עושים סדר: מי הכוכבים הקטנים מהוליווד שכדאי לכם לשים אליהם לב?
תעשיית הבידור והקולנוע נוהגת להכתיר כוכבים עולים בתדירות גבוהה מאוד, ובלא מעט מקרים - אלו נעלמים במהירות. ועדיין, כחלק מפרויקט "עושים סדר" לרגל חג הפסח של רשת 13, ניסינו לסדר לכם את השמות שאולי יהיו שגורים בפי כולם עוד זמן לא רב כלל - מהקומיקאי שחולל מהפכה באוסקר ועד השחקנית היהודייה שמשגעת את העולם
הרשימה המהוללת של מגזין "פורבס" העולמי, "30 מתחת ל-30" - שמפנה את הזרקור ליזמים ואנשי היי-טק מבטיחים שכנראה הולכים להצליח בגדול - עלתה לאחרונה לכותרות באור טיפה פחות חיובי. אחרי שאחד השמות שהופיעו ברשימה בשנה שעברה, גוקצ'ה גובן, הואשמה לפני מספר חודשים בעבירות הונאת ניירות ערך, הונאת תקשורת וגניבת זהות, רבים החלו להבחין ב"קללה" שנחתה על יוצאי הרשימה לדורותיהם - מכוכב הסחר במטבעות קריפטוגרפיים סם בנקמן-פריד (שהואשם בהלבנת הון) ועד היועצת לרשימה אליזבת הולמס (מי שאחראית לאחת מההונאות הגדולות של השנים האחרונות עם חברת הטכנולוגיה הרפואית "תראנוס", ושעל סיפורה בוסס הסדרה המצליחה "עלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס").
עושים סדר - פרויקט מיוחד לפסח 2026
למה כל זה חשוב? רשימות שמפנות את הזרקור ל"כוכבים הבאים" של תעשייה מסוימת לא תמיד מסתיימות כה יפה, בלשון המעטה. ועדיין, כשכישרון מסוים צץ באופק, שווה וחשוב לדבר עליו. בתעשייה צינית למדי כמו הוליווד, הזרקור הזה הופך עוד יותר מהותי. כמדי שנה, אנחנו באתר רשת 13, מנצלים את חג הפסח כדי לעשות סדר בנושאים הכי מעניינים שעל הפרק, ולכן החלטנו בכל זאת "להסתכן" ולעשות לכם סדר בשמות שמנסים את מזלם בתעשייה הזוהרת בעולם. מי יודע, אולי בעוד זמן לא רב מדי - כולנו נדבר עליהם.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
קלינט בנטלי
בין הסרטים הגרנדיוזיים ורחבי היריעה שכיכבו השנה בעונת הפרסים - מ"קרב רודף קרב" ועד "פורמולה 1: הסרט" - בלט בפשטות ובעדינות שלו סרט אחד, "חלומות רכבת". הסרט, שעלה לשירות הסטרימינג נטפליקס אחרי פרמיירה חגיגית בפסטיבל סאנדנס, הוא סיפורו הנוגה של פועל רכבת אחד (ג'ואל אדגרטון, "גטסבי הגדול") בראשית המאה ה-20 ואמריקה הכאוטית שסביבו. מאחורי הסרט הקטן והלא טיפוסי הזה לתעשייה שמהללת סרטי אפוס עומד אחד, קלינט בנטלי שמו.
בשנים האחרונות מתחיל לצבור לעצמו בנטלי בן ה-41 מוניטין כיוצר שמשלב בין קולנוע פואטי (באורח דומה לסרטיו של טרנס מאליק מתהילת "עץ החיים" ו"שבילי הזעם") ובין מעלליהם של אנשים בשולי החברה האמריקאית. עם שותפו ליצירה גרג קוודר (שגם ביים את הסרט), יצרו השניים לפני כשנתיים את הדרמה המעוטרת "סינג סינג" (שזכתה ל-3 מועמדויות בטקס פרסי האוסקר בשנה שעברה, בעוד "חלומות רכבת" הועמד השנה ל-4 פרסים, כולל לסרט הטוב ביותר), שעוקבת אחר תוכנית אמיתית לשיקום אסירים באמצעות אמנויות הבמה בכלא הנודע לשמצה בעל אותו השם בארה"ב.
