"מודה על המזל שיש לי"

דרור קרן אדם עסוק. מה זה עסוק? נופל מהרגליים. ולא צריך להיות שוחר תיאטרון, קולנוע או טלוויזיה כדי להבין במה מדובר. עונה שנייה של "מילואים" בכיכובו יצאה לדרך (כמעט); "המפיקים" בקאמרי רצה מרתון; הוא משתתף בעוד שתי הצגות; יש לו תפקיד קטן ב"מדוזות" - החדש של אתגר קרת ושירה גפן; תפקיד אורח ב"רחוב סומסום" של הופ!; מככב בפרסומת לשניצלים (שם הוא האב הבשלן שיודע בדיוק מה הילדים שלו אוהבים); ויש לו גם ערב שירי משוררים שהוא מריץ כבר 3 שנים ונקרא "קצה של חוט".

וזה עוד לא הכל. קרן קיבל לידיו להנחות את הסדרה התיעודית של החינוכית על יומני אקסלרוד, והדובדבן שבקצפת – "אביבה אהובתי", הפיצ'ר החדש של שמי זרחין (שעבר כבר את ה-60,000 צופים ועוד ידו נטויה). ב"אביבה אהובתי" מגלם קרן את אחד התפקידים הראשיים וקוצר לא מעט מחמאות. חוץ מזה, הוא עובד על ערב משלו ועל תוכנית טלוויזיה קומית עם אלון נוימן, ובין לבין, מצליח לתחזק חיי נישואים ולגדל ארבעה ילדים, מהם שתי תאומות. נגמר לכם האוויר? גם לו.

מה פשר כל הגיוון הזה?
"אני מחפש להתעניין וליהנות. אני חייב להפתיע את עצמי בבחירות שלי. אם אני עושה דברים דומים מדי אני לא זז קדימה".

הרבה מים עברו בנהר שלו מאז תפקידו הענק כיואל האבוד ב"שבתות וחגים", ועוד יותר מאז תפקידו הראשון בקולנוע ב"סיפורי תל אביב", בתחילת העשור הקודם. אבל דרור קרן לא עשה את זה בין יום. הוא התבשל על אש קטנה עד שהגיע למקום טוב בתודעה שלנו. "זו היתה המראה איטית, וטוב שכך. שיחקתי הרבה בתיאטרון, הייתי הישראלי הראשון בתיאטרון גשר. שיחקתי אפילו ברוסית. לקח זמן עד שזיהו אותי. ואני עדיין מתפלא כשמזהים אותי גם היום".

קרן, 42, נולד וגדל בגבעת המורה, סוג של פרבר של עפולה, לא רחוק מטבריה, עיר הנושא של "אביבה אהובתי". בזכות אביו, איש צבא לשעבר, נדדה משפחת קרן לא מעט. "כשהייתי קטן, עשיתי שטויות בבית ודפקתי על סירים", הוא נזכר, "אבל לחוג דרמה הגעתי בגיל 15. אבא היה איש חיל האוויר והייתי ילד שנדד בין בתים. המשחק היה מנוף להיקלט. אהבתי את תשומת הלב, זה החמיא לי לאגו"
.
אך מתבקש שאת השירותי הצבאי שלו הוא עשה בתיאטרון צה"ל ומשם הישר לתיאטרון חיפה. "תיאטרון צה"ל היה כור היתוך מאסיבי. הכרתי שם המון במאים, וכשהשתחררתי, איציק ויינגרטן לקח אותי לתאטרון חיפה".

ככה מיד? בלי לימודי משחק אורתודוכסיים?
"עשיתי בחינות לניסן נתיב והתקבלתי, אבל אז נכנסתי לעוד שתי הצגות בתיאטרון, ונועם סמל ביקש שאשאר ואלמד מאוחר יותר. ואז הגיעה ההצעה ללמוד בלונדון על מלגה. עשיתי את המבחנים, ולמזלי התקבלתי וחוויתי שם את השנה המופלאה בחיי. זו היתה טבילת אש לא פשוטה אבל אני מאחל אותה לכל בן אדם".

