"קשה לאנשים לראות אותנו כזוג. לא מאמינים לנו": שיר ואלעד בריאיון חשוף

ביום ראשון הקרוב יעלה ברשת 13 ריאליטי הזוגות "פאוור קאפל". בין הזוגות שעלו על הטיסה להודו ובחנו את מערכת היחסים שלהם בתנאים הקיצוניים ביותר, נמצאים שיר טרן ואלעד תורג'מן - יוצרי תוכן מהמוכרים והמצליחים ברשתות החברתיות, שמנהלים לא רק זוגיות צמודה של ארבע שנים וחצי, אלא גם עסק משותף עם מאות אלפי עוקבים.

דם, יזע וקריאייטיב: החיים בתוך העסק הזוגי

השבוע של שיר ואלעד מתחיל תמיד סביב השולחן בבית המשותף שלהם, בבניית תסריטים ורעיונות לסרטונים הבאים שלהם, בין אם מדובר בקמפיינים מסחריים ובין אם בתוכן אורגני. "אנחנו זוג יוצרי תוכן, שחקנים, ואלעד הוא גם קומיקאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי", מסבירה שיר את הדינמיקה היומיומית. "הייחודיות והקסם שלנו זה שאנחנו זוג שעובד ומייצר את התכנים יחד. זה לטוב ולרע. יש פה המון יתרונות, אבל יש גם הרבה חסרונות כי מאוד קשה לשים את הגבול ולהגיד 'אוקיי, עכשיו אנחנו עוצרים ועכשיו אנחנו זוג'. הגבולות מאוד מיטשטשים וזה יוצר לא מעט בעיות, ריבים וחיכוכים. מהיום שהכרנו פחות או יותר לא היה יום בנפרד. החברים הם חברים משותפים, אין לנו חיים בנפרד. במהלך התוכנית היו כאלו שהרימו גבה ואמרו 'אוקיי, אתם יחסית צעירים, אתם ארבע שנים ביחד אבל אין לכם ילדים, מי אתם לעומתנו?'. אנשים פשוט לא מבינים את האינטנסיביות שעברנו."

"בנינו עסק זוגי משלנו" מוסיף אלעד ומבהיר שלא מדובר בהצלחה של בין לילה. "זה משהו שעבדנו עליו מאוד-מאוד קשה כדי להיות בנקודה שאנחנו נמצאים בה היום, וזו באמת הייתה קריעת תחת. כל עוקב הגיע באמת בדם. אבל זו תחושה מטורפת לגעת בכל כך הרבה אנשים ולקבל את התגובות ברחוב מכל הגילאים שמתרגשים לראות אותנו. אני פוגש את זה גם בהופעות הסטנד-אפ שלי, כשאנשים מגיעים מהרשת כדי לראות אותי פיזית על הבמה".

כיוצרי תוכן עצמאיים, המעבר לפורמט טלוויזיוני שבו השליטה עוברת לידיים זרות לא היה פשוט עבורם. ברשת הם אלו שמצלמים, עורכים ומחליטים מה נחשף ומה נגנז. בריאליטי, חוקי המשחק השתנו לחלוטין. 

שיר: "אובדן השליטה הוא לא רק בעריכה, אלא גם בעובדה שאת לא יודעת מה יהיה, מה העלילה ומה המשימות. זו אי-ודאות שהיה לנו מאוד קשה להתמודד איתה. פעם, כשהייתי רואה בריאליטי אנשים שבוכים בטירוף שמראים להם סרטון של המשפחה, הייתי אומרת 'מה הם מגזימים, על מה כל המהומה?'. קאט לזה שאני כל התוכנית בוכה! באמת, בכיתי שם כל כך הרבה, גם בקטעים שלא צולמו אפילו. הדמעות כבר יורדות מעצמן מכל המסע הרגשי שנסחפים אליו. גם היום, כשהתוכנית עוד לא עלתה, אני ישר חושבת: איך הם יערכו את זה, מה הם יוציאו ומה הם יכניסו? בסוף צילמנו כל כך הרבה שעות ולא הכול ייכנס. מה קו העלילה שיגיע ואיך נצטייר בחוץ? הדבר היחיד שאני באמת יכולה להגיד במאה אחוז זה שהיינו אנחנו".