מאז, כשהוא מעלה לסדר היום את קשייהם של האנשים ה"שקופים" באמריקה, בנטלי התחבר ביצירתו לרגישויות הפוליטיות הנוכחיות במדינה, ונדמה שימשיך באותה הדרך גם ביצירותיו הבאות. האם יפנה לעשייה מיינסטרימית, כמו רבים לפניו בשנים האחרונות? קשה לדעת כעת, אבל תזכרו את השם כשסרט עתידי שלו "יתפוצץ" בקנה מידה גדול הרבה יותר.
משה רוזנטל
אם בסאנדנס עסקינן, אז הנה יוצר משלנו, שהיה מוקדם יותר השנה לישראלי הראשון עם סרט בפסטיבל מזה עשור. זהו הבמאי משה רוזנטל, שסרטו "עצמאות" - אודות משפחה שנחשפת לסוד מטלטל בישראל של שנות ה-80 - הגיע למעמד המכובד, אחרי שסרטו הקודם "קריוקי" מ-2022 זכה לארבעה פרסי אופיר (כולל פרסי המשחק לששון גבאי וריטה שוקרון).
בתעשייה שניצבת לא פעם אל מול איומי צנזורה מבית ומבחוץ, שיכולה להביא בתורה לסטגנציה מבחינת יצירתיות ותעוזה אמנותית, רוזנטל הוא קול מרענן וחשוב. כשהוא בוחר להתמקד בקיום "המשמים" בחברה הישראלית - החיים הפשוטים בפרברים - היוצר הישראלי בן ה-40 מעלה מתחים חברתיים נסתרים (מהבדלי מעמדות ועד "השד העדתי") באופן קליל, כובש ובעיקר כיפי למדי. מעניין לראות לאן יתקדם מכאן.
צ'ייס אינפיניטי
קל שלא לשכוח שם כשמדובר בשם כה ייחודי כמו זה, ששייך לשחקנית האמריקאית הצעירה בת ה-25. מי שנקראה על שם דמותה של ניקול קידמן בסרט "באטמן לנצח" (ד"ר צ'ייס מרידיאן) והמשפט הקבוע של כוכב "צעצוע של סיפור", באז שנות אור - "To infinity and beyond" ("אל האינסוף ומעבר לו") - נדמה שאינפיניטי "הוסללה" לקריירה בהוליווד.
אחרי תפקיד קטן בסדרה "בחזקת חף מפשע", שלחה אינפינטי אודישן מצולם לסרטו החדש של פול תומס אנדרסון ("מגנוליה"), "קרב רודף קרב". לאנדרסון ולמלהקת הוותיקה שלו קסנדרה קולוקונדיס זה היה די והותר - אינפיניטי במהרה מצאה את עצמה מגלמת את ווילה, בתו העקשנית של המהפכן לשעבר בוב (לאונרדו דיקפריו). לא רק שבהופעותה הקולנועית הראשונה גנבה לא פעם את ההצגה מענקי המסך כמו דיקפריו ושון פן, אלא שברגע מצאה את עצמה על גג העולם, כש"קרב רודף קרב" הפך לשיחת היום, מלך עונת הפרסים והזוכה הגדול של אוסקר 2026.
אמנם אינפיניטי לא זכתה למועמדות בטקס הנכסף (וחבל שכך), אך נדמה שהיא כבר מנצלת את המומנטום הגדול. מספר ימים אחרי הזכייה הגדולה באוסקר של הסרט, התייצבה כבר בפסטיבל סיריס מאניה בליון שבצרפת כדי לקדם את הסדרה החדשה בכיכובה, "העדויות" - המשך ל"סיפורה של שפחה" האהובה, שתשודר בדיסני+. כשבפתח מצפה לה גם דרמת התבגרות לצד זוכת האמי ג'יליאן אנדרסון ("תיקים באפלה", "הכתר"), נדמה שזו לא הפעם האחרונה שנשמע את אותו השם נוצץ בעוד ועוד טקסי פרסים.
קופר הופמן
מגילוי אחד של פול תומאס אנדרסון למשנהו. קופר הופמן, שפרץ לתודעה בסרטו של הנ"ל "ליקריץ פיצה", הוא על פניו מה שנהוג לכנות בימינו "נפו בייבי", אותו כינוי מלא בוז לצאצא של כוכב הוליוודי שקיבל כביכול את הקריירה האישית שלו על "מגש של כסף" בגלל קשריו. אבל הופמן, בן לשחקן האופי וזוכה האוסקר המנוח פיליפ סימור הופמן ("קפוטה", "לילות בוגי"), מוכיח בתפקידיו - קטנים כגדולים - שהוא הכול מלבד "עוד שחקן" שהגיע לאן שהגיע בגלל נפוטיזם.