ומשם ישר חזרה לקהל הישראלי?
"ממש לא. חזרתי לתיאטרון חיפה, אבל בינתיים התחלפה שם ההנהלה ואף אחד לא ספר אותי. היתה לי שנה איומה בחיפה ובסופה עברתי להבימה. משם כבר הכל התגלגל".

במסגרת אהבתו לתפקידים מאתגרים, ב"אביבה אהובתי", החדש של שמי זרחין, הוא משחק את מוני, בעלה המובטל של אביבה אהובתו. בעוד היא (אסי לוי) מחזיקה את הבית, מגדלת שלושה ילדים, עובדת כטבחית במלון העירוני ומנסה להגשים את חלומה להיות סופרת, מוני בעיקר ישן ובוכה על מר גורלו.

היססת אם לקחת על עצמך את תפקיד הבעל המובטל? הוא קצת אימפוטנט.
"אני מאוד מקפיד על התפקידים שלי. יש תפקידים שתודה לאל שלא עשיתי. ואני מודה על המזל שיש לי, שהגעתי למקום בו אני יכול לבחור. אבל עם שמי לא היססתי לרגע. התפקיד מאוד דיבר אלי. מוני הוא לא איש עם הרבה כוח, הוא נשען על אביבה. אבל היה לי מאוד מוכר לשחק אותו. לא מהיכרות עם עצמי, אלא מתוך היכרות עם אנשים שחייתי לצדם. יש בו את הצד שרוצה להישען, שרוצה שיפיקו אותו. ראש קטן. אבל היה לי חשוב לא לשפוט אותו. דווקא אהבתי בו את האימפוטנציה - זו מנת חלקם של הרבה גברים בארץ הזאת. זה מביא אנשים לקפוץ מגגות".

ברגע אחד בסרט, מוני, אתה, עושה לאביבה ממש רע על הנשמה. לא חארם?
"מוני מועד. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. הוא נואש. אבל אחר כך הוא מתנצל ואני אישית האמנתי לו. גם אביבה אשמה קצת במה שקרה. היא איננה לו, היא בחלומות שלה, מגשימה את עצמה וזה חלק ממה שהסרט אומר – יש מחיר למתנה הזאת שלה, הכתיבה".

איך היה לעבוד שוב עם זרחין אחרי "לילסדה"?
"שיתפנו פעולה עוד קודם ב'סיפורי תל אביב'. שמי היה שותף לכתיבת הסרט. אבל הפגישה הראשונה בינינו היתה ב'לילסדה'. שמי הוא קפדן ויודע עד הסוף מה הוא רוצה, וזה דווקא נותן יותר חופש. לצערי חלק מהבמאים לא ממש יודעים מה הם רוצים ושמי הוא בדיוק ההפך".

איך היה לחזור לטבריה לצילומים? זה היה מעוז ילדותך, לא?
"הייתי שם הרבה בילדותי והיה נורא מרגש לחזור לשם. אני מכיר את הריח. אמנם זו לא אותה מדינה ושנים עברו וגם אני התבגרתי, אבל האנשים קשי היום ששורדים כדי לחיות – זה מאוד דיבר אלי".

להבדיל מהדמות השפופה שלו ב"אביבה אהובתי", בנצי, המילואימניק שהוא ב"מילואים" (ערוץ 2), הוא גבר מסוג אחר. איש הייטק בטוח בעצמו, שגם קצת מסובך במערכת יחסים מוזרה עם האישה שאתו, מרינה שויף הפרובוקטיבית. אחרי ציפייה דרוכה, עלתה העונה השנייה ברשת לפני כחודש אבל הופסקה אחרי פרק אחד בלבד, בגלל התרחשויות דומות מדי שקורות אצלנו במציאות. ולמי שלא הבין: המלחמה שיבשה את לוח השידורים. "הפרק השני, שהיה אמור להיות משודר, היה אחד לאחד מה שקרה במציאות, והייתי בחרדה. למזלי, שמו את הסדרה על הולד בינתיים, וזו החלטה נבונה".