"גיליתי באלעד צד אחר. אמרתי וואו, זה פשוט הגבר של החיים שלי"

למרות החששות מהעריכה, השניים בטוחים בכנות שהביאו למסך, גם אם היא עשויה לעורר מחלוקת. טרן מסבירה שהם רגילים לתגובות קיצוניות לכאן ולכאן כי הם מציגים את השגרה שלהם בלי פילטרים, דבר שלאנשים לפעמים קשה לעכל. בעוד ששיר מרגישה חסינה לחלוטין לביקורת ואפילו נהנית ממנה בגלל הטראפיק שהיא מייצרת, אלעד רגיש יותר ושומר על אינסטינקט פרטי, שלדבריהם פשוט התפוגג במהלך האינטנסיביות של הצילומים. "בינינו כזוג היינו מעולים, אבל היו ויכוחים וחיכוכים עם זוגות אחרים וזה טבעי," מבהיר אלעד. "בסוף המטרה היא לנצח ולהגיע כמה שיותר רחוק, שיחקנו את המשחק. מהיום הראשון בהפקה כל המתמודדים קראו לנו 'הילדים', ואני חושב שהדבר האחרון שיראו על המסך זה ילדים."

מה גיליתם חדש אחד על השנייה שלא ידעתם לפני?

שיר: "וואו, אני גיליתי באלעד צד אחר! לא ידעתי שאלעד יכול להיות דומיננטי עד שהגענו לתוכנית. באמת, כאילו ביומיום אני מרגישה שאני יותר הדומיננטית ויותר, אני אגיד במרכאות, 'הבוסית'. ודווקא בתוכנית הוא קיבל איזשהו פן תחרותי שהכניס אותו לאמוק של דומיננטיות. ומעבר לזה שאהבתי את זה, אני ממש מרגישה שאני בתוכנית התאהבתי בו מחדש, וגם תראו את זה לדעתי על המסך. חזרתי לארץ בעננים. אמרתי 'מה זה הגבר הזה שיש לצידי?' עברנו כל כך הרבה קשיים בתוכנית וכל כך הרבה דברים מורכבים, שהיינו ממש אנחנו עם עצמנו מול הכול. פתאום ראיתי בו צדדים שכאילו אמרתי וואו, זה פשוט הגבר של החיים שלי. וגם מה זה יפה לו דומיננטי, זה מאוד סקסי."

אלעד: "אני אגיד לך מה, בהודו אין לי בעיה, את יודעת, להיות עם סכין בין השיניים ולהתאבד על דברים. פה ברמת גן אני פחות מרגיש את הצורך עכשיו להעיף דברים ולזחול על החול..."

שיר: "מאז התוכנית אני נותנת לאלעד הרבה יותר מקום. לפני כן הייתי הכי שתלטנית שיש, וזה הגיע ממקום חסר ביטחון והישרדותי. כל החיים שרדתי קושי כלכלי ומעבר בין עבודות, ממש להביא אוכל למקרר. התכונות האלו נטבעו בי ברמה שאני תמיד במגננה. המטפל שלי אומר לי: 'שיר, אין איום ממשי לחייך, למה את מתנהגת כאילו יש?' וזה משהו שאני רוצה לעבוד עליו ואני רוצה להתרכך ואני רוצה להראות צדדים יותר טובים. כי כשאני עם אלעד אחד על אחד, אני כן רכה. בתוכנית, ברגע שבאמת ראיתי שגם מול אחרים, אם אני נותנת לו הוא לוקח. בדינמיקה שלנו, מאז שחזרנו, אני נותנת לו יותר מקום, וכשנותנים לו מקום אז הוא לוקח. פשוט אלעד מעצמו הוא מאוד מכבד אותי. אם אני תופסת משהו, הוא קודם כול ייתן לי אותו, הוא ייתן לי את המושכות. אבל אם אני פתאום אשחרר לו, הוא כן ייקח, והוא ייקח את זה בצורה מדהימה. וזה משהו שלא ידעתי עליו לפני התוכנית".

"היא שמנה, הוא הומו": איך מתמודדים עם הביקורת ומרוויחים מהטראפיק?

