"יוני 0" הוא לא סרט שואה קלאסי, אבל הוא מסמך היסטורי חשוב מאין כמותו

משפט אייכמן נחשב לאירוע מכונן בתודעה הישראלית. מהרגע שאדולף אייכמן הועמד לדין על פשעיו האכזריים התגלו עוד ועוד סיפורים מסמרי שיער על הזוועות שעברו הניצולים, והעדויות הצליחו לשנות את התפיסה הרווחת שטענה שצריך להסתכל קדימה ולעסוק בבניית הארץ. מאז החל הסיפור להציף את המדינה, רבים עצרו רגע והצליחו לבחון מחדש את השתלשלות האירועים הטראומתית שהובילה לחיסולם של שישה מיליון יהודים.

המשפט המדובר קידם את חקר השואה בישראל, שם דגש על חקירת הפושעים הנאצים ברחבי העולם, ואף הכניס את המשפט "לזכור ולא לשכוח" ללקסיקון הישראלי. בתוך כל זה המדינה, שהייתה אז בראשית דרכה, קלטה עולים חדשים מארצות ערב שחוו גם הם אירועים קשים מנשוא במדינות מהן באו, ולא תמיד הצליחו למצוא את המקום שלהם בתוך שלל ההתרחשויות.

סביב אירועים אלו בנה ג'ייק פאלטרו (כן, אח של גווינת') את סרטו "יוני 0" המגולל את סיפור הוצאתו להורג של אייכמן בשנת 1962 ומבוסס על אירועים אמיתיים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• עדן גולן והמשלחת השתתפו בטקס יום השואה במאלמו
• שבוע האירוויזיון נפתח רשמית: מה מצפה לנו בימים הקרובים?
• השראה או העתקה? הנאמבר האירוויזיוני שמזכיר מאוד את "יוניקורן"

הסרט מביא את סיפורו של הילד דוד סעדה (נועם עובדיה) שמשפחתו עלתה לארץ מלוב, ובשל אירוע שחווה בבית הספר הוא נשלח על ידי אביו (יעקב זדה-דניאל) לעבוד במפעל שעתיד לבנות את התנור שישרוף את גופת הנאצי. כמו כן, "יוני 0" מציג גם ואת נקודת המבט המרתקת של קצין שב"ס חיים אמזלג (יואב לוי), שנתבקש לשמור על אייכמן עד לרגע שבו הוצא להורג, ולקח את התפקיד שלו ברצינות רבה.

בהמשך אנחנו עדים לסיפורו של ניצול השואה מיכה (תום חגי) ששב למחנות ההשמדה לראשונה מאז ימי המלחמה, ונזכר באירועים שעיצבו את הווייתו באומץ לב. השלושה הופכים לגיבורים הראשיים של הסיפור- כך שבמקום להניח את הזרקור על אייכמן, נתנו את הבמה דווקא לאנשים הקטנים שלקחו חלק במאורע ההיסטורי.

אחת ההחלטות החכמות של פאלטרו הייתה לחבור לאיש הקולנוע המוכשר תום שובל ("הסירו דאגה מליבכם", "הד קולך") שלקח חלק בכתיבת התסריט הנהדר, והצליח לחבר בין שלושת הסיפורים בצורה יוצאת דופן. בסרט, לא מראים ולו לרגע את פניו של אייכמן - אבל כן נותנים הצצה להתנהלותו היום-יומית בין כותלי הכלא, מה שמעמיק את הדיסוננס בין החלקים האפלים של פקיד המפלגה הנאצית שהתנתק מאנושיותו, לבין חיבתו לסיגריות, ספרי טבע, ותקליטים.

מעבר לדמותו של דוד, אותו מגלם עובדיה הנפלא שזו הפעם הראשונה (ובוודאות לא אחרונה) שרואים אותו על המסך, הליהוק כולו בסרט הוא מוצלח במיוחד: הבחירה בצחי גראד לתפקיד מנהל המפעל "זבקו ובנו בע"מ", שהיה אמון על בניית התנור ששרף את אייכמן, הייתה מבריקה. גראד הצליח לתת עומק נוסף לדמות ולהשאיר את הקהל מהופנט.

ח"ח מגיע גם ללוי, שהיה פשוט נפלא בדמות קצין השב"ס. הכול שם פשוט מדויק - מהקו הדרמטי שהדמות שלו מציגה, דרך התהליכים הנפשיים העמוקים שהוא עובר על המסך ועד לזוויות הצילום שמוסיפים עוד רובד להשתלשלות האירועים. נציין לטובה גם את הדינמיקה בין חגי הרגיש והמרגש כניצול השואה, לבין השליחה מטעם הסוכנות היהודית שגילמה ג'וי ריגר הנפלאה.

בתוך פסיפס האירועים הקטנים האלה, שהפכו ליצירה שלמה ומרגשת, הקהל הישראלי קיבל סרט חשוב וחכם. תשומת הלב לפרטים הקטנים הייתה מורגשת מאוד - כשאפילו הפסקול המוזיקלי התאים לרוח התקופה כמו כפפה ליד. באופן אישי, אהבתי מאוד את העובדה שלא שכחו לשים דגש על שאלות הלכתיות סביב הוצאתו להורג של אייכמן, והשאלות הקשות שנשאלו עד לביצוע המשימה.

 

עוד נדבך להיסטוריה

אחת הסצנות הכי מטלטלות בסרט התרחשה די בהתחלה, ולא הניעה במיוחד את העלילה. המורה של דוד (רותם קינן) פנה לדוד מול כל הכיתה, ואמר לו: "אתם היהודים הערבים מתלוננים על היחס של המדינה, אבל שימו לב ליחס שלכם אלינו". הילד, שמשפחתו הגיעה מלוב, מיהר להזכיר לו שגם אביו היה במחנה עבודה, ובכך נתן במה לשואת יהודי לוב.

בנקודה הזו הרגשתי כאילו שזו הפעם הראשונה שמתייחסים בקולנוע גם לזוועות שעברו יהודים בכל העולם, ולא רק באירופה. בילדותי, סבתא שלי ז"ל שעלתה לארץ מתוניסיה, סיפרה לי על האירועים הקשים שהם חוו לאחר פלישת גרמניה הנאצית לארצם, אבל בשל העובדה שבזמני בבית הספר לימדו אותנו רק על שואת יהודי אירופה, לא התייחסתי ברצינות לדברים. עד היום אני מכה על חטא.