אתה מתחבר לסדרה? למילואמיניקיות?
"הצבא כצבא לא מעניין אותי. אני לא משחק את ראסל קרואו. בנצי לא שם על עצמו את מדי הזית ומקפץ בקלילות על הגבעות. בנצי הוא שכלתן, מרובע. אי הנוחות שלי, של דרור, מהמדים, נכנסה לבנצי, כי צבא כצבא משעמם אותי. הטקסטים שהכי קשה לי לזכור זה כל הפצק"ם טטק"ם וכל מיני ראשי תיבות מסובכים. זה לא מעניין. הדרמה היא באנשים לא בסיטואציות הצבאיות."

אז אני מניחה שצו 8 לא קיבלת?
"כחייל עשיתי שירות בתיאטרון צה"ל. הרבה אין מה לעשות איתי. אני קצת חירש באוזן ימין, אז הפרופיל שלי לא היה גבוה מלכתחילה. אח שלי היה במילואים והיו לי לילות ללא שינה ואת כל הסיבות לקחת ואבן. אבל תודה לאל שזה נגמר בינתיים".

נדמה שגם שחקן איכותי כמו דרור קרן שבוחר את תפקידיו בקפידה, נכנע לאחרונה לתכתיבי התעשייה ופשט את בגדי התיאטרון לטובת פרסומת לשניצלים. אבל אל תטעו, קרן לא מוצא שום פסול בחלטור שמרפד לו קצת את חשבון הבנק.

התלבטת אם לעשות אותה? זה לא בדיוק ערב שירי משוררים?
"אם ריי צ'ארלס וג'ולייט בינוש עשו פרסומות, גם אני יכול. זה רק עוד יתרון של המקצוע. לוקחים אותי לפרסם כי אני מפורסם. הרווחתי את זה בדרך הארוכה. אני לא דוגמן. בדרך כלל, אני מייחס אפס משמעות לזה שאני מפורסם ולא נהנה מזה כל כך, ופה זה דווקא יתרון נטו. לפרסומת על העוף היססתי, בדקתי מי הבמאי ואיך זה כתוב, וכמובן, הכסף. זה בעיקר בגלל הכסף. זה משקיט את החרדות הכלכליות. יש לי ארבעה ילדים וצריכים לפרנס אותם".

וכדי למצוא את האיזון המושלם, בין התיאטרון, הפרסומות, הטלוויזיה והקולנוע, קרן מנסה למצוא זמן לחלום האמיתי שלו. כבר שנים שהוא חוטא בכתיבה, ובימים אלה, הוא מצליח להגשים את הפנטזיה ועובד על ערב משלו. "זה בראש מעייניי. אחת הסיבות שאזרתי אומץ לעבוד על זה, היה ערב שירי המשוררים שהעליתי עם אורי לשמן. אני עומד לבד על במה עם שירה של משוררים אהובים ועם חומרים אישיים משלי, וזה עזר לי להאמין ביכולת שלי לעמוד מול קהל ולדבר מלב אל לב".

בטח גם עזר לעשות את התפקיד ב'רינה ואריק לנצח', המונודרמה של HOT?
"זה היה ניסיון גדול וקשה, שבטח עזר לי. לדבר 50 דקות רצוף למצלמה, זה די פסיכי ולמדתי מזה המון".

ומה פתאום "רחוב סומסום"? חזרה לילדות?
"אני משחק שם את צחי עם כובע בייסבול הפוך וזו הנאה מסוג אחר. מחר יש לי סצינה עם מוישה אופניק ואני נרגש בטירוף".