הסרט הזה רוצה להצחיק את הצופים עד שישכחו לרגע מהחיים – ועושה זאת נהדר
ארבע חברות, מלון יוקרתי, גבר צעיר אחד – ואפס שיקול דעת: "וויקנד ספא" לא מתבייש להיות קומדיה ובעיקר לא מתיימר לפתור את משבר גיל המעבר או לחשוף את סודות החברות הנשית, אבל הוא בהחלט מצליח לספק כשעה וחצי של כיף גדול
פעם היינו ארבע חברות ממש טובות. אחת פרשה מההרכב – בואו נקרא לזה "בשל חילוקי דעות אמנותיים" – ונשארנו שלוש: אחת נשואה ובהיריון, אחת נשואה פלוס ילד קטן ומתוק, ואני, הרווקה האחרונה שעוד מסתובבת בלי בעל ובלי ילדים, ועם פוטנציאל תיאורטי לקבל החלטות גרועות בכל ערב נתון. האם אני מנצלת אותו? תכל'ס, לא מספיק. היום, כדי שנצליח לקבוע יחד קפה, צריך לפתוח יומנים שלושה חודשים מראש, אז סוף שבוע בספא כבר נשמע כמו מבצע צבאי שדורש חמ"ל, בייביסיטר ואישור מרופא. ובכל זאת, אם היינו מצליחות להגיע לשם, אין לי ספק שהיינו נכנסות למלון עם בגדי ים, מסכות פנים וכוונה כנה לנוח, ויוצאות ממנו כשאחת בוכה, השנייה נעדרת והשלישית מסבירה לפקיד הקבלה למה באמת אין צורך לערב משטרה. במילים אחרות: נופש חברות קלאסי.
הקונספט הזה נמצא בליבו של סרט הקומדיה החדש "וויקנד ספא", העוקב אחר שלוש חברות שחוקות מחיי היומיום אשר מחליטות לעשות את הדבר שכל אישה מבטיחה לעצמה לפחות פעם בשבוע ולעולם לא מקיימת: לעצור הכול ולצאת לחופשה. הן מגיעות לספא יוקרתי בתקווה למצוא שקט, שלווה ואולי מישהו שיעסה להן את הכתפיים עד שהן ישכחו שיש להן אחריות. אלא שאז מצטרפת אליהן מל, החברה הרביעית והפרועה בחבורה, ומה שהיה אמור להיות סוף שבוע של חלוקים לבנים ומי מלפפונים הופך לפסטיבל של כאוס, הורמונים והחלטות שעדיף לא לקבל בלי עורך דין.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
היתרון הגדול של הסרט הוא שהוא לא מתבייש להיות קומדיה. לא דרמה על חברות שבמקרה שתלו בה ארבע בדיחות כדי שיהיה אפשר לשווק אותה עם פוסטר ורוד ולא הרצאת העצמה נשית שבה כולן צריכות ללמוד לאהוב את עצמן לפני כתוביות הסיום – קומדיה של ממש. הוא בא להצחיק, וממשיך להצחיק לאורך כל הדרך. גם כשהוא מופרך, גם כשהוא מטופש וגם כשהעלילה מאבדת את החלוק ורצה עירומה במסדרון.
ולמרות הנשים, הספא ושיחות היחסים, זה ממש לא סרט "גירלי" במובן המצמצם והמיושן של המילה. ההומור רחב, פרוע ולעיתים חסר בושה לחלוטין. יש כאן אמנם מסר על חברות, התבגרות והצורך לעצור ולדאוג לעצמנו, אבל אף אחת לא תגלה בעקבותיו יבשת חדשה. הסרט יודע את זה, ולכן לא מורח את המסר בשמן לבנדר ומנסה למכור לנו אותו ב-400 שקל. הוא פשוט מזכיר שהחיים קצרים, שאנחנו עייפות ושמדי פעם מותר לנו לברוח מהם.
לזלי מאן ("מאבדים את זה", "האישה האחרת") מגלמת בסרט את ג'יין, אישה שהשגרה בלעה אותה, לעסה היטב והחזירה עם שקיות מתחת לעיניים, עד שהיא פוגשת בחור צעיר וחתיך, ונזכרת שמתחת לכל המטלות מסתתרת אישה עם דופק. היא נראית כמו הדמות שכולנו מזדהות איתה, אבל גם קצת רוצות להיות כמוה: זו שמעזה, מסתבכת ומקבלת לרגע אישור שהיא עדיין נחשקת. מאן נפלאה בתפקיד, עם תזמון קומי נהדר, מבוכה מתוקה ויכולת להפוך מבט קטן למונולוג שלם על חרדה, תשוקה ו"אלוהים, מה אני עושה פה?".
איילה פישר (טרילוגיית "האשליה", "דופקים חתונה") מגלמת את מל, כלומר – את הסיבה שבגללה יש סרט. היא החברה המשוגעת שמניעה את העלילה, שוברת את הכללים ואז מופתעת לגלות שהיו להם השלכות. כולן רוצות אותה בחבורה, אבל אף אחת לא רוצה להיות זו שחותמת עליה ערבות. היא מביכה, רועשת וחסרת מעצורים, אבל גם זו שמכניסה לחבורה חיים, צבע וסיבה טובה להחליף מספר טלפון. זה נראה כמו התפקיד הכי כיף בעולם, ופישר מתנפלת עליו בשמחה של ילדה שהשאירו אותה לבד בחנות ממתקים עם כרטיס אשראי גנוב.
מישל בוטו, המוכרת מהסדרה המצוינת "שורדת בגדול", מגלמת בסרט את קוקו, שמגיעה לנופש עם הרבה זעם על הגירושים ואפס כוונה לעבד אותו בצורה בריאה. היא עצבנית גם כשהיא רגועה, וכשהאקס שלה מופיע, כל המערכת קורסת: רגע אחד היא בטוחה שהם חוזרים, וברגע הבא היא מוכנה לשרוף את הספא כי נדמה לה שהוא הסתכל על אישה אחרת. בוטו הופכת את הזעם למופע קומי שלם, אבל מובילה את קוקו גם לסגירת מעגל נעימה. איכשהו, מתוך כל הצעקות, היא יוצאת האישה שמזכירה לכולנו שאפשר להמשיך הלאה, גם אם קודם צריך לצרוח קצת בחניון.
אנה פאריס (סרטי "מת לצעוק"), שנמצאת לאחרונה בקאמבק גדול, מגלמת את סופי, החברה הלמ"למית והמתוקה שלא מזיקה, לא תמיד מועילה, אבל בלעדיה הכול היה מתפרק מהר יותר. אין לה סיפור מעטפת גדול כמו לאחרות, ובכל זאת הלב יוצא אליה: היא מפוטרת, היא קצת אבודה ויש לה יכולות מיוחדות וספציפיות להחריד שרק היא יודעת מתי לשלוף. פאריס עושה בדיוק את מה שהיא יודעת לעשות כה נפלא – מגלמת אישה תמימה, מוזרה ומקסימה, שנראית כאילו נכנסה בטעות לסרט הלא נכון והחליטה להישאר כדי לעזור.
"וויקנד ספא" לא ישנה את חיי הצופים והצופות בו, אבל הוא בהחלט עשוי לגרום להם ולהן לבדוק מחירים לחופשה בסוף שבוע קרוב. הוא כיפי, מצחיק, חסר בושה ומומלץ לחלוטין. זה לגמרי סרט לראות אותו עם כל החבורה, אבל אל תשכחו – כמו בסרט, ככה זה מעלה את הסיכוי שלהם להיעצר. קחו את זה בחשבון.