אחד הנושאים הרגישים ביותר שעולים בפרומו של התוכנית הוא האש והביקורת ששני בני הזוג סופגים ביומיום שלהם ברשתות החברתיות - החל מהטלת ספק בזוגיות שלהם ועד לירידות פסים אישיות. "אנחנו מקבלים המון תגובות, אנשים מטילים בנו ספק", מספרת שיר בלי פילטרים. "אני מקבלת תגובות על המשקל שלי, ואלעד מקבל על הקול הגבוה שלו שישר מקשרים את זה לנטייה המינית שלו, למרות שאין שום קשר. קשה לאנשים לראות אותנו כזוג ויזואלי. זאת אומרת, אומרים 'אוקיי היא שמנה, הוא יש לו קול גבוה, הוא כנראה הומו - כאילו לא הגיוני שהזוגיות הזאת אמיתית'. אבל אני חושבת שעל המסך לא יהיו יותר ספקות אחרי העונה הזאת. הזוגיות שלנו יצאה שם במלוא הדרתה, לטוב ולרע, ואנשים יבינו שאם יש משהו שאנחנו בטוח - זה זוג".

כשזה מגיע להתמודדות היומיומית עם הטוקבקים, לשיר יש גישה מפוכחת, כמעט עסקית, לעניין: "בסוף זה אנשים מאחורי מקלדת, אנחנו לא לוקחים את זה ללב. ברחוב אנחנו לא מקבלים את התגובות האלה, ברחוב אנחנו מקבלים אהבה בלתי פוסקת ויש לזה הרבה משמעות. אחד הדברים שאני נוטה לעשות ברשת זה להראות לאנשים לא לקחת תגובות בצורה רצינית, להקליל, לצחוק על זה. אני באופן אישי מאוד מאוד אוהבת תגובות על כל סוגיהן. אין לי בעיה שתהיה תגובה רעה - היא מביאה לי את אותו טראפיק כמו תגובה טובה, ומכניסה לי כסף לחשבון הבנק".

בעוד ששיר פיתחה חסינות מוחלטת, עבור אלעד התהליך היה מורכב יותר, במיוחד כשחיצי הביקורת הופנו כלפי בת הזוג שלו. "ככל שעובר הזמן אתה סוג של מפתח עור של פיל," מסביר אלעד. "היום אני כבר לא מתרגש מכל תגובה, מה שפעם כן היה חודר והיה פוגע." "הוא דווקא פעם היה נפגע מתגובות שאני מקבלת, בקטע הפוך", מחייכת שיר, ואלעד מאשר: "לא הבנתי, למה היא מקבלת כל כך הרבה אש. בסוף המטרה גם של שיר וגם שלי ברשת היא לעשות טוב. לפעמים אנשים לא מבינים אותך נכון, או שיש להם אנטי על בן אדם - זה גם סבבה. גם לי יש אנשים שלא באים לי טוב בעין, אבל אני לא הולך ומגיב להם משהו רע, אני פשוט גולל קדימה. אני פותח את השבוע שלי וחושב איך אני מייצר תוכן שיצחיק, שיגע, שירגש אנשים. שיר מנסה שאנשים יעופו על עצמם, שיאהבו את הגוף שלהם. איך כאילו זה מתפרש לאנשים ב'בוא נענה להם ברע, בוא נרד עליהם'?"

לשיר יש תיאוריה ברורה לגבי המניעים של אותם מגיבים: "אם מישהו מגיב על איך שאני נראית, כנראה שיש לו איזושהי בעיה עם הנראות של עצמו והוא משליך את זה כלפי חוץ. אני מאמינה שהכול בחיים זה השתקפויות, ולכן הרבה פעמים כשמישהו מגיב לי תגובה שהיא לא נעימה, אני מגיבה לו בחמלה. עכשיו, זה לא חמלה לצורך התגובה, אני באמת באמת מרגישה חמלה כלפיו. רק בן אדם שרע לו עוצר את היום שלו בשביל להגיב משהו רע למישהו אחר. אז אני ממש מאחלת להם שיהיה להם טוב עם עצמם. זה איחול אמיתי. כל הייטר שאי פעם היה לי, אני מאחלת לו שיהיה לו טוב. ברגע שזה יפתר, הם לא ירגישו את הצורך הזה להפיץ רע. היום אני כל כך יודעת מי אני ומה הערך העצמי שלי, שפשוט זה לא מתערער מתגובות. הסנטר שלי חזק מספיק בשביל שאני אגיד אוקיי, אני בוחרת אם לקחת את זה פנימה ללב, או פשוט לדפדף את זה הלאה או לעשות מזה תוכן."

