מה לדינוזאורים ולמחנות השמדה? בחזרה לקיץ הגורלי ששינה את פני הקולנוע

באחד ממערכוניה הידועים של סדרת המערכונים הכבר אייקונית "היהודים באים", נקרא סטיבן ספילברג למשרדי מפיקים הוליוודים מחוספסים בשנת 1993. "זה יכול להיות יותר מפחיד?", שואלים המפיקים על הפרויקט האחרון שלו. "זה סרט על השמדה המונית, משפחות שלמות נמחקו, מה יותר מפחיד מזה? זה האירוע הכי קשה וטראומטי בהיסטוריה של העם שלי!". "סטיבן, אתה לא דינוזאור", עונה לו המפיק.

לא צריך להיות פרופסור לקולנוע בשביל להבין את הפאנץ' כאן. 1993 הייתה שנה מונומנטלית לקולנוע לא פחות מאשר שהייתה כזו עבור ספילברג, כשהבמאי היהודי האולטרה-פופולרי עבד במקביל על שניים מסרטיו הידועים והמכוננים ביותר, שניים שלא יכלו להיות שונים יותר - "פארק היורה" ו"רשימת שינדלר".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• בתוך שלושה ימים בלבד: ההישג המטורף של העונה החדשה של "משחק הדיונון"

• לרגל יום הולדתו ה-75: הפרויקט הסופר-שאפתני של אלון אולארצ'יק

• דמעות מבד: כך סדרת אנימציה שאף אחד לא שמע עליה ריגשה את העולם כולו

למרות שבתפיסה הציבורית "מלתעות", סרטו של הבמאי שחגג לאחרונה 50 שנה לצאתו, לאחד הסרטים החשובים בהיסטוריה בכך שעיצב את הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו כיום, כתעשייה של בלוקבאסטרים וסרטי קיץ גדולים, אבל קל להגיע למסקנה ששנת 1993 לא פחות משפיעה על המדיום הפופולרי בעולם.

את השנה סיים ספילברג עם 7 פרסי אוסקר (כולל הבמאי והסרט הטוב ביותר) עבור "רשימת שינדלר" ו-914 מיליון דולרים בהכנסות מ"פארק היורה" (סכום שמאז צאתו, בזכות הוצאות מחודשות, קפץ ל-978 מיליון דולרים) - שבמהרה נהפך לסרט הרווחי ביותר של כל הזמנים (עד שהוחלף על ידי "טיטאניק" ב-1998) והניב שישה המשכים/אתחולים - מצליחים לא פחות - ביותר מ-30 השנים שחלפו מאז צאתו. האחרון מביניהם, ה"אתחול הרך" לסדרת "עולם היורה" - "עולם היורה: חיים חדשים", בכיכובם של סקרלט ג'והנסון וזוכה האוסקר מהרשלה עלי - עולה בסוף השבוע לבתי הקולנוע בארץ, וכבר צפוי להפוך לשובר קופות היסטרי.

כעת, נותר לשאול - איך ההישג הבלתי ייאמן הזה קרם עור וגידים, ואיך שני הסרטים השונים להפליא הללו מעצבים את חיינו עד היום?

בשני המקרים, מדובר בהירתמות מוחלטת של האדם מאחוריהן. כשהוא מנצח ארבעה אולפנים שונים במטרה לרכוש את זכויות העיבוד לספרו המצליח של מייקל קרייטון "פארק היורה", ספילברג גייס 1.5 מיליון דולר דרך אולפני יוניברסל, גייס את קרייטון עצמו - לצד התסריטאי דיויד קפ - לעבד את חומר המקור, והיה נחוש לשלב בו אפקטים ממוחשבים - שהיו אז עדיין בחיתוליהם - במקום בובות אנימטרוניות ואנימציית סטופ-מושן. דרך נתינת מקום גדול יותר לדמויות האנושיות ממקומן בספר וניצול הדינוזאורים בקפידה - בדיוק כמו שעשה כמעט 20 שנה קודם לכן עם "מלתעות" - הפך ספילברג את "פארק היורה" להרבה יותר מעוד "סרט מפלצות". כפי שאומרת דמותו של וין דיזל בסרטי "מהיר ועצבני", זה בעצם סרט על "משפחה".

מה הפרס שנתן לעצמו ספילברג על שינוי להיטי הקיץ במו ידיו? כמובן, לביים סרט על השואה. סיפורו של חסיד אומות עולם אוסקר שינדלר, שהציל יותר מ-1,000 יהודים פולניים במהלך מלחמת העולם השנייה, היה אמור להפוך לסרט ביוגרפי כבר מ-1963 (ביוזמתו של אחד הילדים שהציל, פולדק פפרברג) אך נע בין כל כך הרבה ידיים מוכשרות ללא הצלחה - מרומן פולנסקי (ניצול שואה בעצמו, שכמה שנים אחר כך יצר סרט שואה נודע אחר - "הפסנתרן") עד לבילי וויילדר ומרטין סקורסזה.

כשהסיפור התגלגל לחזקתו של ספילברג, השביע אותו מנכ"ל יוניברסל דאז סיד שיינברג ליצור קודם את "פארק היורה". "הוא ידע שברגע שביימתי את 'שינדלר', לא אוכל לעשות את 'פארק היורה'", אמר לימים הבמאי. כך, בעודו מוותר על השכר עבור היצירה ("כסף דמים", קרא להצעה להשתכר עבור הסרט) ומצלם את סרטו בפולין, הוא פיקח על שלבי ההפקה המאוחרים של "פארק היורה" מרחוק. את התוצאה כולנו יודעים - ההצלחה הביקורתית והמסחרית העולמית הניעה מחדש את העיסוק בזיכרון השואה, בייצוגו בתרבות הפופולרית ובהחייאת סיפוריהם של אלו שהצילו ונשכחו מאחור.

על פניו, המערכון של "היהודים באים" הוא נונסנס ברובו, אך בכל נונסנס יש גרעין של מציאות. במובנים אלו או אחרים, רחוקים ככל שיהיו, גם "פארק היורה" וגם "רשימת שינדלר" מודבקים ב"נאיביות" התמידית של ספילברג - כמי שמאמין בטוב האדם, במלחמה דיכוטומית למדי של "טובים מול רעים" ובקסם שנוצר אפילו במקרים האפלים ביותר.

כך, אם "פארק היורה" בוחר לראות משפחה מתאחדת בלב אי מלא דינוזאורים צמאי דם, כך גם "רשימת שינדלר" בוחר לראות את אלו שהלכו כנגד הזרם והסתכנו בחייהם כדי להציל אחרים בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית. כך גם החזון הציוני - שמופיע בסוף הסרט כשהילדים שהציל שינדלר מניחים אבן על קברו בירושלים - היא דרך לראות את "האור בחשכה", בעיני ספילברג.

מכאן עולה שאלת הפשטנות - האם סרטי הקיץ שאנחנו מקבלים מאז אותו קיץ עמוס עובדים רק על בסיס הנוסחה המצליחה אך המעייפת כיום של "פארק היורה"? האם ייצוג השואה, בייחוד בתקופות של אנטישמיות גואה, מושפע לא מעט מאותו ייצוג שטחי למדי של "רשימת שינדלר", שמתעלם מהאזורים האפורים והמסוכנים של אותו אירוע טראומטי? תשובה חד-משמעית לא נמצא לכך, אך לבטח אפשר להגיד - חיינו הם "ספילברגיים", לטוב ולרע.