זה סרט שבלוני מאוד, אבל הוא אפקטיבי דיו כדי לספק חוויית צפייה סוחפת
"זאב בין ברבורים" עוקב אחר סיפורו של הרקדן הברזילאי הנודע טיאגו סוארס, שעלה מהפאבלות של ריו אל פסגת עולם המחול תוך שהוא חווה מערכת יחסים מלאה במהמורות עם המורה הכמעט רודן שלו, רקדן לשעבר שכבר לא מוצא את מקומו בתעשייה. הסרט אמנם עובד לפי נוסחה תסריטאית שראינו בעבר לא פעם והוא גם לא מקורי, אבל הוא עשוי היטב, דבר שתורם לצופים בו. אם רק היה בו את האומץ לשאול שאלות קשות, ייתכן שהיינו מקבלים סרט מעניין באמת
כולנו זוכרים את "כוכב נולד" כסרט הפריצה כשחקנית של ליידי גאגא, את הכימיה המחשמלת שלה עם הכוכב שלצידה (ובמאי הסרט) בראדלי קופר, את שיר הנושא שלו שזכה באוסקר ("Shallow", שממש כמו הסרט עצמו – הפך ללהיט ענק), וגם בזכות קמפיין השיווק האגרסיבי שניהלו כוכבי הסרט עם צאתו.
בכל מסיבת עיתונאים שליוותה את צאת הסרט, גאגא – ככל הנראה במודעות מוחלטת – הקפידה להרים לקופר ולהזכיר שהוא הראשון שנתן לה צ'אנס, בזמן שבמאים אחרים סירבו לעבוד איתה. "יכולים להיות 100 אנשים בחדר ו-99 לא מאמינים בך, אבל מספיק רק אחד כדי לשנות את הכול", היא אמרה שוב ושוב (ושוב), עד שזה הפך להיות MEME ויראלי, ספק אירוני-ספק מעצים, שרץ בכך מקום.
וזה, פחות או יותר, הפרמיס של "זאב בין ברבורים", סרטם החדש של צמד הבמאים הברזילאי מרקוס שכטמן והלנה ורוואקי. במרכזו עומדת דמותו של טיאגו (מתיאוס אברו), נער ברזילאי ממשפחה קשת יום שמצטיין בריקודי היפ הופ ומקדיש את חייו לקרבות ריקוד מאולתרים. לטיאגו יש הרבה כישרון, אבל הוא עוסק במחול כתחביב, ללא אפיק הכנסה וללא משמעת פדגוגית שתדע להפוך אותו לרקדן הגדול באמת שהוא יכול להיות. טיאגו, ה"זאב" מכותרת הסרט, זקוק למנטור שיאמין בו, יזהה את הכישרון הייחודי שלו, יצביע עליו מתוך 100 רקדנים ויגיד: "אותו אני רוצה". מסקנה: כל אחד צריך איזה בראדלי קופר בחיים.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
לדמות המנטור נכנס דינו (דריו גרנדינטי, שחקן הבית של פדרו אלמודובר הספרדי, שכיכב בסרטים כמו "דבר אליה", "חולייטה"), כוריאוגרף מהולל שמזהה את הכישרון הגולמי של טיאגו ומנסה למסגר אותו בתוך עולם החוקים הנוקשה של הבלט הקלאסי. אבל טיאגו הוא, כאמור, חיית פרא, והתרגילים הרפטטיביים של דינו לא באים לו טוב. הסרט מתמקד במערכת היחסים הסוערת בין טיאגו ודינו – האחד צעיר עם אנרגיה מתפרצת שכל עתידו לפניו, השני רקדן לשעבר שכבר לא מוצא את מקומו בתעשייה, ועושה את זה לפי נוסחה תסריטאית מוכרת. השניים לא מסתדרים, ואז עולים על הגל, ואז מגיעים לנקודת רתיחה, ואז מתפייסים, וכן הלאה.
די ברור מתחילת הסרט שהשניים ימצאו את עמק השווה, והמורה הפדנט יהיה זה שיצליח ללטש את הבוסריות של התלמיד המרדן. התסריט שכתבו התסריטאי המהולל גיירמו אריאגה (שהיה מועמד לאוסקר על "בבל", ונודע גם כמי שכתב סרטים מוערכים כמו "אהבה נושכת" ו"21 גרם") ביחד עם שותפתו לכתיבה קמילה אגוסטיני אמנם שבלוני ולא מפתיע במקוריותו, אבל גם שבלונה צריך לעשות היטב. הארכיטיפים שהתסריטאים יצקו את טיאגו ודינו לתוכם לא מחדשים הרבה, אבל הם בהחלט אפקטיביים, וזה כשלעצמו מספק חווית צפייה סוחפת.
סיפור עלייתו של טיאגו מהפאבלות של ריו דה ז'ניירו לפסגת עולם המחול, שמבוסס על סיפור חייו של הרקדן הברזילאי טיאגו סוארס, לא יכול היה להיכתב אלמלא המשמעת הדיסציפלינארית שדינו הכריח אותו לאמץ. וכך, יש צורך להתעכב גם על האופן שבו הסרט ממסגר כבר משמו, אולי במידה שטחית, את טיאגו ודינו: האחת חיית בר, השני ציפור עדינה (שהוא גם הומוסקסואל וגם בקיא ב"אגם הברבורים") – וברור שמי מהם יצטרך לשנות משהו בעצמו כדי להתאים לשני. הסרט אמנם בוחר בתבנית ידועה מראש, אבל דווקא החלקים המעטים שמציפים את שאלת השליטה הכמעט רודנית של המנטור האבסולוטי בחייו של התלמיד הצעיר הם שמביאים את הסרט למקומות מעניינים באמת.
הוא מעז לשאול, בקטנה, אם יחסים בין גבר בוגר ונער חסר ניסיון הם בכלל ראויים, אבל נדמה שהסרט עצמו כמעט מפחד מהתשובה, ולכן הוא חוזר מיד לשבלונה הנעימה והמוכרת של "תעבוד קשה ותכבוש את העולם". זה בסדר, כי הסרט עובד (שימו לב לעריכה המאלפת של קטעי הבלט הווירטואוזיים), אבל עוד קצת אדג' לא היה מזיק – לא לסרט ולא לנו, הצופים.