מחוץ לאזור הנוחות: בלי מסכים ובלי חדרים נפרדים

האתגר הגדול ביותר עבורם בארמון לא היה המשימות המורכבות, אלא דווקא הניתוק המוחלט מהעולם החיצון ומהסמארטפונים. שיר מתארת את החוויה כסבל ממשי. "זה היה לי הכי קשה בתוכנית. עזבי את המשימות. אני סבלתי. אני הייתי בקריזים אמיתיים, ברמה שרעדה לי הרגל. כמו שמכורים לסמים - ככה אני הייתי מכורה לזה. זה היה מפחיד. כשחזרנו לארץ הייתה כזו הצפה של הודעות. קודם כל כולם חשבו שנפרדנו, כי אף אחד מאיתנו לא העלה כלום כמעט חודש. אני לא שיתפתי כי היינו חתומים על סודיות ולא ידעתי מה מותר לי לספר, והעדפתי שלא ישאלו אותי שאלות. אז סיפרתי רק לאבא שלי כדי להעביר מפתח הביתה למקרה שיקרה חס וחלילה משהו, וזהו".

"ככל שהמשחק התקדם כל כך רציתי לשתף אנשים מה אני עוברת ולא יכולתי," שיר ממשיכה לתאר את התסכול. "אני כל כך רגילה לפתוח מצלמה ביומיום ולשתף על כל פיפס שקורה לי, ודווקא כשקרו לנו שם כל כך הרבה דברים מטורפים באינטנסיביות מטורפת של חודש, אמרתי לעצמי, כאילו, וואי, איזה באסה שאני לא יכולה פשוט להוציא מצלמה ולשתף, וגם התחושות של מה שעברנו, אני לא יכולה לשחזר אותן. אולי על המסך כשאני אראה את זה, אבל הפיזיות, מה שהרגשתי אז, זה משהו שכל כך הייתי רוצה שיהיה מתועד, ואין מה לעשות, זה חלק מהפורמט".

אלעד: "זה יכול להישמע שכאילו נחנו בהודו, והיה לנו זמן קצת להתנתק, ולא לחשוב מה הצעד הבא, ולא לעבוד, ולא להיות בטירוף." שיר: "כן, לא היה לנו רגע דל מחשבתי, אפילו לא לשנייה." אלעד: "לדקה, המוח שלי לא נח, וביום-יום שלנו אנחנו כל היום מצלמים, כאילו, ומייצרים תוכן, וגם שם, סוג של כל היום צילמנו ויצרנו תוכן, פשוט באמת היינו בטירוף שם, כאילו. אבל באמת, זאת הייתה חוויה שאני מאחל אותה לכל זוג לעבור".

בתוך הארמון, הם נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים גם לחיים המשותפים בחדר אחד דבר לו הם לא רגילים לאור בעיית הנחירות של אלעד. השניים, שלא ישנים יחד חשפו את אורח החיים שלהם לא פעם ברשתות החברתיות, וקיבלו על כך לא מעט תגובות. הפעם, לא הייתה להם ברירה. "בגלל שלא הייתה אופציה לישון בשני חדרים ואלעד נוחר, הבאנו סלוטייפ רפואי כזה והוא ישן עם דבק על הפה כל החודש," צוחקת שיר. "ביומיום אנחנו ישנים יחד רק כל כמה ימים כדי לישון טוב, כי השינה שלי מאוד קלה - במיוחד מאז השבעה באוקטובר שאני בחרדות ומתעוררת מכל פיפס. אז בתוכנית זה היה הפתרון". אלעד נזכר בחיוך: "אני עם הסלוטייפ הזה עליי, ובבוקר אחראית המתמודדים פותחת את הדלת רואה אותי עם דבק על הפה ולא מבינה מה עושים לי בחדר...".