בדומה לדמות הנער הפוחז שגילם ב"ליקריץ פיצה", ערמומי יותר מרוב המבוגרים שסובבים אותו, הופמן גנב את ההצגה כשהמשיך לתפקידים על קו התפר בין שובבות ילדותית לרגש עמוק - ממפיק הטלוויזיה האגדי דיק אברסול ב"סאטרדיי נייט", הסרט הקומי-ביוגרפי אודות ימיה הראשונים של התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ועד נער במציאות דיסטופית עגומה ב"הצעדה", המבוסס על ספרו של סטיבן קינג. הופמן כבר הספיק למשוך את תשומת ליבם של כמה במאים "אוטרים" נחשבים, כמו גרג אראקי ("עור מסתורי") בסרטו הראשון מזה 12 שנים, "I Want Your Sex" (לצד שמות גדולים כמו אוליביה וויילד והזמרת צ'ארלי XCX) ו"Artifical", סרטו הקרב של לוקה גואדאנינו ("קרא לי בשמך", "מתחרים"). בין כה וכה, נדמה שהופמן מזמן אינו כבר "הבן של".
קריסטן סטיוארט
אלו "פנים חדשות בסצנה" יכולה באמת להיות שחקנית שהספיקה להיות מועמדת לאוסקר ולגלובוס הזהב (על גילומה של הנסיכה דיאנה בדרמה "ספנסר"), לזכות בבאפט"א, להחזיק על כתפיה פרנצ'ייז במיליוני דולרים - וכל זה לפני גיל 35? נכון, בוגרת "דמדומים" קריסטן סטיוארט מזמן כבר אינה צריכה אישור מהתעשייה לכך שהיא מוכשרת ואהובה, אך כעת היא אולי דווקא כן נדרשת להוכיח את עצמה מחדש - כשטייטל חדש מצטרף לרשימת תאריה: במאית.
למרות שכבר התנסתה בבימוי אי שם לפני כעשור, עם סרטה הקצר "Come Swim" (שזכה לפרימיירה בפסטיבל סאנדנס), ומאוחר יותר עם סרט קצר נוסף - "Crickets" (כחלק מאנתולוגיית הסיפורים הקצרים של נטפליקס בימי הקורונה, "תוצרת בית"), רק בשנה שעברה זכתה סטיוארט להציג את סרטה הראשון באורך מלא, "The Chronology of Water", בפסטיבל קאן. כשהוא מתבסס על סיפורה האמיתי של השחיינית האמריקאית לשעבר לידיה יוקנביץ', סרטה של השחקנית/במאית זכה לשבחים מצד המבקרים - שהכתירו אותו "רדיקלי ובועט" ובעל "ויזואליה פואטית" - וסימן קול נשי אחר בזירת סרטי האינדי. האם ניסיון זה יבשיל לכדי קריירה של ממש כיוצרת מוערכת, או כמו שחקנים ושחקניות רבים בימים אלו - זוהי רק טבילה קצרה במי הבימוי וזהו? כפי שהרוח מנשבת כעת, נראה שנתחיל להתרגל לראות את התואר "במאית" מוצמד יותר ויותר לשמה של סטיוארט.
הארי לייטון
מבכורת בימוי אחת שכבשה את פסטיבל קאן בשנה שעברה לאחרת. איך מגדירים את סרט הביכורים של הארי לייטון הבריטי, "פיליון"? "50 גוונים של סאדו-מאזו, גרסת 'וואלאס וגרומיט'", כינתה אותו כותרת הביקורת בעיתון "הגארדיאן". "אני נרגש - זו ההשוואה הכי יפה שמישהו עשה לסרט", אמר לייטון על ההכרזה בריאיון אחר.
הבמאי הבריטי בן ה-33 לא סתם חש "נפעם" מהתואר המשעשע הזה. ב"פיליון", לייטון עושה את ה"בלתי ייאמן" ומצליח לייצג את הקהילה הבדס"מית - פלח מסוים מאוד בתוך הקהילה הלהט"בית הנרחבת - לא רק באהבה מלאה וללא חשש מצנזורה (זהו סרט מאוד גרפי - לא בדיוק "לכל המשפחה"), אלא במבט מכיל סתירות, ביקורת וגם הומור. הכול מתנקז לתוך עשייה קולנועית קלילה, אמוציונלית וכובשת, שגורמת להבין שנדרש כישרון לא קטן בכדי להנגיש נושא שכזה מבלי להתנצל לרגע. מחכים כבר להמשך יצירתו.
