרט על פעילת השלום ויויאן סילבר ז"ל מבארי שנרצחה ב-7 באוקטובר, סרט על הונאת סייבר, ועוד דברים תיעודיים מעניינים. במקביל אנחנו מפיקים גם סרט עלילתי וסדרת דרמה".