גם התגובות מההורים של תורג'מן סיפקו רגעים משעשעים. "אני חושב שרק כשהם יראו את העונה הם יבינו באמת איפה הייתי," מספר אלעד על תגובתם של ענת עצמון ודן תורג'מן. "אמא שלי לא כל כך הבינה למה אני הולך, חוץ מזה שאמרתי לה שחני נחמיאס שם והיא נרגעה. אמרתי לה 'אמא, אני מצלם משהו בהודו', היא שאלה 'אבל מה זה?', וכשאמרתי שחני שם היא מיד אמרה 'אוי, חני מתוקה, תשמרו על עצמכם'." שיר מוסיפה בחיבה: "אמא של אלעד מאוד אוהבת ומגוננת עליו, והיא באמת נרגעה מזה שחני שם. ההורים שלו מאוד תומכים ומחזיקים ממנו, ולראות משפחה כזו מהצד זה מדהים."

"אחרי פאוור קאפל - או שמתגרשים או שזה לנצח"

בעוד שהמסע המשותף בהודו היווה עבורם מבחן זוגי אינטנסיבי שבו, כדברי שיר, "או שמתגרשים או שזה לנצח", השניים ממש לא ממהרים לרוץ אל מתחת לחופה, ולא חוששים להציג עמדה שונה מהנורמה המקובלת. כשנשאלו על הצעד הבא והאם חתונה וילדים כבר נמצאים על הפרק, שיר מיד עצרה את הסוסים: "רגע, רגע, לא צריך לזרוק מילים..." ואלעד הבהיר את סדר העדיפויות הנוכחי שלהם: "אנחנו רוצים להמשיך להתפוצץ ברשת, לעשות פרויקטים שמעניינים אותנו, לגדול ולגדול ולגדול. בעוד איזה חמש, שש שנים נביא איזה בייבי קטן, בעזרת השם".

לגבי מיסוד הקשר בצורה רשמית, לשיר יש וויז'ן לעתיד: "לגבי חתונה, לי אישית לא בוער הטקס. כאילו לא בוער לי להתחתן. אני לא מרגישה שאני צריכה איזושהי חותמת ממישהו כדי לקבל אישור על כך שאני נשואה או חיה בזוגיות מאושרת. מבחינתי, אפשר להמשיך את הזוגיות כמו שהיא, ובשלב שנרצה להביא ילדים פשוט נביא ילדים. זאת עמדתי בנושא".

ומה לגבי אלעד? שיר צוחקת: "אלעד, לא כזה אכפת לו כרגע. אם ביום מן הימים הוא יתהפך ויגיד כזה 'שומעת, זה סופר, סופר, סופר חשוב לי', אז כמובן שאני לא אשלול, אבל אני גם לא בטוח אאשר".  "בתחום הזה אני זורם," מאשר אלעד. "אני כאילו לא דחוף לי עכשיו, וגם אם אני רוצה לעשות משהו, אז זה יהיה איזה מסיבה כיפית כזאת לחברים הקרובים. אני ממש לא אבחר..." ושיר מיד קוטעת בחיוך: "לא, לא תהיה מסיבה".

בסופו של דבר, אחרי חודש מטורף בארמון מבודד בהודו, בלי מסכים ובלי פילטרים, שיר ואלעד מוכיחים שהאינטנסיביות היא לא מילה גסה עבורם - היא הדלק של מערכת היחסים שלהם. הם מגיעים לקו הזינוק של שידור העונה כשהם מגובשים, בטוחים בעצמם ובעיקר יודעים שאת המבחן האמיתי שלהם הם כבר עברו בהצלחה, הרחק מהמצלמות של הפריים-טיים. "וואלה, אנחנו מאוד מאוד מתרגשים ואנחנו כבר מצפים לעבור את כל החוויה," מסכם אלעד עם מבט קדימה אל עבר יום ראשון הקרוב. "בסוף היה את מה שצילמנו, ועכשיו אנחנו נכנסים לעוד מסע של איך זה יצא ומה יהיה. כאילו, אנחנו מאוד נרגשים, מאוד סקרנים".

"מה שלא יהיה, אנחנו עוברים את זה ביחד," חותמת שיר בחיוך ענק ומזכירה שיש עוד בונוס אחד קטן שהפך את כל המסע הזה לשווה במיוחד. "אני את המתנה שלי מהתוכנית כבר קיבלתי. עם כל מה שעברנו יחד כזוג וזה שפגשנו את רון שחר. איזה חתיך, אפילו הנוף של הפרות היה לו יפה! אמא'לה, מה זה היה החתיך הזה, שאלוהים יעזור לי".