החדש בסדרת "משחקי הרעב" מיועד למעריצים האדוקים של הסדרה. השאר יכולים לוותר

תחילתו של העשור הקודם היה שיא פריחתם של סרטים מסוגת ה"בני נוער נלחמים על חייהם ומנסים לשרוד בעתיד דיסטופי וקודר" המבוססים על סדרות ספרים. "הרץ במבוך", "מפוצלים"  וכמובן - "משחקי הרעב", טרילוגיית הסרטים (שהם בעצם ארבעה) בכיכובה של ג'ניפר לורנס, שהתבססה על סדרת הספרים המצליחה של סוזן קולינס.

"משחקי הרעב" עסקו בעתיד פוסט-אפוקליפטי במדינת פאנם, שהיא בעצם גרסה עתידנית ולא מחמיאה לארצות הברית. בפאנם שולטת ממשלת הקפיטול בראשותו של הנשיא קוריולאנוס סנואו האכזר. סביב הקפיטול נמצאים 12 מחוזות המאוכלסים על ידי תושבים נחותי דרג. בכל שנה, נערכים בהנהגתו של סנואו "משחקי הרעב", בהם נבחרים נער ונערה מכל מחוז. 24 בני התשחורת נאלצים להיאבק בעל כורחם אלה מול אלה עד המוות כשהמטרה היא להנציח את חוזקו של הקפיטול אל מול תושבי המחוזות. ולהוסיף לכל הדבר הזה כיף ורלוונטיות לימינו אנו - הרויאל ראמבל המדמם הזה משודר בלייב לכל תושבי פאנם חינם אין כסף.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• שלגיה ובת הים הקטנה עונות למבקרים: "קשה להיות נשים באור הזרקורים"
• אדל בריאיון: "אף אחד לא יכול לשיר את השירים שלי כמוני, נקודה"
• סטטיק בשיר מחאה: "אתה עוד קורא לי הנאצי? נתתי לילד ת'סוף של המים"

ברוח התקופה, קרי 2012, שיא פריחתן של תוכניות הריאליטי וכאמור, סרטי נעורים מבוססי ספרים, הסרט הראשון בטרילוגיית "משחקי הרעב" היה להיט ענק. הוא הופק בתקציב של 78 מיליון דולר והכניס יותר מ-700. בהתאמה, גדלו גם תקציבי הסרטים הבאים. בסך הכול אפשר למסגר את "משחקי הרעב", גרסת המסך הגדול, כהצלחה מסחררת שעזרה גם להקפיץ את הקריירה של ג'ניפר לורנס בכמה דרגות למעלה.

קרוב לעשור אחרי ובהוליווד, כרגיל, לא יכולים לתת לשום דבר למות בשקט. מישהו (נינה ג'ייקובסון ובראד תומפסון) חסר דמיון ומעוף החליט שהעולם לא יכול בלי סרט נוסף של "משחקי הרעב". הסיפור של "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר" (המבוסס על ספר נוסף בסדרה של קולינס) מתרחש 64 שנים לפני אירועי המשחקים שהגדירו דור שלם ב-2012 ומגולל את סיפור עלייתו לגדולה של קוריולאנוס סנואו, השליט הבלתי מעורער של פאנם, עד שהוא פגש בקטניס אוורדין.

לאחר המלחמה ולאחר שאביו, שנמנה על הוגי משחקי הרעב, נהרג - סנואו חי עם בת דודתו טייגריס וסבתו בדירה מרופטת. הוא מגבש לעצמו זהות של איש עשיר, אף על פי שהוא ניזון מעמילן תפוחי אדמה ומקקים הם חבריו הטובים ביותר. סנואו לומד באוניברסיטה לצד תלמידים רמי מעלה ומקווה לזכות בפרס כספי שיבטיח לו ולמשפחתו עתיד הרבה יותר אופטימי.

לצערו, הפרס השנתי מתחלף בתוכנית מנטורינג לבני הנוער שישתתפו במשחקים האכזריים שנועדה להביא אותם לניצחון ולזכות בפרס הגדול. סנואו משמש כמנטור ללוסי גריי, נערה מרופטת, קשוחה וזמרת קאנטרי מחאתית. הקשר בין השניים הופך עמוק יותר ככל שהסרט מתקדם. בתווך, סנואו מתיידד עם ד"ר וילמינה גואל (ויולה דייוויס בהופעה מלחיצה), קברניטת המשחקים.

אפשר להקדים ולשאול למה, מה הטעם בהפקת סרט שתוצאותיו ידועות מראש ובפרט על אחד הנבלים שהוא כנראה האחרון שרציתם לדעת מהם מקורותיו ומה הביא אותו להפוך לנבל. את התשובה כבר כתבתי בפסקה הקודמת. הסרט הזה הוא תוצר של יובש סיפורי ואמנותי שחולש על כל חלקה טובה בהוליווד. ולמרות שכבר דשנו בנושא הזה לעייפה, בכל זאת, כשעולה סרט מסוג שכזה, הנושא הזה תמיד צף מחדש. ועוד לפני שנשטח כאן את איכותו, אפשר גם לתהות על אורכו של הסרט - שאין שום דרך לתאר אותו חוץ מבלתי מוצדק בעליל. אין שום סיבה טובה למריחת הזמן שהסרט סובל ממנה, ובמיוחד בחצי השעה האחרונה שלו.

את הסרט מובילים טום בליית' ורייצ'ל זגלר, אותה אנו עתידים לראות בהפקת הלייב-אקשן "שלגייה ושבעת הגמדים" של דיסני. זגלר משחקת מעין זמרת קאנטרי מחאתית. דמותה לא כל כך מעניינת ומשמשת בעיקר ככלי ומצפן מוסרי עבור סנואו. בליית' גם הוא מעט אנמי ועושה עבודה בינונית. הקשר שמתפתח בין לוסי לסנואו לא מקבל טיפול יתר ולכן אי-אפשר להרגיש כלפיו שום אמפתיה. בסך הכול, לא קורה שום דבר מעניין בין שתי הדמויות האלו ולכן גם לא אכפת מהן בסופו של דבר.