אודסה א'ציון
לפני כמה חודשים, קשה היה שלא להיתקל בשם אודסה א'ציון בכל פנייה שהיא ברחבי האינטרנט. בכל זאת, השחקנית האמריקאית-יהודייה בת ה-25 הייתה לאחת הכוכבות הראשיות באחד מלהיטי השנה, "מרטי סופרים", לצד הכוכב ההוליוודי בהתהוות טימותי שאלאמה; שם, גנבה לא פעם את ההצגה כמאהבתו המוזנחת של טניסאי השולחן המגלומן מרטי מאוסר (שאלאמה), בתוך קאסט עשיר בשמות גדולים ובדמויות צבעוניות. על המרקע הקטן, הייתה לייצוג האולטימטיבי לסתירות הפנימיות של דור ה-Z כאינפלונסרית הצעקנית טלולה בסדרה "אני אוהבת את אל.איי." של HBO.
ואז כמובן, כמו כל כוכב ברגע השיא שלו, הגיעו השערוריות: ראשית היו אלו ההאשמות ב"ציונות" (לא בהכרח מחמאה בימינו), ולאחר מכן ליהוקה לדמות צעירה לטינית בסרטו החדש של שון דורקין ("המתאבקים") - מעשה חמור בעולם הייצוגים המודרני בהוליווד. א'ציון, עד לפני רגע ה-כוכבת הוויראלית של הרגע, כובשת את השטיחים האדומים כל פעם מחדש, משכה את השתתפותה בסרט, ולקחה צעד אחורה. בת למשפחה הוליוודית ותיקה (אימה היא המועמדת לאמי פמלה אדלון, קומיקאית ואחת מיוצרות "קליפורניקיישן" ו"לואי"; סבה הוא פרסי אדלון, במאי "קפה בגדד" ומהיוצרים המובילים בגל החדש הגרמני של שנות ה-60 וה-70), א'ציון היא לא כוח לזלזל בו, מי שמתאימה לרגע לרוח התקופה ונעלמת. זהו שם שיצוץ שוב בוודאות בעתיד המאוד קרוב (פרויקטים חדשים כבר ניצבים בפתחה), וכעת מנוסה יותר מתמיד.
זאק קרגר
נסיים עם אדם שעשה לפני מספר שבועות היסטוריית אוסקרים, אך לא זו שמדוברת דיה. הכירו את זאק קרגר - עד לפני כמה שנים חלק מחבורת הקומדיה "The Whitest Kids U' Know", שהתמחו בקומדיית שולים מתריסה - לא בדיוק החומר ממנו עשוייה כוכבות הוליוודית, ובטח שלא להיטי אימה. זה לא עצר בעד הקומיקאי בן ה-45, שעשה הסבת מקצוע לא רשמית לתחום הבימוי לפני כ-4 שנים, עם סרט האימה "ברברי".
אותה אימה פרברית, שהשתמשה במתחים בין-גזעיים והסוגיות שאורבות מתחת לקיום האמריקאי "המושלם", נכחה גם בסרטו השני של קרגר, "שעת הנעלמים". מלהיט לא קטן בקופות, "שעת הנעלמים" הרחיק עד עונת הפרסים ואף האוסקר, שם זכה על מועמדותו היחידה - פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר לשחקנית הוותיקה איימי מאדיגן. לא רק שבכך הפכה מאדיגן לאחת מזוכות המשחק היחידות לאורך היסטוריית הטקס שזכו על הופעת אימה, אלא שייתכן ושאותו קומיקאי פרינג' עשה מהפכה של ממש בכל הנוגע ליחסה של האקדמיה לז'אנר האימה. בין רגע, הפך לשיחת העיר לוס אנג'לס. באמתחתו של קרגר כבר ניצב חידוש לסדרת סרטי האימה המצליחה "האויב שבפנים", ואולי אף פריקוול ל"שעת הנעלמים", שיאחד אותו עם מאדיגן - גם אם סיפור הצלחתו היה לסיפור סינדרלה רגעי, את הצעד הגורלי עבור חובבי הז'אנר ויוצריו כבר עשה.
